בית משפט המחוזי בנצרת דחה את ערעור המדינה על זיכוי בעל צ'יינג' נותן שירותים פיננסיים מהעיר צפת, שביצע בתוך שמונה חודשים משיכות של שמונה מיליון שקלים מבנק הדואר, תוך פיצול כל אחת מ-165 המשיכות לסכום של 49 אלף שקלים. פרקליטות מחוז צפון טענה כי מנהל הצ'יינג' ביצע עבירת הלבנת הון בכך שביצע משיכות מתחת לרף הדיווח האוטומטי ׁׁשל הבנק לרשות איסור הלבנת הון (50 אלף שקל) ובכך פעל כדי לסכל דיווחים והתחקות אחר פעולותיו.
שופטת בית משפט השלום בנצרת, רות שפילברג כהן, קיבלה את הסברי הנאשם וטענות סנגוריו עורכי הדין גיל דחוח, גלית רוטנברג ואביטל קליין, ביחס ללגיטימיות ביצוע המשיכות "הקטנות", וזיכתה את בעל הצ'יינג' מכל אשמה, כפי שדווח בפוסטה בחודש פברואר השנה. מנהל הצ'יינג' הסביר כי באותו סניף דואר, בו ניהל את חשבון הצ'יינג', הוא היה מקבל שירות בתוך דקות – סולק המחאות למערכת הממוחשבת ומגיע לסניף לאחר שהכסף הוכן עבורו. לעומת זאת, משיכות גבוהות יותר חייבו אותו להתקשר לסניף המרכזי של בנק הדואר בירושלים, להמתין על הקו לאישורים, ולהמתין למשלוח הכסף במשאית ברינקס לצפת, מאחר שלמנהל סניף הדואר המקומי לא היה אישור לאפשר ביצוע משיכות מעל 50 אלף שקל.
השופטת שפילברג כהן קבעה כי הסברו של הנאשם לכך שפעל "מטעמי יעילות וחסכון בזמן" נוטע ספק סביר לגבי הכוונה הפלילית, וכי "הימנעות מביורוקרטיה היא מטרה לגיטימית והגיונית". גם עד התביעה, מנהל בנק הדואר בצפת, תמך בהסברים שסיפק הנאשם לגבי התנהלות הבנק. השופטת דחתה את ניסיון הפרקליטות "לקשט" את התיק בטענות על קשר של הנאשם לעבריינים ממשפחת הייב בצפון כרקע נסיבתי לכאורה למניעיו להסתיר את ביצוע הפעולות, משום שתיק חקירה באותו עניין נגד מנהל הצ'יינג' – נסגר. בסיכום נקבע כי לפרקליטות לא היו תשובות לראיות המזכות של ההגנה.
פרקליטות מחוז צפון לא השלימה עם הכרעת הדין, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד עודד קם. אז טענה כי עצם ביצוע הפעולות על ידי הנאשם – ביצוע משיכות כשיטה מתחת לרף הדיווח שנמסר על ידי הבנק לרשויות – מוכיח את היסוד הנפשי של הכוונה הפלילית לסיכול דיווחים.
הסנגורים, עורכי הדין דחוח, רוטנברג וקליין מנו בתשובה את סימני האמת שנקבעו בהכרעת הדין, ביניהם העובדה שגרסת הנאשם נותרה יציבה מראשית החקירה, וכן שלפני שהפך ללקוח בבנק הדואר ביצע משיכות של 200 אלף שקל מחשבונו בבנק הפועלים. הסיבה, הסביר עו"ד דחוח, לכך שהנאשם ביצע משיכות עד 50 אלף שקל מהדואר היא שזו היתה תקרת ההרשאה שניתנה לו על פי נוהלי בנק הדואר, ללא קשר לעניין הדיווחים לרשות איסור הלבנת הון. הנאשם וסנגוריו הסבירו גם כי הוא סבר שבנק הדואר מדווח על פעולותיו גם כאשר אלו מתחת ל-50 אלף שקל מאחר שצו הדיווחים המוטל על גורמי המערכת הבנקאית מחייב אותם לדווח גם דיווחים על דפוס פעולות לכאורה "בלתי רגיל", והוא הזדהה בפניהם בגלוי כחשבון נש"מ (צ'יינג').
שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת, הנשיאה אסתר הלמן, השופטת יפעת שטרית והשופטת אוסילה אבו אסעד, קיבלו אף הם את הסברי הנאשם ודחו את ערעור המדינה על הזיכוי. השופטת יפעת שטרית כתבה כי "המשיב הסביר את טעמיו לביצוע המשיכות הרבות בסכומים הנמוכים, טעמים אשר אינם נעוצים במטרה לכאורה לסכל דיווח. בית המשפט קמא בדק באופן נרחב ומדוקדק את ההסברים שסיפק המשיב לפעולותיו, מצא בהם טעם והיגיון וסומכת אני את ידי על קביעותיו".
השופטת שטרית שכתבה את פסק הדין קבעה כי לאור ההסברים שסיפק הנאשם, "הנטל לסתור את הגיונם של הסברי המשיב חזר לכתפי המערערת (הפרקליטות) במסגרת חובתה להוכיח מעל ספק סביר כי הנאשם פעל במטרה לסכל דיווח". לדברי בית המשפט, נטל זה לא הורם על ידי התביעה, "בהיעדרן של פעולות חקירה שנדרשו לבחינת טענותיו של המשיב". עוד צויין כי "המערערת לא הצליחה להצביע על רקע, או על אינטרס מובהק של המשיב לסכל דיווח", וכי גרסתו היתה עקבית.
"משהציג המשיב, כי כל פעולותיו נעשו באופן גלוי וחשוף, בידיעת מנהל הסניף, כאשר פרטיו מצולמים עם כל משיכה ומועברים לסניף בירושלים, הרי שברי כי פעל ללא כוונה להסתיר את פעולותיו", כתבה השופטת שטרית. כאשר עסקינן בנש"מ (נותן שירותים פיננסיים), אשר עיסוקו מצריך תזרים מזומנים ואשר ביצע פעולותיו תוך שיתוף פעולה של מנהל סניף בנק הדואר, ישנו קושי ממשי בטענה כי עסקינן בפעולות שבוצעו במטרה לסכל דיווח לרשות להלבנת הון, או מתוך כוונה פלילית אחרת".
