שתי ערכאות זיכו נאשמים מביצוע מעשי סדום בקטין בן 14. שתי הערכאות הפליליות, בית משפט שלום ובית משפט מחוזי, אף קבעו כי המשטרה כשלה במחדלי חקירה משמעותיים בתיק.
לאחר זיכוי מחמת הספק, שני הנאשמים הגישו תביעת נזיקין נגד המדינה ועתרו לחייבה בפיצוי של מיליונים בגין התרשלות בחקירה, הגשת כתב אישום וניהול התיק הפלילי, שגרם להם ולמשפחתם נזקים אדירים, והסתיים בזיכוי.
בכתב האישום שהוגש ב-2013, נטען כי הקטין בן ה-14 עבד אצל הנאשם 1, סבא לנכדים, מספר חודשים, ובתקופה זו הנאשם ביצע בו מעשי סדום, חלק בנוכחותו של נאשם 2, שהסיע את הקטין ליצאנית וביצע בו מעשי סדום נוספים. הנאשמים, שטענו כי מדובר בעלילת שווא שרקם הקטין בהשפעת אביו, היו כארבעה חודשים במעצר ועוד שנה וחצי במעצר בית באיזוק אלקטרוני. בתיק הפלילי, ייצגו את הנאשמים עו"ד תומר נוה ועו"ד משה יוחאי, עד לזיכוי.
התביעה בה טענו השניים להתרשלות המשטרה והפרקליטות, התבססה על הקביעות בהכרעת הדין. שופטת בית משפט השלום בחדרה, הדסה אסיף, מתחה ביקורת קשה על החקירה, וקבעה כי עדות הקטין המתלונן היתה לא מהימנה, "מבולבלת ומלאת סתירות" – גם בבית המשפט, ועוד לפני כן גם במשטרה.
השופטת קבעה כי הקטין שיקר, כשטען כי נאשם 1 קיים יחסי מין עם ילדים נוספים. בית המשפט התייחס גם למחדל אי-איתורה של היצאנית ל', זונה שאליה כביכול הלכו הקטין ונאשם 1 ובביתה נטען כי בוצעו חלק מהעבירות.
לאחר הזיכוי בבית משפט שלום, הפרקליטות ערערה למחוזי בחיפה והערעור נדחה פה אחד על ידי שלושה שופטים בראשות (הנשיא כיום) רון שפירא, שחזר על הממצאים השליליים ביחס למתלונן, ועל הקביעה כי מחדלי החקירה היו חמורים.
הנאשמים, שניהם ללא עבר פלילי, תיארו בתביעה שהגישו נגד המדינה, את הנזקים העצומים שנגרמו להם מהאשמתם בעבירות מין כנגד קטין. מעבר להתמודדות בתיק הפלילי, חייהם התהפכו, הקלון החברתי היה כבד, הם תויגו על ידי החברה כ"פדופילים", "אנסים", "עבריינים". היו במעצר ובהגבלת חירויות שנה ותשעה חודשים עד הכרעת הדין. מצבם הפיזי והנפשי הדרדר, חיי המשפחה שלהם נפגעו קשות. בנוסף היו מנועים מלעבוד, הוציאו מאות אלפי שקלים על עורכי דין, התקשו לתפקד, ושמם הטוב נהרס לכאורה ללא בסיס.
התובעים טענו כי גורמי החקירה והפרקליטות אחראים לנזקיהם, לאור המחדלים שנקבעו בתיק הפלילי. המשטרה לא חקרה את כל העדים הרלוונטיים ולא פעלה לאיתורם של עדים מהותיים, הקטין המתלונן שיקר והמדינה התעלמה, וקטין נוסף שתמך בגרסתו חזר בו כבר בחקירה השנייה במשטרה. התובעים טענו גם כי לא נבדקו תלונות שווא קודמות של הקטין, ועל כל אלה הפרקליטות הוסיפה "חטא על פשע" כאשר החליטה להגיש ערעור חסר סיכוי.
פסק הדין בתביעה
תביעת הנזיקין נגד המדינה הוגשה לבית משפט השלום בחדרה, באמצעות עו"ד משה בן ארוש ועו"ד גרשון צרפתי. בפסק הדין שניתן השבוע, השופט יניב הלר דחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין הרשלנות בחקירה, מעצרם, העמדתם לדין וניהול המשפט. השופט דחה את טענת התובעים כי כתב האישום הוגש ללא בסיס.
עם זאת השופט קבע כי ערעור הפרקליטות לאחר הזיכוי, היה ערעור סרק ולפיכך המדינה תחוייב בפיצוי לתובעים בגין המשך ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, והארכת סבלם ללא הצדקה.
השופט הלר כתב כי אכן נפלו מחדלי חקירה משמעותיים, אולם לדברי השופט, "המחדלים אינם חוצים את הרף שיביא לחיוב בנזיקין", שכן בזמן אמת נאספו ראיות שנראו כמוצקות. "הקטין מסר מספר הודעות מרובות פרטים, שלפחות לכאורה העלו את החשד לעבירות מין ולקשר אינטימי בלתי מוסבר עם שני אנשים בגירים שכלל אינם מבני חוג הקרובים והמכרים של בני משפחתו", כתב השופט. "נראה כי היה בידי רשויות התביעה מספיק חומר, על מנת לבסס אפשרות סבירה להרשעה. הקטין תיאר את בתי הנאשמים, לרבות חדרו של נאשם 1; נגבו גם הודעות מקטין נוסף שאישר שהיה שותף לנסיעות ליצאניות; נגבתה גם הודעת שכן שראה את המתלונן יורד מרכבו של הנאשם עם מכנסיים מופשלים".
לפי השופט הלר, חלק גדול מהסתירות וממצאי המהימנות השליליים לגבי הקטין והעדים, התגלה רק לאחר חקירתם הנגדית בבית המשפט, כתוצאה מחקירה מקצועית של סנגוריהם של הנאשמים, "אולם מלכתחילה לא היו פגמים אלו כה בולטים", סבור השופט. משכך, לא מצא להטיל אחריות נזיקית על גורמי החקירה והפרקליטות.
"אכן, בית המשפט לא חסך שבטו מביקורת על מחדלי חקירה, אך לטעמי יש להבחין בין ביקורת, ואפילו חריפה, בפריזמה של הכרעת דין מזכה בהליך פלילי, לבין ביקורת בפריזמה של חיוב המדינה בנזיקין", כתב השופט. "את מה שאנו יודעים כעת, הזיכוי מחמת הספק, קשה היה לחזות בזמן אמת".
השופט הלר הוסיף כי גם בדיונים שנערכו לפניו בהליך האזרחי, הוא לא השתכנע שלא היה בסיס לכתב האישום, שכן התובעים התקשו לספק הסבר לשיחות בעלות קונוטציה מינית מחשידה שהיו להם עם הקטין, ו"הקשר התמוה, והלא ברור עד תום גם עתה, עם הקטין המתלונן, מגדיל את האשם התורם שלהם".
כאמור, קביעה שונה ניתנה בנוגע להתעקשות הפרקליטות להגיש ערעור על זיכוי הנאשמים. "לא היה מקום להאריך את הקץ, ואת סבלם של התובעים בהגשת ערעור, שבשעת הגשתו ניתן היה להבין שאין לו סיכוי ריאלי", כתב השופט הלר. "הדבר אף עולה כדי התרשלות, שכן, התנהלות סבירה (של הפרקליטות) הייתה מגיעה למסקנה שכאן תמה דרכו של התיק וכאן תמו סיכוייו הריאליים", כתב השופט. זאת "לאחר שכל הקלפים היו פרוסים על השולחן; לאחר שההליך המשפטי הראשון נוהל עד תום, ונקבע בו בצורה נוקבת וברורה כי המתלונן לא היה אמין; ולאחר שהתחוור כי גם ביתר 'הראיות המחזקות' נפלו פגמים מהותיים – בשלב הזה, מצופה היה לעצור. המדינה אינה צד הרשאי בלא שיקול דעת לנצל את זכותו להמשיך בהליך".
בגין המשך ניהול התיק בערעור, שגם הוא נדחה, נקבע כי המדינה תשלם לכל אחד משני הנאשמים שזוכו 60 אלף שקל, בתוספת 15 אלף שקל הוצאות עו"ד והחזר אגרה.
עו"ד משה בן ארוש מסר בתגובה: "החלטת בית המשפט הנה יום חג למרשי, אשר טען לכל אורך הדרך שהנו חף מפשע. החלטת בית המשפט נותנת גושפנקא לטענותיו מלכתחילה".
