בבית משפט השלום בנתניה ניתן גזר דין בעניינו של גבר בן 38 תושב אזור השרון, אב לשני ילדים, שהתנהג באלימות כלפי בת זוגו לשעבר.
לפי כתב האישום המקורי, במספר מקרים הנאשם התבטא בגסות ובנימה מאיימת כלפי האישה, ואז דרש ממנה שלא תתלונן במשטרה.
באישום נוסף נטען כי בתחילת 2024, בניגוד להסדרי הראייה הנאשם הגיע לבית המתלוננת במרכז השרון ונעמד מחוץ לבית. כאשר הוא התבקש על ידי האשה לעזוב את המקום הוא ניגש לרכבו ונשאר בו.
המתלוננת ירדה בעקבותיו לחניון וכאשר הבחינה בו החלה לצלם אותו בסרטון.
בשלב הזה, כך נטען, הוא ניסה לחטוף ממנה את הטלפון היא נפלה והוא החל לרכון לעברה בניסיון להוציא ממנה את הטלפון.
הנאשם חדל ממעשיו, נטען, רק לאחר שעובר אורח בלתי מזוהה התערב באירוע והפעיל כוח כדי לחלץ את האשה מבן זוגה לשעבר.
בגרסתו המקורית, כתב האישום כלל עבירה של תקיפה לצד הפרת הוראה חוקית והתנהלות מאיימת מצד הנאשם שניסה למנוע מהמתלוננת לפנות למשטרה.
במסגרת הסדר הטיעון, בהיעדר עדות עובר האורח שזהותו אינה מוכרת למשטרה, נמחקו התיאורים האלימים מהחניון.
בכתב האישום המתוקן והמרוכך הוא הודה בחטיפת הטלפון ויחסו לו עבירת תקיפה סתם.
את הנאשם – נעדר עבר פלילי – ייצגו עורכי הדין קארן משה ומשה זכות.
הסנגורים והתביעה הגיעו להסכמות לפיהן חרף ההודאה בתקיפה הנאשם לא יורשע.
הסנגורית עו"ד קארן משה טענה כי "האירוע יצא מפרופורציה… מדובר בהורים שמטפלים יחד בילד, הם בקשר טוב והם חברים טובים".
הנאשם עצמו התנצל על האירועים.
סגנית נשיאת בית המשפט, השופטת זהר דיבון-סגל, החליטה לכבד את ההסדר, שכאמור לא כלל הרשעה, תוך הסתמכות על מספר שיקולים.
השופטת ציינה כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו מיד והודה בהזדמנות הראשונה, ובכך חסך זמן שיפוטי ואת עדות המתלוננת בבית המשפט, על כל המשתמע מכך.
השופטת דיבון-סגל הוסיפה כי "אין לחובתו הרשעות קודמות, וזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים. מאז האירוע לא התרחשו מקרים נוספים בין הצדדים. הרשעה עלולה לפגוע בעתידו המקצועי, וההסדר גובש בהסכמת המתלוננת, המשתתפת עם הנאשם בגידול ילד עם צרכים מיוחדים".
סופו של דבר, הנאשם לא הורשע והשופטת קבעה שהוא יחתום על התחייבות בסך 5,000 שקל להימנע מביצוע עבירות דומות בשנה הקרובה.
