הזיכוי של רומן זדורוב: כרוניקה של הודאת שווא ידועה מראש

גופתה של תאיר ראדה נמצאה ב-6 דצמבר 2006 בשירותי הבנות בקומה השנייה של בית הספר "נופי גולן" בקצרין.
השעה היתה 18:45, ולפי הדוחות הפתולוגיים המוות התרחש בין 13:00 ל-14:00.

למחרת, הפועל רומן זדורוב הגיע יחד עם אשתו אולגה לבית הספר, כדי לקחת ציוד שהשאיר שם. איש לא מנע מזדורוב להיכנס לבית הספר ולרדת למקלט בו עבד בריצוף קרמיקה בדיוק מתחת לזירת הרצח, כדי לקחת ציוד ותיק עם בגדי עבודה שהותיר שם. חוקרי המשטרה הגיעו לזדורוב רק ב-10 דצמבר, הוא זומן לתשאול ראשון בחקירה פתוחה בה נשאל על עבודתו בבית הספר והסכים לתת דגימות ד.נ.א וטביעות אצבע.

עבר עוד יום והוא זומן שוב, והפעם התשאול הפך לחקירה באזהרה כאשר הוא נשאל מה לבש ביום הרצח וסיפר שאת המכנסיים מיום העבודה האחרון, שהוא גם יום הרצח, הוא זרק לפח ליד ביתו. החקירה הראשונה באזהרה לא תועדה בצילום והקלטה, ונמנעה ממנו גם זכות היוועצות עם עורך דין, והנה לכם מחדל החקירה הראשון.
אחרי החקירה הזו גם ניתן אישור לעצור אותו והוא הובל לתא המעצר במשטרת ראש פינה. שם המתין לו המדובב הראשון יבגני, שהיה שוטר סמוי, ואחריו הוכנס לתא מדובב נוסף בשם "ארתור", שהציג עצמו כעבריין הבקיא בנבכי עולם הפשע, ובמציאות היה עבריין מרמה.

בהכרעת הדין המזכה חושפים השופטים אשר קולה ודני צרפתי פעם נוספת את הקלות הבלתי נסבלת שבה מפעילים במשטרת ישראל מדובבים בניגוד לכל הכללים והתקנות, וברקע מהדהד כל העת הזיכוי של אלישע חייבטוב. שם, לפני מספר שנים גם בית משפט העליון פסל הרשעה ברצח שהיתה מבוססת על מדובב אשר הודרך על ידי חוקרי המשטרה ואף סיפק ליעד שלו הרואין, עד שסחט ממנו הודאת שווא לקונית וחלקית, שעל הבסיס שלה הוא הורשע ונשפט למאסר עולם.

חייבטוב וזדורוב נחשפו באותה השנה בדיוק (2006) לתורת המדובבים הקלוקלת של משטרת ישראל, מבלי שהפרקליטות ובתי המשפט הרלוונטים בצפון ובדרום בצעו את חובתם האלמנטרית לניתוח מקצועי ביקורתי והוגן של ההפעלה. בשני המקרים האלה, כאשר ערכאות הערעור והמשפט החוזר נכנסו לעובי הקורה, נחשפה הפעלה מרושעת שהובילה לזיכוי המאוחר.

רצח באפקט
ההודאה לכאורה הראשונה של זדורוב ניתנה בתא המעצר של תחנת ראש פינה. עורכי דין פליליים מיומנים ועבריינים מנוסים יודעים שתאי המעצר בנקודות המשטרה הקטנות האלה הם סוג של מעבדות הקלטות, בהיעדר עורך דין זדורוב הפתי לא חשד בכלום ונתן את כל אמונו בארתור.

"על מנת להבין מיהו רומן 'המרצה', 'המסביר', 'המתרץ', עלינו לשוב לשיחותיו עם ארתור המדובב, מ-13 ועד 18 דצמבר", כותב ראש הרכב השופטים אשר קולה. "ניתן לראות בעליל כיצד ארתור, בתחכום רב לוקח חלק מדבריו של הנאשם ובונה מהם גרסה להתרחשות הרצח. פעם אחר פעם אומר לו ארתור, כי יכול והתלמידים הרגיזו אותו ו'העיפו לו את הגג' (את הראש, ז"ק). כך נבנית לה גרסה, לפיה זדורוב פגש את תאיר במדרגות בית הספר, היא קיללה אותו והוא כבר היה על סף פקעת עצבים, ועשה מה שעשה".

השופט מצטט בהכרעת הדין קטעים מתורגמים מהשיחות ברוסית בהן המדובב הכין את זדורוב.
ארתור: "יש אלה שקוראים בשמות גנאי 'רוסי', 'רוסיות זונות', 'רוסי מנייאק'… זה עד כדי כך זין כמה נמאס… אתה יכול לענות לי בכנות, אבל בכנות, הילדים כמה נמאסו עליך?… בזמן הזה שעבדת בבית הספר, זין, איך הם הציקו לך? בכנות, ביננו".
זדורוב: "די ממש".
ארתור: "איך הציקו, נכון?… האם זה היה יכול לקרות ביום אחד, שקטסטרופה?".
זדורוב: "בוודאי".

מכאן, אט אט ארתור מגבש עבור זדורוב גרסה לפיה התקף זעם שלו הוביל לאיבוד עשתונות ובלק אאוט, איבוד זיכרון חלקי, או בשפה המשפטית מבית היוצר של המדובב – רצח באפקט, סוג של רצח בנסיבות מקלות.
"מצב אפקט", מסביר ארתור לזדורוב, "זה כאשר העיניים שלך והמוח שלך, הכל, אתה רואה הכל שחור. בלאט, הכעיסו אותך. זה לא יום אחד, זה יכול להיות כל יום זיינו לך את המוח. פעם אלה, פעם אחרים, ופעם הקופיפה הזאת".

לפי השופט קולה, "ארתור מפציר ומשכנע שרומן ייקח על עצמו 'רצח באפקט', לאורך דקות ארוכות הנאשם שותק, וארתור חוזר פעם אחר פעם לפיתרון היחיד".
ארתור: "זה תולש, תולש את הגג. הכל מתמלא שחור, בלאט, ואתה לא רואה שום דבר בעיניים. זהו, תלישת זיכרון. נפילה בזיכרון זמנית. מה שקרה לך. אתה מבין?… אולי זה מה שקרה. התעצבנת עד כדי כך, שאפילו הזיכרון שלך קרס בדקה ההיא".
זדורוב: "התפרצות עצבים… ייתכן, אני לא יודע, כי כולם אומרים שאני רצחתי, אבל אני לא זוכר את זה".

ב-15 דצמבר זו כבר הדרכה סדורה בה המדובב שותל בראשו של זדורוב את הגרסה כולה: "אתה יכול להגיד הריגה בלי כוונה תחילה. לא רציתי להרוג אף אחד. זה קרה ככה, שהוציאו אותי מכליי. הייתי על אפקט של עצבים… לא ראיתי שום דבר בעיניים. אני שמעתי שמקללים את אימא שלי, את משפחתי… 'רוסי מסריח'. כל מיני דברי זין. זה זין כמה נמאס עלי! ואני כבר לא ראיתי אף אחד ממטר".

אלה היו חמישה ימים של לחץ בלתי פוסק מצד ארתור בתא המעצר במקביל לחקירות יומיומיות מתישות בהן חוקרי המשטרה הטיחו בזדורוב ראיות שקריות, למשל שנמצא דם על כבל מאריך בכלי העבודה שלו, "תחבולה נפסדת, פסולה.", הגדיר זאת השופט קולה. זדורוב מתחיל להישבר ולאמץ מול המדובב את גרסת ה"רצח באפקט", רצח במצב תת הכרתי.

ב-18 דצמבר בלילה רומן נקלע למצב נפשי קשה ונלקח לפסיכיאטר בבית החולים בצפת. הוא חוזר משם מחוזק לתא המעצר ומסרב להמשיך בגרסת הרצח ששתל במוחו המדובב. אלא שאז, ארתור "מתהפך" עליו והאווירה בתא הופכת למאיימת, כתב השופט קולה, "ברור שארתור 'משחק' שהוא נעלב ושפגעו בכבודו".
ארתור: "אתה מטומטם.. אתה מתחכם. אל תמשוך אותי באף. סיפרת לי כאן, ש'נתלש לך הגג'… אתה צריך לעמוד מאחורי המילים שלך… אני לא אוהב כשמשקרים לי. אני נתתי לך הזדמנות פעמיים ('איום מוסווה', מעיר השופט) ואתה אותו הזין… אם אתה חושב שאני קווקזי כזה שהמוח לא כזה חכם, כמו שלך, אז אתה טועה".

ככל שארתור מקשה עליו כך זדורוב מתחיל להפנים שמצבו באמת קשה, הוא ממלמל לעצמו, ובפני המדובב, כי באמת מצב הראיות נגדו קשה מאוד:
– כתמי דם של המנוחה על כבל בכלי העבודה.
– המכנסיים שהוא זרק.
– הוא לא דובר אמת בפוליגרף.
– כתמי דם בשירותי הבנים.
"עם הראיות האלה אתה יכול להיזרק למאסר עולם, גם אם לא תודה", אומר לו ארתור, ומכאן הדרך קצרה להודאה. "ארתור הפך את רומן ל'כלי ביד היוצר'", כתב על זה השופט. "המדובב משכנע אותו שאין לו מנוס… והנאשם מבין שכל הראיות נגדו".

כך, ב-18 דצמבר, אחרי שבעה ימים של מעצר וחקירות, זדורוב אומר לראשונה שיתכן והוא רצח את תאיר, אך הוא גם מקפיד לומר שהוא אינו זוכר זאת – הרצח באפקט של איבוד זיכרון. במקביל, ארתור פוצח במונולוג ממושך עם עשרות משפטים שמשמעותם אחת: "תכפור – תקבל מאסר עולם, תודה בהריגה שלא בכוונה תקבל שבע עד 11 שנים".

פרק המדובב הסתיים כאשר זדורוב מדגים על ארתור בפתח תא השירותים במעצר הנפה אחת של סכין ושיסוף גרון. "הנאשם החליט להודות משעה שהבין שכל הראיות נגדו". קבע השופט קולה, "אולם הוא לא ידע את הפרטים… מעתה הוא ינסה בכל כוחו לספק לחוקרי המשטרה פרטים ולרצות אותם".

בהמשך לכך, הכרעת הדין מראה כיצד למרבית הפרטים ש"נתפרו" על ידי המדובב, ובמיוחד ההדגמה של זדורוב לביצוע הרצח, לא היו חיזוקים ברמה הפורנזית והם גם לא תאמו את הראיות בזירת הרצח. ממש כמו עד מדינה ללא סיוע.

התיאטרון של יורם וסשה
למחרת הוידוי מתייצב זדורוב בפני חוקרי המשטרה, יורם אזולאי ואלכסנדר (סשה) סטריז'בסקי, שניהלו את התיק תחת ראש אגף החקירות של מחוז צפון דאז, אברהם שי, בליווי תקשורתי צמוד של מפקד המחוז דאז, ניצב דן רונן.

סרטונים מהסגנון המזלזל והמתנשא שלהם כלפי הנחקר, המוגבל, שטפו את אמצעי התקשורת בכל השנים מאז, והם גם הוצגו לשופטים במחוזי נצרת ובבית משפט העליון, מה שלא מנע מכולם למעט שניים (יורם דנציגר, חנן מלצר) להרשיע אותו שוב ושוב, שלוש פעמים, עד למשפט החוזר בו הוא זוכה. לטובת הצדק ההיסטורי, אתר "פוסטה" מביא שוב כמה קטעים נבחרים.

"אני לא יודע מי רצח אותה. אני לא יודע איך רצחו אותה", מתרפס זדורוב בתחילת החקירה, אבל החוקר סשה מורה לו "להפסיק לשחק" ומזהיר שהוא עומד "להפסיד את ההזדמנות".
זדורוב: (בכעס) "אתה רוצה שאספר לך בלי לדעת מה קרה שם?"
סשה: "אני רוצה שתספר לי מה שעשית".
זדורוב: "אז נו טוב, לקחתי סכין ושחטתי את הילדה".
סשה: "איך עשית את זה?".
זדורוב: "בגרון ככה, מכה חזקה נתתי בגרון והלכתי".
סשה: "באיזה סכין?".
זדורוב: "עם היפני שלי".
סשה: "תראה, איך זה קרה".
זדורוב: "לא יודע, נו, לא עשיתי את זה סשה. לא עשיתי… אתה רוצה שאני תקופה במאסר, תן לי את התקופה… נו לא רצחתי את הילדה הזאת… אילו הייתי יודע הייתי מספר מזמן את הכל" (בוכה).
סשה: (לוחש) "איזה מטומטם אתה, רומן".
זדורוב: "מאיפה אני יודע איך הרגו אותה?… אני לא יודע כלום".
סשה: "רומן, אני אומר לך עוד פעם… אתה זורק עכשיו חוט (הצלה) קטן, שאני נותן לך. אתה מבין את זה או לא?".
זדורוב: "תגיד לי איך רצחו את הילדה? אספר לך הכל כאן".
סשה: "לא, אתה תספר לי את זה".
זדורוב: אני לא יודע".
סשה: "תקשיב היטב מה שאני אומר לך, אני צריך את הגרסה שלך וגם אתה צריך אותה. רק זה יכול לעזור לך. אתה תתגלגל לבית משפט… בתור בן אדם ששיקר זה לא ישרת אותך לטובה".
זדורוב: "להמציא איך רצחתי אותה? אני לא יודע איך הרגו אותה. אילו הייתי יודע לפחות בערך… הייתי אומר".
סשה: "לא צריך להמציא… צריך שתספר מה שעשית באמת. אתה יושב כאן, ותקוע על ידי עצמך".
זדורוב: "אז אתה יכול לרשום שאני רצחתי במצב אפקט, ואני לא זוכר איפה רצחתי, מה בדיוק אני לא יודע… עד כמה שאני זוכר את עצמי, אני בכלל לא הייתי מגיע לקומה שנייה (קומת השירותים, ז.ק)… ואף פעם לא ראיתי את הילדה הזאת".

סשה משקר את הנחקר במפגיע ומטיח בו, כי הראיות הפורנזיות מצביעות על כך שהוא היה בזירה, "תחשוב, איך מרכיבים ביולוגיים של גופך הגיעו למקום?".
זדורוב: "אתה מדבר על רוק, דם, שערות, זה לא יכול להגיע למקומות שלא הייתי בהם, אני לא רצחתי".
עכשיו מצטרף למאמץ בדברי מתיקה מתחנחנים בעברית עילגת עם חיקוי של מבטא רוסי, ראש צוות החקירה יורם אזולאי, שחוזר על מושגי המפתח שהמדובב כבר השתיל במוחו של החשוד.

לפי השופט קולה בהכרעת הדין, החוקר אזולאי "הציב את גרסת 'רצח-באפקט' בפי הנאשם ופיתח אותה לכדי גרסה מלאה", וכך זדורוב שב ל"דקלם" לפי ארתור, את המניע שגרם לו "לצאת מכליו".
החוקר אזולאי: "אני מאמין לך, מאמין לך, היה לך בלק אאוט כשהרגת את הילדה, אבל מה היה לפני אתה זוכר?".
זדורוב: "אני לא יודע אני עושה את זה. אני לא יודע מה היה, איך זה…תעזור לי".
אזולאי: לפני הרגע של הבלאק, אתה רואה את הילדה הזאת, מה היה בינך לבינה?… את זה אתה חייב לזכור".
סשה: "היא קראה לך בשמות גנאי".
זדורוב: "אני לא זוכר מה היא אמרה לי… היא לדעתי אמרה לי משהו לגבי זונות…. 'אישה שלך זונה'… ואני מה? אני הלכתי אחריה? היא התחילה לברוח ואני אחריה".

השופט קולה לא מפסיק להזדעזע מהמהות של החקירה, ומהסגנון של החוקרים: "צפייה ארוכת שעות בחקירה זו מחזקת את הספק באשר לאותנטיות ההודאה, שבאה בשלב מתקדם של החקירה, לאחר שגרסת החפות שהציג נדחתה פעם אחר פעם בזלזול על ידי החוקרים, שהציגו בפניו מצג שווא לפיו פרושות בפניו שתי אפשרויות, האחת – הודאה בלב נקי אשר משמעה הקלה בעונש, השנייה – עמידה על חפותו שמשמעה מאסר עולם. סופו של יום בחר הנאשם באפשרות הראשונה".
השאלה הגדולה העולה מן הדברים היא כיצד זה התעלמו כל השופטים בערכאות השונות מההתרשמות המתחייבת הזו.

הדרכה: משטרת ישראל
השופט קולה המשיך לתאר את החקירה המתסכלת למחרת הווידוי בתא המעצר. "החוקרים יורם וסשה ניסו לקבל תשובות ביחס לשאלות רבות שהטרידו אותם, נוכח אי ההתאמה בין התוודות הנאשם בפני ארתור לבין ממצאי נתיחת הגופה… כל שהוצג ונאמר על ידי הנאשם הינו הנפה אחת, שבעקבותיה שיסוף אחד. גם תשובותיו לחוקרים עמדו בסתירה לתמונת הזירה, הנאשם המשיך לענות תשובות שאינן תואמות למציאות", כתב השופט, עד שגם החוקרים החלו לשים בפיו שאלות מנחות, אסורות, והרשימה ארוכה.

– החוקרים מכוונים אותו לכך שהרצח היה בתוך תא מס' 2 בשירותים. סשה: מה עשית בתא מס' 2? הנאשם לא מסר מיוזמתו פרט זה.

– החוקרים מבקשים מזדורוב פעמים רבות להדגים היכן עמד ביחס למנוחה כאשר שיסף את גרונה, ולא מרפים עד שהגיע ליציבה ה"נכונה". בהתחלה הוא עומד באופן שאינו תואם את ממצאי הזירה, והחוקר ביקש ממנו לעמוד לצורך הדגמה נוספת, זדורוב קם ואמר "אני לא יודע. אני הייתי ככה. או ככה, או ככה…".
השופט קולה כותב על כך: "ניסיון המאשימה להתבסס על חלק מהדגמות הנאשם אשר תאמו את ממצאי הזירה, תוך התעלמות מההדגמות הסותרות הוא בבחינת עצימת עיניים".

– הנאשם הדגים דקירה וחיתוך בצד ימין של הגרון, בעוד שלפי דו"ח הנתיחה החיתוך העיקרי שגרם למוות היה בצד שמאל.

– על פי דו"ח הנתיחה, בראשה של המנוחה נמצאו שבעה מוקדים של חבלות ראש; אין לכך התייחסות בהודאות.

– הנאשם נשאל למספרם ומיקומם של הפצעים בגופה של תאיר, הוא משיב כי דקר אותה רק פעם או פעמיים בגרון. החוקרים כמעט בתחינה אומרים: "תנסה לזכור רומה נו, אתה הרי מבין שראינו את הגופה". כאשר הנאשם, שמבין שתשובותיו לא טובות, הוא משנה אותן: "כנראה חתכתי לה במקרה יד". עדיין, מעולם הוא לא סיפר שחתך את המנוחה בשורש כף יד שמאל, שם נמצאה דקירה נוספת.

– כיוון הנפילה: תחילה מסר לחוקרים שתאיר נפלה לצד ימין שלה (בדומה להדגמה בפני המדובב), כשנשאל שוב והבין שתשובתו שגויה אמר שהיא נפלה לצד שמאל.

– זדורוב טען שהילדה נפלה בסיבוב בין האסלה לקיר, ולא אמר ולו פעם אחת שגופתה היתה שרועה על גבי מושב האסלה.

– זדורוב טעה לחלוטין גם בכל הקשור לפריט החלק העליון בלבושה של המנוחה, שהיה שחור ולא בהיר. כך גם לגבי נעליה של תאיר, וצבע שערה, הוא מסר תיאור לא נכון וניסה קשת של אפשרויות.

השחזור המטורלל
אחרי ההודאות לכאורה, בפני המדובב ובחדר החקירות, הגיע שלב השחזור, שאמור להיות תואם במדויק את ההודאות. לפי השופט קולה, בשחזור זדורוב לא ידע באיזו קומה ממוקם מתחם תאי השירותים בו בוצע הרצח. המתחם שוכן בקומת ביניים בה אין כיתות לימוד אבל בשחזור זדורוב ביקש לעלות לגרם מדרגות נוסף, ורק החוקרים הם שאחזו בו והובילו אותו למתחם השירותים.

השופט העיר, כי עורך השחזור (הקצין אנטולי שקלאר) לא הקפיד שלא יהיה סימן מזהה על דלת תא מספר 2, אבל על הדלת נתלה פתק גדול האוסר את הכניסה אליו, מה שמהווה סימן מובהק לכך שזהו התא בו בוצע הרצח.

עוד לפי השופט, בשום שלב בשחזור לא הדגים זדורוב פעולת שיסוף. "צפייה חוזרת ונשנית בשחזור מעידה בבירור כי מדובר בפעולת דקירה, שלאחריה לכל היותר היה חיתוך מינורי, וזאת בניגוד לקביעת הפתולוג ד"ר זייצב שבוצע חתך לכל רוחב הגרון".

שיא השיאים בשחזור המעוות, ביחס לראיות מהזירה, הוא ביציאה של זדורוב מהתא באמצעות קפיצה מעל הדלת הנעולה. השחזור של זדורוב ליציאה מהתא אינו סביר, קבע השופט קולה. "לא נמצאו תימוכין בדמות טביעות אצבע של הנאשם על הקיר. לא נמצאו גם כתמי דם במבואת השירותים (הכיצד?). הנאשם דרך על גופת המנוחה, הנאשם היה בזירה עקובה מדם, הנאשם קפץ מגובה רב אל הרצפה, וכלום? כל זה לא משאיר סימן כלשהו? הדבר בלתי סביר בעליל".

וכך מסכם השופט קולה את פרק ניגוד העניינים בין "חטיבת ההודאות" לבין "חטיבת הראיות": "השוואה פשוטה של ממצאי הזירה וממצאי הנתיחה מראה בעליל על פער בלתי ניתן לגישור בין הודאות /התוודות /שחזור הנאשם לבין הממצאים (הפורנזים, ז"ק). סתירה זו בלתי ניתנת ליישוב באופן סביר עד כדי המסקנה לפיה יכול שמדובר בהודאת שווא.
"הגרסה שנתפרה על ידי ארתור היתה דלה.. הודאה רזה שבינה לבין המציאות אין כמעט ולא כלום, לא ניתן להרשיע אדם על סמך הודאה שאינה תואמת למציאות. חלקם של 'הפרטים המוכמנים' לא מוכמנים היו, הם נרמזו לנאשם ולעתים באופן בוטה על ידי החוקרים. הצטברות הדברים יחדיו, ההבנה הסובייקטיבית כי מצבו גרוע ביותר, בצירוף הבטחות החוקרים להקלה בעונש עקב הודאה, ובצירוף עצותיו של ארתור, הם שיכול וגרמו לנאשם להודות להודאת שווא".

אפילוג
סמוך לשחזור ביקש זדורוב כי ימסרו לסנגורו הציבורי שהוא הולך להודות, אך ההודעה לא הועברה לעו"ד דוד שפיגל. כעבור יומיים בחקירה, כאשר הנאשם ניסה לחזור בו מהודאתו ראש הצח"ם יורם אזולאי הציע לו שלא לסמוך על עורך דינו, שכן כל כוונתו היא לחפש פרסום, בדיוק כפי שיעץ לו המדובב ארתור שלושה ימים קודם לכן.
השופט קולה: "מעניין להזכיר כי כאשר הוטחה בחוקר אזולאי אמירתו של ארתור ביחס לעורכי הדין, הוא השיב כי זה לא היה על דעתו, והנה הוא עצמו הסית את הנאשם נגד עורך דינו".

הפרק הראשון אמיר זוהר על "הפרקליט של המדינה – "פוסטה על הזיכוי המהדהד של עו"ד ירום הלוי
בהמשך:
פרק 3: מיכאל פרוסמושקין על הראיות נגד זדורוב
פרק 4: רועי זילברשטיין על האישות של רומן זדורוב