קציבת המאסר עולם לפרנסואה אבוטבול נדחתה בגלל שני מיליון שקל

בית המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעור אסיר העולם פרנסואה אבוטבול על סירוב ועדת השחרורים המיוחדת לקצוב את עונשו, 18 שנים לאחר שרצח בדקירות את הנער רענן לוי בן ה-18 מחוץ למועדון בשפיים.

ועדת השחרורים המיוחדת לקציבת מאסרי עולם דחתה בחודש פברואר את בקשתו השלישית של אבוטבול (כיום בן 39) לקבוע ולקצוב את מספר שנות המאסר שלו, במסגרת מאסר העולם.
הוועדה בראשות השופט ציון קאפח דחתה את הבקשה לקציבת העונש בנימוק תקדימי – עקב אי תשלום פיצוי של שני מיליון שקל מאבוטבול למשפחתו של המנוח. אבוטבול חויב בפיצוי לפני תשע שנים, בעקבות תביעה אזרחית שהגישה משפחת המנוח, אולם עד כה לא שילם למשפחה.

הוועדה שמהווה גורם ממליץ לנשיא המדינה בעניין קציבת מאסרי עולם (מ-30 שנות עונש ומעלה), סירבה לקציבה והתעלמה מהאבחונים והדוחות שהוגשו על העמקת ההליך הטיפולי בבית הסוהר. הדוחות ציינו גם את שיפור התנהגותו של האסיר, היעדר עבירות משמעת והיעדר מידעים שליליים. גם הגדרת המסוכנות של האסיר ירדה בשנים האחרונות ונקבעה בתחתית הרף הבינוני.
ואולם, הוועדה נאחזה בנתון אחד משמעותי: אבוטבול לא שילם דבר מהפיצוי האזרחי בסך שני מיליון שקל שהוטל עליו לשלם כאמור בעקבות תביעת משפחת לוי.

פרקליטיו של אבוטבול, עורכי הדין דוד יפתח ומאור שגב, עתרו לבית המשפט המחוזי נגד החלטת הוועדה. הסנגורים הצביעו על ההתקדמות שעבר האסיר בהליכים טיפוליים, על האחריות שלקח על העבירה, החרטה ואבחון פסיכו-דיאגנוסטי שנערך לו בבית הסוהר, ואשר קבע ממצאים משמעותיים של שיפור הן בפן ההתנהגותי והן בפן השיקומי.

עורכי הדין יפתח ושגב הדגישו בערעור על החלטת הוועדה, כי אבוטבול הודיע על נכונות לשלם 100 אלף שקל מיד והמשך בתשלומים חודשיים, למרות היותו מחוסר אמצעים לטענתו, כאסיר בכלא שאינו עובד, כאשר גם אשתו אינה עובדת ומטופלת בשני ילדים קטנים.
הסנגורים ציינו את הנחיית בית המשפט העליון במקרים קודמים, לפיה פיצוי פלילי לקורבן לא יהווה שיקול-על או תנאי סף בעניינו של אסיר. במקרה זה, ציינו הסנגורים, לא מדובר בפיצוי שנקבע בגזר דין פלילי אלא בהליך אזרחי, וזו פעם ראשונה שוועדה דוחה קציבת מאסר עולם עקב פיצוי שלא שולם בתביעה אזרחית.

הסנגורים הדגישו כי אבוטבול מבקש לשלם אך יכולתו מוגבלת. לפיכך הוא ביקש להגיע להסדר פריסת תשלומים, אולם המרכז לגביית קנסות האמון על גביית פיצוי מאסירים והסדרי תשלום – סירב לטפל בתיק, משום שהמרכז מטפל רק בהליכים פליליים ולא באכיפת תביעה אזרחית.
כמו כן צוין כי עורך דין מטעם האסיר ניסה להגיע להסכמה עצמאית עם המשפחה על הסדר פריסה – ונדחה.

לאחר מכן הזכירו כי אבוטבול ניסה דרך של פשיטת רגל. לדברי סנגוריו, הוא לא ביקש להגיע להפטר ומחיקת חובות, אלא לדרך פריסת תשלומים שתותאם למצבו, אך בקשתו לפתוח בהליכי חדלות פירעון לא התקבלה.
לבסוף, הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל וביקש לפתוח לעצמו תיק כחייב ולקבוע הסדר תשלומים מותאם כלכלית. גם בקשה זו נדחתה בנימוק שלא מוכר הליך כזה; רק הזוכה (הנושה) יכול לפתוח תיק לחייב.
בהקשר זה התובעת – משפחתו של רענן לוי המנוח ועורכי דינה – טענו בפני הוועדה כי הם חוששים לבצע הליכי גבייה מהאסיר, ולכן לא פתחו תיק הוצאה לפועל בעצמם.

הוועדה בראשות השופט קאפח קבעה כי ההצעה העצמאית של אבוטבול, לשלם 100 אלף שקל ולאחר מכן 1,000 שקל כל חודש, הנם "לעג לרש". זאת לדברי הוועדה, לאור גובה הפיצוי של שני מיליון שנקבע בבית המשפט האזרחי.

עורכי הדין יפתח ושגב תקפו בערעור את החלטת הוועדה: "העותר פעל בכל דרך אפשרית על מנת לנסות להסדיר את התשלום, פנה למשפחת הקורבן, פנה למרכז לגביית קנסות, פנה לממונה על הליכי חדלות פירעון, ופעמיים להוצאה לפועל. אך משפחת הקורבן ממאנת לקבל את הכסף (שהוא מציע, ז.ק)".
לדבר פרקליטיו של אבוטבול, "הוועדה בהחלטתה קובעת כי כל המאמצים והטיפולים שעבר העותר במסגרת מאסרו, כל התרשמות גורמי הטיפול מהתקדמותו, שווים כקליפת השום… בלתי סביר ומנוגד לחוק כי הוועדה תתלה את קציבת העונש במצבו הכלכלי, שהוא רע מאוד… החלטה זאת מהווה אפליה פסולה בין אסיר בעל ממון אשר יכול לשלם, לבין אסיר דל אמצעים אשר אין ברשותו לשלם… המחוקק לא נתן בידי הוועדה כלי דרקוני למנוע קציבת עונש מאסיר, למנוע התקדמותו הטיפולית, ולהתנות כל אלה בתשלום שני מיליון שקל".

שופטי בית המשפט המחוזי מיכל ברנט, שמואל בורנשטין ועמית מיכלס דחו את הערעור וחיזקו את החלטת הוועדה כי "לאחר שיחל בסילוק משמעותי של הפיצוי וייכנס למתווה מוסדר של סילוק הפיצוי עד תום, ניתן יהיה לחזור ולשקול הבקשה".
השופטים ציינו: "בכל הנוגע לפיצוי בהליך הפלילי, כבר נקבע בפסיקה כי מדובר בשיקול לגיטימי, אם כי לא בלעדי. גם אי-תשלום של פיצוי אזרחי יכול לשמש נסיבה בגינה תסורב בקשת העותר לקציבת עונשו".

השופטים לא קיבלו את הסבריו של האסיר וקבעו: "בהבעת אמפתיה מילולית לא די. פסק הדין בו חויב העותר בפיצוי ניתן לפני כתשע שנים, ועד היום לא שולם ולו תשלום אחד על חשבון הפיצוי לה זכאית משפחת המנוח".
עוד הוסיפו כי "עיון בחשבון הקנטינה של העותר, מעלה כי חרף טענתו למצוקה כלכלית, הופקדו סכומים ניכרים על ידי בני משפחתו… באופן שאיפשר תשלום ולו תשלום חודשי על חשבון הפיצוי".
השופטים סבורים גם כי מסוכנותו של האסיר לא ירדה באופן מספק.
עו"ד שגב מסר בתגובה: "בימים אלו אנו פועלים על מנת להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון לשנות מהחלטה תקדימית זו, המסתמכת על העדר תשלום שני מיליון שקל שנקבעו בפסק דין שנתבע פרנסואה על ידי משפחת המנוח. החלטת בית המשפט המחוזי מנוגדת לחוק ולפסיקה. עד היום לא היתה החלטה אחת המונעת קציבת עונש רק על בסיס העדר תשלום תביעה אזרחית. פרנסואה עשה כל שביכולתו על מנת לשלם למשפחת המנוח, ללא כל הצלחה, עקב התנגדות משפחת המנוח לקבל את הכסף".