בית משפט המחוזי מרכז בלוד דחה את עתירת משטרת ישראל נגד עיריית באר יעקב, אשר מסרבת לבטל רשיונות של עסק בשוק הסיטונאי בצריפין רק משום שלטענת המשטרה הן מזוהות עם ארגון הפשע מוסלי (14 אוגוסט).
באופן נדיר, עיריית באר יעקב סירבה לבקשת משטרת ישראל לבטל את רשיונות העסק של חנויות בבעלות איש עסקים בשם אריה חמו, על בסיס מידע מודיעיני הקובע כי חמו הוא איש קש של משפחת מוסלי, ובפרט של בכיר המשפחה אלי מוסלי אשר רשום בגלוי כמי שעד לפני שנה היה מועסק על ידי חמו בחנויות בשוק.
שופט בית המשפט המחוזי בלוד, שמואל בורנשטין, קבע שהמידעים המודיעיניים של להב 433 אשר נאספו לאורך השנים אינם מבססים קשר פלילי בין חמו והחנויות הסיטונאיות שלו לבין ארגון מוסלי ברף שיצדיק את ביטול רשיונות העסק אשר ניתנו לחמו על ידי הרשות המקומית לפני 15 שנים.
להחלטת השופט בורנשטין יש משמעות מיוחדת, שכן הוא עיין במידעים החסויים שהוצגו לו על ידי חוקרי יאחב"ל באופן רחב יותר מאלה אשר הוצגו ליועצים המשפטיים של העירייה, אשר עיינו רק ב"פראפרזות". לאחר העיון המעמיק, השופט הגיע לאותה מסקנה המגבה את המחלקה המשפטית של העירייה, לפיה עתירת המשטרה היא עתירת סרק והמידעים אינם מבססים ראיות ברורות למעורבות ארגון הפשע בחנויות של חמו.
עמדת הרשות המקומית לדחות את דרישת המשטרה לשלילת הרישיונות, קבע השופט, נופלת במתחם הסבירות לחלוטין.
שתי עתירות במכה אחת
לחברת "אמצע השוק" הרשומה על השם של חמו יש רישיון עסק לצמיתות מהרשות המקומית להפעלת שלושה האנגרים ("תאים") שניתן לה בשנת 2008 – ללא הגבלת זמן.
בשנת 2014 שכר חמו האנגר נוסף וצמוד לאחרים, אולם אז סורבה בקשתו לקבלת רישיון עסק, לפי בקשת המשטרה והחלטת העירייה.
בית המשפט המחוזי דן כעת למעשה בשתי העתירות במאוחד:
עתירה אחת של המשטרה, כאמור, הוגשה נגדו ונגד העירייה בתביעה לביטול רשיונותיו הקיימים, לאור מידעים מודיעיניים שנאספו על קשריו לכאורה לאנשי מוסלי ולמימון שלהם במסגרת עבירות הלבנת הון לכאורה.
עתירה שנייה, זו שהגיש מנגד חמו נגד סירובן של המשטרה והעירייה לאשר לו רישיון עסק בהאנגר החדש והרביעי שהוא שכר.
פרקליטיו, עו"ד רצון דרחי יחד עם עו"ד שרון זלינגר עמדו בנחישות נגד מהלכי המשטרה לסגור לצמיתות את עסקיו הוותיקים של חמו, והמאבק המשפטי נמשך מספר שנים.
בשנת 2020 דחו בתי משפט השלום והמחוזי את בקשות הפרקליטות ותובעי רישוי עסקים של המשטרה למתן צווי סגירה לחנויות של חמו, כמו גם לחנויות נוספות בשוק אשר רשומות על שמה של רחלי מוסלי – בת זוגו של האח השני יוסי מוסלי. השופטת רבקה גלט מבית משפט השלום ברמלה קבעה אז כי ביאחב"ל צבעו את העסקים בצבעים עזים של התנהלות עבריינית, אבל המידע המודיעיני שהוצג בהקשר של התנהלות פלילית ושליטה של ארגוני פשע בשוק ובחנויות של חמו – הוא "מידע דל, לא מבוסס ולא חדש". השופטת גלט קבעה עוד, כי "המידע אינו מעגן ברף ההוכחה את הטענה לפיה העסקים משמשים פלטפורמה לארגון פשיעה".
באשר למעורבות הקונקרטית של אלי מוסלי בחנויות ציין עו"ד דרחי כי עד לפני שנה חמו העסיק את אלי מוסלי בתלושי שכר גלויים, והשופטת גלט אמצה עמדה זו וקבעה כי אין ראיות לביצוע עבירה כלשהי בהקשר זה.
המשטרה לא אמרה נואש ועל אף דחיית בקשותיה לצווי סגירה מנהליים פנתה לתוכנית ב', דרקונית לא פחות: ניסיון לשלול את רשיונות העסק הקיימים של חמו. כשבקשתה נדחתה על ידי העירייה פנתה המשטרה כאמור לבית המשפט בהליך הנוכחי.
עורכי הדין מאיה לויאן ואריאל אררט מהפרקליטות האזרחית במחוז תל אביב ייצגו את המשטרה, וחזרו שוב על הטענה כי בעסקיו של חמו בשוק הסיטונאי מעורב לכאורה "ארגון הפשיעה מוסלי" העושה בו כרצונו ומושך בחוטים. נציגי הפרקליטות והחוקרים שהציגו את המידעים החסויים טענו כי העסק מהווה סכנה לכאורה לשלום הציבור.
וכך נמקה העירייה את התנגדותה לדרישת המשטרה בתשובה שמסרה לבית המשפט: "לאחר בחינת הדברים, העירייה מצאה כי המידע המודיעיני שנכלל במסגרת הפרפרזה המשטרתית… אינו עומד בדרישות הראיה הגבוהות הקבועות בפסיקה לביטול רישיון עסק קבוע. העירייה לא התרשמה כי קיימות ראיות ברורות למעורבות ארגון הפשיעה בעסק, ואף לא התרשמה בדבר קיומן של ראיות ממשיות בדבר הצהרה כוזבת של העותרים או שינוי שחל בפרטי הרישיון".
עורכי הדין דרחי וזלינגר שבו וטענו כי אין לאפשר למשטרה לשלול את פרנסתם וחופש העיסוק של העותרים בהינתן זכותם לכבוד ולשם טוב, על סמך מידעים מודיעינים אשר נבחנו כבר על ידי בית המשפט בשנתיים האחרונות, ונדחו מחמת איכות נמוכה והיעדר גיבוי בראיות.
השופט בורנשטין עיין איפוא שוב באותם מידעים שהוצגו לשופטים אחרים בשנתיים האחרונות במסגרת הסבב הקודם של נסיונות המשטרה לתקוף את העסקים של חמו. השופט הפך במידעים אבל לא מצא בהם שום דבר חדש. "העירייה ערכה הבחנה בין מתן רישיון עסק חדש לביטול רישיון (של עסק ותיק), והבחנה זו מבוססת היטב. לא מצאתי בחומר המודיעיני כדי לשנות מהחלטה זו… לדידי המסקנות אליהן הגיעו בית המשפט השלום והמחוזי, בהליך הקודם שדחה את בקשת המשטרה למתן צו סגירה, תקפות גם בסוגיית מתן רישיון. בשני המקרים מדובר בפגיעה בחופש העיסוק, בנסיבות בהן לא קיימת הרשעה בפלילים, או אפילו נקיטה בהליכים פליליים (נגד העסק)".
השופט הדגיש, כי "בעוד שהמשטרה ייחסה לעותרים מעורבות בפעילות עבריינית ענפה, במסגרת ארגון הפשיעה מוסלי, תוך ניצול העסק למטרה זו, לא מצאתי בחומר החקירה ראיות מגובשות לכך, באופן שיצדיק את ביטול רישיון העסק… נתתי דעתי גם לחלוף הזמן. על אף שמאז בוצעה הפשיטה על עסקם של העותרים חלפו שלוש שנים, לא חלה פריצת דרך המגבה את המידעים, ויש גם לתת משקל לעובדה כי לא ניתנה לעותר אפשרות להתגונן מפני המידע או להפריכו, מדובר בעסקים הפעילים מזה שנים רבות בשוק הסיטונאי, והם משגשגים בפעילותם… המידע המודיעיני לא התפתח לראיות ממשיות גם בחלוף שנים".
השופט בורנשטיין גיבה את עמדת העירייה גם לגבי העתירה מנגד אשר הוגשה על ידי חמו ותקפה את הסירוב להרחבת רישיון העסק שלו להאנגר רביעי. כאן קבע השופט כי החומר המודיעיני שהוצג, ברמה בוסרית, אכן מספיק על פי הדינים כדי לדחות בקשה לקבלת רישיון עסק חדש, אולם אין בו די כדי לשלול רשיונות לעסקים ותיקים.
אגב, תוצאה דומה נקבעה בזמנו גם במאבק המשטרה נגד עסקים אחרים בשוק הסיטונאי, המזוהים עם עמיר מולנר אשר היה מועסק רשמית בתלוש משכורת. בית המשפט המחוזי קבע כי חברת "נוה ירק" שנקשרה לכאורה על פי הטענה במידעים המודיעינים לארגון מולנר תמשיך להחזיק ברישיון עסק שניתן לה לצמיתות על ידי העירייה למחסנים בשוק, אולם בקשת החברה להרחבת הרישיונות וקבלת חדשים נדחתה.
