תוך התרגשות גלויה של המשתתפים ושובל ארוך של תיקי משפחה שהגיעו איתם בדלת האחורית של המציאות הישראלית, נפתח אתמול הכנס לציון שלושה עשורים להקמת בתי המשפט לענייני משפחה (17 נובמבר).
את הכנס יזם וקידם ראש מחוז דרום הבלתי נלאה, עו"ד אלעד דנוך, שרתם לרעיון את מערכת בתי המשפט אשר התייצבה בהרכב מרשים, עם קבלת ההסכמה הוא צירף לאירוע את מחוזות מרכז, חיפה ותל אביב.
בדברי הפתיחה של הכנס הדגיש עו"ד דנוך, "זכות גדולה לעמוד כאן היום בכנס חגיגי לציון 30 שנים לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, זהו חוק אשר שינה את פני המערכת המשפטית בישראל, ובעיקר עיצב מחדש את אחד הענפים המרכזיים בעולם המשפט…. קל לשכוח עד כמה תחום דיני המשפחה היה מפוצל בעבר… המהלך היה צעד אמיץ שהוכיח כי המערכת יודעת כעת להקשיב לשטח, לשמוע מצוקות אנושיות, לזהות עומס, והכי חשוב להבין שהמשפחה זקוקה למענה כולל מקצועי רגיש ודינמי".
את הריכוז האקדמי של הכנס הובילו השופטת שלי אייזנברג, נשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה, והשופטת רותם קודלר-עיאש – סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה במחוז דרום.
למספר שעות באולם "נסיה" המפואר על מרחביו הגדולים, המזנונים והארוחה העשירה, נשזרו שיחות מקצועיות לצד רגעים אנושיים.
המקום הפך לזירת דיון שבה משפט וחברה התערבבו זה בזה.
איך נראים דיני המשפחה בישראל בשנת 2025, ומה נדרש כדי שמערכת המשפט תמשיך להחזיק את עמוד השדרה של החברה?
הדוברים נתנו את התשובות בלי לעגל פינות.
כבר בשלב הפתיחה עלה בכנס מסר ברור: דיני המשפחה בישראל נמצאים בנקודת מפנה.
במושב הפתיחה, עו"ד רומי קנבל המכהנת כיו"ר מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין, הדגישה את חשיבותה של מערכת משפט רגישה לצד מקצועיות, וקראה לשקיפות גבוהה יותר בהליכי משפחה.
"המשפחה היא עמוד השדרה של החברה ושופטי המשפחה עושים מלאכת קודש", אמרה עו"ד קנבל, "שילוב זרועות בין מחוז מרכז למחוז דרום הוא שאיפשר את הכנס ואת קידום היוזמות בתחום, ויאפשר רפורמות עתידיות".
לדברי עו"ד קנבל, "הקלטת דיונים בבתי המשפט למשפחה תחזק את אמון הציבור ותפחית עומסים".
לקראת סיום המושב היא אף הוסיפה בהקשר זה: "אני קוראת לשופטי המשפחה: פרסמו את פסקי הדין. הציבור זקוק לשקיפות, והמגמה המקצועית תתחזק".
זו היתה קריאה לשקיפות מהסוג שהמערכת השמרנית כל כך אינה שומעת בכל יום.
נשיאת בתי משפט השלום במחוז חיפה, השופטת שלי אייזנברג, הציבה עיקרון שלפיו משפט המשפחה חייב להתנהל על ציר כפול: מומחיות מקצועית לצד רגישות אנושית. "חמלה אינה חולשה", אמרה השופטת אייזנברג, "משפט שלא רואה את האדם מחמיץ את תכליתו".
בכלל, המושב הראשון העמיק בתפיסה של הילד כיצור נפרד ובעל קול עצמאי, בצורך להרחיב את מערך ייצוג הקטינים ובמורכבויות ההולכות וגוברות של סוגיות משפחה בעידן של חקיקה חלקית, מדע מתקדם ורב־תרבותיות גוברת.
השופטת אייזנברג הזכירה כי חל גידול דרמטי במספר המתגרשים וגם בשל כך נרשמת כל העת עלייה במספר התיקים, מה שגורם עומס על השופטים ועורכי הדין.
"העשור הרביעי של בתי המשפט למשפחה יתמודד עם גידול בתיקים ועם מציאות חברתית וטכנולוגית שהופכת מורכבת יותר", הבהירה השופטת אייזנברג וקראה לשמר בתוך כל זה את עיקרון האנושיות.
השופט בדימוס שאול שוחט, שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב וכשופט בית המשפט העליון במינוי זמני, הציג מבט רחב על השינויים שחלו ב-30 השנים האחרונות, מהמשפחה הקלאסית ועד משפחות חד־מיניות, פונדקאות והורות אלטרנטיבית.
השופט בדימוס שוחט מהווה אחד מהקולות הבולטים בתחום בעשורים האחרונים. הוא סקר את תחנות הדרך המרכזיות שעצבו את תחום דיני המשפחה: מהמהלך ההיסטורי לייסוד בית המשפט לענייני משפחה ועד לעיצוב הזירה המשפטית-משפחתית בת ימינו.
השופט דיבר על המשפחה הקלאסית שנעלמת, משפחות חד־מיניות, פונדקאות, הורות משותפת, פלורליזם משפחתי ומהפכת השוויון המגדרי.
על ערכי המשפחה החדשה אמר השופט שוחט: "היום אותם ערכים של אהבה, אחריות וערבות הדדית מתקיימים גם במשפחות חד־מיניות, והפסיקה הישראלית חיזקה את פלורליזם המשפחות".
על מורכבות התפקיד אמר השופט: "היכולת להבחין בין עיקר לטפל היא מיומנות נרכשת, לא מולדת".
כמו השופטת אייזנברג, גם הוא דיבר על עומסי עבודה כבדים והמספר הנמוך של שופטים ביחס לאוכלוסייה – נתון נמוך משמעותית ממדינות המערב. על רקע זה ציטט השופט שיר מפורסם והצחיק את הקהל: "המצב עסק ביש… כמו שאומרת מרגול: 'הופה, פה זה לא אירופה'".
התפתחות דיני משפחה לצד חברה משתנה
את המושב הראשון עם הכותרת הזו הנחתה השופטת שירי היימן, סגנית נשיאה לענייני משפחה בבית משפט השלום בקריות.
עו"ד מיה שושטרי, ממלאת מקום הממונה על ייצוג קטינים ארצית, דיברה על "מעמד הילדים – מקול עקיף לשחקן עצמאי". היא הציגה את שלושת עמודי התווך באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, המשנים את מרכז הכובד של התיקים: נפרדות, מרכזיות ואקטיביות.
במושב זה זכה להתייחסות גם נושא המלחמה, שמביאה אתה משברים שונים הנוכחים מטבע הדברים בתוך דיני המשפחה.
חברת הכנסת לשעבר, עו"ד רויטל סויד, התייחסה למאבק של משפחות שכולות לשימוש בזרע בנם: "אסור להשאיר משפחות להתמודד לבדן. זו אחריות חברתית ומשפטית. לחברה יש חובה מוסרית ומשפטית כלפי המשפחות השכולות. אסור להשאיר אותן לבד במאבק להמשכיות. אסור להורים שכולים לעבור מסכת בלתי אפשרית כדי להוכיח את רצון בנם לשימוש בזרעו".
גם הסוגיות האחרות הקשורות למלחמה "התפרצו" לאולם.
עו"ד סוויד הציגה סיפורים מצמררים מהשטח, ומאבק אמיתי להסדרת חקיקה בנושא.
אחרי המושב הראשון עבר הכנס לעסוק בקשר שבין משפט ומציאות משתנה, החל מדיני ירושה בעת מלחמה, דרך רפורמות במשמורת וקשר הורי, ועד עתיד האלטרנטיבות ליישוב סכסוכים.
משפחה וחברה באולם אחד
במושב "משפט וחברה באולם אחד" הוצגו תמורות משמעותיות.
בנושא "דיני ירושה בעידן המלחמה", עו"ד ציפי סולומון דרמר, רשמת לענייני ירושה, הציגה תיקוני חקיקה המותאמים למאות הנרצחים והנעדרים:
– הרחבת מעגל האנשים שאפשר לוותר על העיזבון לטובתם (הסתלקות).
– קביעת חזקה שכל מי שנרצח ב-7 וב-8 באוקטובר 2023 – יראו אותם "שניים שמתו כאחד".
– הרחבת סמכות לרשמי הירושה לקבוע חלוקת עזבון אחרת בין היורשים.
השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דיברה על "הבן הממשיך והמשק המשפחתי – מסע של שלושה עשורים".
היא שרטטה קו התפתחות מדוקדק מאז שנות ה־90 ועד לפסיקה המודרנית, שהחלה לעגן את המעמד רק לאחר תקנות מסודרות ופסקי דין פרשניים שניתנו בעשורים האחרונים.
השופט אסף זגורי מבית המשפט המחוזי נצרת-נוף הגליל, דיבר על "המהפכה השקטה של המשמורת" – התפתחות הפסיקה בנושא, עד הכרה בזמני שהות שוויוניים, שני בתים, לינה אצל שני ההורים כבר בגיל הרך ופחות תלות בקיומה של "תקשורת חיובית".
לצד זאת הציג השופט זגורי את האתגרים החדשים שהמציאות יוצרת.
השופט ניצן סילמן מבית המשפט המחוזי בחיפה חזר לפסק הדין שחולל את שינויי דיני המזונות בישראל (מזונות ילדים – מהפכת בע"מ 919/15) וטען שהוא משקף בראש ובראשונה שינוי חברתי רחב, הרבה מעבר להיבט המשפטי הצר.
המושב המסכם: "מבט לעתיד- בין דלתיים סגורות ללבבות פתוחים", בהנחיית השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, עסק בחזון של שיח והסכמות, מהכרעה לדיאלוג וגישור כדרך המלך.
"המשפט הטיפולי – לא האדוורסרי (המתעמת) – הוא הפרדיגמה הנכונה", טענה השופטת רבקה מקייס, שופטת בכירה לענייני משפחה מבית משפט השלום בראשון לציון.
לדבריה, סמכויותיו המיוחדות של השופט לשאול שאלות הבהרה, להתערב ולסטות מדיני הראיות – הן הכרח מקצועי במערכת.
נשאלה השאלה – מה באמת מניע סכסוך והיכן "מועדים לזהב" להסכמות?
השופט (בדימוס) שמואל בר־יוסף הציג בנושא תפיסה מעשית וחדה: "כל הלקוחות שלכם רוצים הסכם. השאלה היא מה מונע זאת".
השופט מיפה את החסמים (עמדות, רגשות, כעס ונקמה) והדגיש שלושה חלונות זמן שבהם יש סיכוי ממשי להסכמה:
בקשה ליישוב סכסוך,
ישיבת קדם משפט,
לאחר הגשת תצהירים – "בשלב זה לקוחות חוששים מלהעיד וכן חוששים מפסק הדין", הסביר השופט.
המסר שלו לעורכי הדין באולם היה: "תפקידכם לשקף ללקוח מה הוא באמת רוצה, הוא לא רוצה מלחמה ולא רוצה לפגוע בילדים".
עו״ד שירלי נגר כהן הציגה מודל גירושין שבו הילדים עומדים במרכז ומסביבם צוות מקצועי רב תחומי, בדגש על כך שכל אלטרנטיבה עדיפה על משפט.
אחריות הורית משותפת- לאן פנינו?
"הורות משותפת היא הפרדיגמה", אמר עו"ד שמעון חסקי ושרטט את התפתחות האחריות ההורית המשותפת בפסיקה, מהמודל הפטריארכלי ועד לגישת האחריות ההורית המשותפת.
הסכמים וקדם נישואין:
מי שהדגישה את הבעייתיות בהסכמים המאושרים כיום היא עו״ד יהודית מייזלס, שדיברה על חוסר גילוי מידע, היעדר איזון, והיעדר ביקורת שיפוטית מספקת.
עו"ד מייזלס קראה לבתי המשפט לא להסתפק באישור טכני, ואף הציגה דוגמאות מפסיקה עדכנית.
העשור הרביעי כבר בפתח
30 שנה אחרי שהוקמו, בתי המשפט לענייני משפחה ניצבים מול אחד הצמתים הדרמטיים בתולדותיהם:
שינויים על רקע מבנה המשפחה,
מלחמות,
עומסים,
דור חדש של הורים,
מציאות חברתית וטכנולוגית משבשת.
לצד זאת, דבר אחד עלה מכל הדוברים: המערכת אינה קופאת. היא חושבת, מחדשת, מאתגרת את עצמה ובעיקר רואה את האדם שמול ההליך.
זו אולי המהות האמיתית של דיני משפחה בשנת 2025: לא רק משפט, אלא חברה שלמה שמתעצבת מחדש.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
