לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום נגד צעיר בן 22 תושב העיר, הכולל סדרת אישומים על סחר בקנאביס והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית.
הנאשם, סרגיי ולנטין, חייל משוחרר מיחידה קרבית, עבד כשליח.
בכתב האישום נטען כי בעת מעצרו סמוך למחסום המנהרות על כביש 60, הוא החזיק עשרות אריזות וקופסאות שהכילו קנאביס במשקל של יותר מ-400 גרם, משקל דיגיטלי, מחשב נייד, טלפון נייד ואלפי שקלים.
באישומים המייחסים לנאשם סחר נטען, כי בהזדמנויות שונות הוא סחר באמצעות אפליקציית טלגרם בקנאביס, במשקל של 10-20 גרם תמורת מאות שקלים.
התשתית הראייתית נגדו מתבססת על הודאתו, לצד הודעות של לקוחות המאשרים את רכישת הסמים. אותם לקוחות אותרו באמצעות בדיקת מכשיר הטלפון של הנאשם.
טרם הוגשה נגד הצעיר הצהרת תובע, הוא שוחרר על ידי השופט ציון סהראי למעצר בית, לבקשת סנגורו עו"ד יאיר מושיוב. לבקשת המשטרה ניתן עיכוב ביצוע והתביעה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי. השופט אלעזר נחלון קיבל את הערר והאריך את מעצרו של הצעיר במספר שעות, על מנת לאפשר למשטרה להגיש הצהרת תובע עד לאותו מועד.
באותו יום התקיים שוב דיון בבית משפט השלום בירושלים, והפעם הוגשה הצהרת תובע. עו"ד מושיוב שב ועתר לשחרר את מרשו, בין היתר לנוכח נסיבותיו האישיות והיעדר עבר פלילי. השופט סהראי קיבל שוב את בקשת הסנגור והורה על שחרור הצעיר. גם הפעם, לבקשת המשטרה ניתן עיכוב ביצוע והוגש ערר לבית המשפט המחוזי.
השופטת חגית מאק קלמנוביץ, ששמעה את טיעוני הצדדים, סברה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט השלום והותירה את החלטת השחרור על כנה. את החלטתה נימקה בעומס הרב על שירות המבחן, שלא מאפשר לקבלת תסקיר בתוך מספר ימים, אלא רק לאחר מספר שבועות, מה שהופך את החלטת המעצר או השחרור לאחר הגשת כתב אישום להחלטה מהותית – לא פחות מהחלטה על מעצר עד תום ההליכים.
בכך למעשה, סאגה של שלושה דיונים תוך יממה אחת והתעקשות של המשטרה, הסתיימה בשחרור הצעיר למעצר בית והגשת כתב אישום בעודו משוחרר בתנאים מגבילים.
לצד כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצר הבית עד תום ההליכים. השופט חיים פס הורה כי תנאי השחרור ישארו על כנם ושירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו של הצעיר תוך חודשיים. לאחר קבלתו תוכל ההגנה לבקש הקלה בתנאי השחרור.
