"החייל אמר שצריך להביא את המפתחות למחסן אמצעי הלחימה שלו שנמצא בנתניה אבל המפתחות בבני ברק, אז עלינו לרכב שלושתנו ונסענו לרחוב הרצל 100 בבני ברק".
כך מתאר סוכן סמוי מספר 193 של המשטרה הצבאית (מצ"ח) עסקה לרכישת רימוני הלם ואמצעי לחימה נוספים – רימוני רסס, קלאצ'ניקובים וטילי לאו – שהוא וסוכן מספר 180 ביצעו ב-23 למאי מול חייל מבסיס משמר הנגב.
הסוכן, שהתחזה לחייל "מקומבן" ממשרדי הבסיס, הצליח לרכוש מזה זמן את אמונו של היעד, החייל אוראל עובדיה. הם הסתחבקו בשבילים ועישנו סיגריות ליד המשרדים של המב"ס והרס"ר, ובשקט בשקט נחשף בפניו החייל שהוא בן מושב מצפון הארץ כמי שמנהל עם אחיו קו למכירת סמים ואמצעי לחימה.
באחת העדויות של הסוכן הוא סיפר על שיחה שניהלו בחדר האוכל של הבסיס בה סיפר החייל על מקורות האמל"ח שלו: "הוא סיפר לי כי בשטח כינוס במלחמה היתה משאית מלאה ב'תפוחים' (הכוונה לרימוני רסס) ושהוא לקח משם משהו כמו 250 עד 300 רימונים, ולאחר מכן גם הראה לי תמונה. הוא אמר כי בחודש הראשון של המלחמה הוא ואחיו עשו 300 אלף שקל מהדברים האלה, ושהוא גם הביא באזור 30 מטעני חבלה, את הכל הם מכרו לאותו בן אדם".
בשלב הראשון הסוכן סיכם עם החייל לנסוע יחד לראשון לציון, שם אחיו של החייל, נהוראי עובדיה, יסדר אותם עם דוסה, האבקה הוורודה שמשגעת את שוק הסמים עקב הביקוש שנוצר לה בקרב צעירות בלייניות. בדרך עלה לרכב הסוכן השני של מצ"ח, שהביא את הכסף. אחרי שהאח מסר להם ברכב שקית דוסה במשקל 8.5 גרם תמורת 8,600 שקל שמסר להם הסוכן השני, הם המשיכו לבני ברק כדי להביא את המפתחות למחסן הנשק המדובר בנתניה.
"בדרך לנתניה דיברנו שיחות חולין על פשע והוא סיפר לנו שדוד שלו זה ראש ארגון פשע בנתניה, ושהוא בקשר טוב איתו… בשלב מסוים החייל ירד מהרכב ונפגש ליד אחד הבניינים עם אחיו נהוראי, כשהוא חזר הוא אמר שהרימונים קבורים בין העצים ליד רחוב איינשטיין… הגענו לחניון עפר, הוא ירד מהרכב והתחיל ללכת, לאחר מספר רגעים חזר לרכב, לקח את הטלפון שלו ואז יצא שוב, וכאשר חזר אמר ששני הרימונים עליו, ושנתקדם לכיוון תחנת הרכבת בנתניה… בדרך הוא הוציא חולצה בצבע זית שעטפה את שני הרימונים, הסוכן השני הוציא שתי גרביים ואוראל הכניס רימון אחד לכל גרב…".
לפי הסוכן במהלך הנסיעה הסוכן השני שאל את החייל אם יש לו עוד כאלה, "הוא ענה שכן ושאל כמה אני רוצה… יש כמות… הוא שאל אם אני רוצה שניים שלוש או או 20, 30, ענינו, בכיוון של 10 רימונים ושאלנו אם יש גם רימון רסס, הוא ענה שיש אבל הוא משתמש בהם כי יש בלאגן".
בהמשך העיד הסוכן כיצד נמשכה השיחה עם החייל: "כאשר הגענו לרכבת בנתניה החניתי את הרכב, פתחנו את תא המטען והסוכן השני שם את שני רימוני ההלם בתא המטען, לאחר מכן החייל אמר שיש לו מתחת ליד שני רובים מסוג קלאצ'ניקוב שהוא רוצה למכור אותם במחיר של 100 אלף שקל לאחד…".
ההפעלה מול אוראל ונהוראי עובדיה נמשכה עד למעצרם על ידי מצ"ח. זליגת אמצעי לחימה משדות הקרב לטובת עבריינים וארגוני הפשע מטרידה מאוד את המשטרה הצבאית ומשטרת ישראל. שני הגופים הללו מצהירים על כך שמתקיים שיתוף פעולה פורה ביניהם, במיוחד על רקע המלחמה, אבל תיק פלילי נגד איש עסקים מאוים מנתניה מלמד כי שיתוף הפעולה אינו מושלם, ולפעמים יש בכלל נתק.
תיק אורן גזיאל
ב-26 מרס, כחודשיים לפני תחילת עסקאות הסמים והאמל"ח שעשו הסוכנים הסמויים של מצ"ח מול האחים עובדיה, קרובי משפחה של אחד מראשי ארגוני הפשע בנתניה, שוטרי היחידה ללוחמה בפשיעה (יל"פ) בעיר עצרו איש עסקים בשם אורן גזיאל (42), בחשד שהחזיק מצבור כלי נשק ופרטי חבלה במחסן בנתניה.
המעצר שלו היה חלק מחקירת של התנכלויות לגזיאל דווקא, פיצוץ רימוני רסס ומטעני חבלה בדירות ובית עסק שלו. לטענת המשטרה, בשלב מסוים הוא החליט להשיב מלחמה והצטייד באמצעי לחימה רבים שאותם תפסו הבלשים מוסלקים בתוך ארון שירות בתוך חניון תת קרקעי של בניין מגורים ברחוב המתמיד בעיר.
בחודש אפריל פרקליטות מחוז מרכז הגישה כתב אישום נגד גזיאל ובו פורטו אמצעי הלחימה שנתפסו:
– לבנת חבלה.
– רובה סער טעון מחסנית ותחמושת.
– אקדח מסוג גלוק טעון במחסנית עם 14 כדורים.
– שישה רימוני רסס.
– שלוש מחסניות לרובה M16 עם כדורים.
– 40 כדורי אקדח בקוטר 9 מילימטר.
התשתית הראייתית שגיבשו שוטרי היל"פ התבססה על דוחות פעולה של שוטרים, שביצעו את החיפוש במקום המסתור על בסיס מידע מודיעיני, טביעת אצבע ודי-אן-איי של גזיאל על פריטים שונים שנתפסו.
כמו כן, רכב תלת גלגלי בבעלות גזיאל חנה בחניון סמוך למקום המסתור של האמל"ח.
גזיאל שמיוצג על ידי עו"ד ג'קי סגרון הכחיש כל קשר לאמצעי הלחימה שנתפסו. מבדיקת חומרי הראיות התברר להגנה כי בחמש נקודות על האיזולירבנד שעטף את הרימונים נמצאו דגימות די.אן.איי של אדם נוסף, שמתגורר בישוב בצפון הארץ והוא מוכר למשטרה.
הממצא הזה הדליק נורות אדומות במוחו של סגרון, פליליסט מובהק ומוערך, ולאחר סדרת בדיקות שביצע הוא פנה לפרקליטות ודרש לקבל את כל חומרי החקירה בתיק של גזיאל. רק אז התברר, כי הצעיר מצפון הארץ הוא למעשה חייל שעצור במצ"ח עם אחיו האזרח בתיק סחר בסמים ואמצעי לחימה.
עו"ד סגרון ביקש לקבל את חומר החקירה בתיק אבל בפרקליטות לא ידעו לכאורה למסור לו את זה, מאחר ומדובר בתיק של הפרקליטות הצבאית. לפיכך, הסנגור הגיש לבית משפט המחוזי מרכז עתירה לגילוי ראיה, בקשה להסיר את החיסיון בכל הנוגע למידע המודיעיני שהתקבל בתיק והוביל למעצרו של גזיאל. הסנגור טען כי הצטברו ברשותו נתונים המלמדים על בעיה לגבי חוקיות המידע שהוביל לחיפוש ולמעצר של מרשו.
כך הגיע עו"ד סגרון לתיק החקירה של מצ"ח וקיבל בהוראת בית המשפט את עדויות הסוכנים, שניהלו את ההפללה של החייל אוראל עובדיה ואחיו נהוראי. בעדויות של הסוכנים ובחקירת החייל נדהם הסנגור לגלות כי החייל הציע לסוכנים אמצעי לחימה ונשק שהוא מחביא במחסן בנתניה, וכיצד הם גם ביצעו כבר עסקה אחת לפחות במרכז העיר.
מה שעוד הדהים את הסנגור היה הווידוי של החייל על כך שהוא קרוב משפחה של ראש ארגון פשע מנתניה, ועוד אחד שמייחסים לו מעורבות במלחמות החיסולים בשנים האחרונות.
לסיום הממצאים שנחשפו בתיק הציג הסנגור את הראיה הפורנזית המעלה ספק גדול באחריות הבלעדית של מרשו לאמצעי הלחימה שנתפסו בחניון – דגימות די.אן.איי של החייל אוראל עובדיה על החלק הפנימי באיזולירבנד שעטף את הרימונים.
די.אן.איי של החייל
החייל שנדרש להתמודד במצ"ח עם עדויות הסוכנים, ההקלטות, הצילומים ושאר ראיות בתיק, נדרש לתת הסברים גם ל-די.אן.איי שלו במעטפת הרימונים שמיוחסים לגזיאל, מידע שנמסר למצ"ח מהמשטרה בנתניה (אבל לא הוביל לשיתוף פעולה נוסף בין שתי המשטרות, פוסטה).
"אין לי גישה לרימונים", אמר במצ"ח לחוקרים, "היתה פעם אחת שהביאו לי בשטח כינוס שני רימונים אבל החזרתי אותם למפקד אחרי שבועיים".
נמצאו רימוני רסס עם די.אן.איי שלך עליהם?
"תראה לי, לא יכול להיות".
חוץ ממה שהבאת לסוכן, כל השאר היתה התרברבות?
"שומר על זכות השתיקה, כל מה שאמרתי לסוכן היתה התרברבות".
גם הרימונים שהבאת לו זה התרברבות?
"שומר על זכות השתיקה".
מצאו די.אן.איי שלך על האיזולירבנד, שהיה מלופף סביב רימוני הרסס.
"אם מצאו על האיזולירבנד מה הקשר שלי לרימונים? אתה יודע בכמה איזולירבנד נגעתי בחיים שלי? אני לא מבין איך אני קשור. אין לי שום קשר לרימונים".
חמש חתיכות שונות של איזולירבנד היו מלופפות סביב חמישה רימונים שונים ועל כולם די.אן.איי שלך, על הצד הדביק.
"יכול להיות שיחקתי עם איזולירבנד ופתחתי אותו יותר מידי, כאילו פתחתי והחזרתי אותו למקומו. אין לי שום קשר לרימונים".
איך בן אדם מנתניה מסוגל לקחת את האיזולירבנד שלך?
"לא יודע, גם לי זה מוזר. איך האיזולירבנד שכנראה שיחקתי בו מגיע לנתניה? מוזר מאוד".
שיחקת עם האיזולירבנד בנתניה?
"לא".
אתה לא חושב שההסבר שלך לא הגיוני כשמדובר בכמות של רימונים?
"אין לי תשובה אחרת".
אולי אתה עטפת את הרימונים?
"בחיים לא עשיתי כזה דבר".
הסדר טיעון
נוכח הטיעונים שהעלתה ההגנה, ולאחר דין ודברים בין עו"ד סגרון לבין פרקליטות מחוז מרכז ניגשו הצדדים להסדר טיעון. כתב האישום תוקן לקשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק עם אחרים שזהותם אינה ידועה. כל רשימת אמצעי הלחימה שנתפסו בחניון נמחקה.
במסגרת ההסדר הסכימו הצדדים להסתפק בימי מעצרו של גזיאל מ-27 מרס ועד יום מתן גזר הדין. נציגי הפרקליטות ציינו כי "ההסדר מבוסס על קושי ראייתי משמעותי שהוצג על ידי בא כוח הנאשם… בנסיבות הללו סברנו שיש מקום לתיקון משמעותי בכתב האישום".
בהתאם להסדר, השופטת זהר דיבון סגל הרשיעה את גזיאל וגזרה עליו 165 ימי מאסר, שיחושבו מיום מעצרו. עוד הוטלו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20 אלף שקל.
