הלחץ הציבורי שהפעילו המתלוננות בימים האחרונים על הפרקליטות, עשה את שלו, והפרקליטות הודיעה כי תעתור לבית משפט המחוזי נגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את עבריין המין אלון קסטיאל (19 מאי).
קסטיאל ריצה ארבע שנות מאסר עד כה, ועד למועד השחרור המנהלי שלו נותרו שמונה חודשים. ועדת השחרורים קיבלה החלטה על שחרורו המוקדם על מנת שימשיך לעבור בחוץ טיפול תחת פיקוח של המדינה באמצעות הרשות לשיקום האסיר (רש"א) ובתנאים מגבילים של מעצר בית לילי.
החלטת ועדת השחרורים לשחרר אותו ניתנה למרות שהוועדה שמעה את אחת המתלוננות, שהופיעה לבקשתה לפני חברי הוועדה וקיבלה את הזכות לטעון ללא נוכחות האסיר או עורכת דינו רותם טובול. שלוש המתלוננות הנוספות בתיק לא הגישו בקשות להופיע לפני הוועדה עד יום הכינוס, למרות שהחוק לזכויות נפגעי עבירה קובע כי המתלוננות צריכות להגיש בקשה – ואז יקבלו את זכותן לטעון – כפי שעשתה חברתן. בהקשר זה יש לציין כי בדיון קודם של הוועדה נשמע קולן של שאר המתלוננות, אשר לא התייצבו הפעם.
השופטת פריאל כבר הבהירה טרם ההחלטה: "נפגעות העבירה ידעו כי יתקיים דיון בעניינו של האסיר… כך שאם מי מנפגעות העבירה חפצה להביע עמדה היה עליה לעשות זאת עד היום, כמו נפגעת העבירה שהופיעה בפנינו". השופטת פריאל הוסיפה: "האסיר השלים את כל הסל הטיפולי המוצע בין כותלי בית הסוהר, מסוכנותו הוערכה כנמוכה באבחון העדכני של מב"ן (פסיכיאטרים בשירות בתי הסוהר, ז"ק), ואם תידחה בקשת האסיר לשחרור מוקדם – ייצא לחופשי בעוד עשרה חודשים ללא טיפול וללא כל פיקוח".
מסתבר שדברי יו"ר ועדת השחרורים, השופטת בדימוס אריקה פריאל, אשר נימקה ביסודיות את החלטתה נפלו על אזניים ערלות. למרות הנימוק המפורש, לגבי מחדל המתלוננות, הפרקליטות החליטה לבקש מבית משפט המחוזי שיורה לוועדה לדון מחדש בשחרור, על מנת לתת לכל המתלוננות הזדמנות נוספת לשאת דברים.
המתלוננת שהופיעה לפני חברי הוועדה, הגיבה היום להודעת הפרקליטות: "נפל דבר היום בישראל", כתבה גולן ברשתות החברתיות. "הפרקליטות תערער על החלטת ועדת השחרורים כי הבינו שקולן של הנפגעות לא יוכל להימחק. האם קסטיאל בכל זאת ישוחרר מוקדם? לצערי אני מאמינה שכן. האם הצלחנו לעשות היסטוריה? כן! אני ניצחתי גם אם הוא ישוחרר מוקדם כי המאבק שלי הוא קודם כל להשמיע את הקול שלנו".
גולן ציינה את איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ואת נשות התקשורת, השדרנית קרן נויבך מכאן רשת ב' והכתבת מיכל פעילן מחדשות 12, כמי שסייעו למאבק הציבורי של המתלוננות נגד השחרור. בימים האחרונים היה קמפיין של ממש אליו התגייסו כל כלי התקשורת, כשהפעילות בארגוני הנשים ומרכזי הסיוע קראו "להציף" את לשכת פרקליט המדינה עמית איסמן במחאות נגד החלטת ועדת השחרורים וההיסוס של הפרקליטות אם לערער על ההחלטה.
כפי שקרה עם החלטת הוועדה שלשום – גם החלטת הפרקליטות היום להגיש ערעור הודלפה למתלוננות ולתקשורת קודם שהגיעה לאוזניה של הסנגורית עו"ד טובול.
הסנגורית של קסטיאל משלבי תחילת המאסר עמלה לשלבו בכל "תחנות הטיפול" בשב"ס, עד לחוות הדעת שהמליצו על שחרורו המוקדם. בדומה לטיעוני הסנגורית, הוועדה אישרה כי האסיר עמד בכל הפרמטרים המוגדרים בחוק כתנאי לשחרור מוקדם (בפיקוח).
האקדמיה גם מדברת
בתוך כך, הדים מהדיון המפורסם בנושא קיצור מאסרו של קסטיאל הגיעו אמש גם לכנס של החטיבה הפלילית במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, בראשותה של ד"ר סיגל שהב. בכירים ממערכת המשפט, הפרקליטות הסנגוריה והאקדמיה נשאו דברים בנושא שחרורים מוקדמים של אסירים.
אחד המרצים הבכירים בכנס היה יו"ר ועדת השחרורים במחוז מרכז, השופט חיים חדש, אשר היה גם סגן נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום. השופט בדימוס הסביר מדוע בניגוד לדעה הרווחת, קיצור מאסר על תנאי (אשר ניתן גם להפקעה) אינו מתן "פרס" לאסיר, אלא חלק מאינטרס ציבורי רחב – למנוע פגיעה נוספת של האסיר אם ישוחרר ללא פיקוח או טיפול.
"אני מבקש לשתף אתכם בשיקולים שלנו שלא תמיד מובנים לקהל הרחב", אמר השופט חדש. "השאלה הראשונית שתמיד שואלים היא, למה אתם משחררים לפני הזמן?
"המחקרים מראים כי החמרת הענישה משפיעה עד גבול מסוים, ומעבר לו זה פשוט לא עובד, ולעתים אפילו עובד הפוך", אמר חדש. "הדרך הנכונה נגד עבריינות חוזרת היא תוכניות חינוך ושיקום – להוציא מהכלא אדם טוב יותר משנכנס…
"מתי ההזדמנות לעבריינים להשתלב בטיפולים כאלה? בתוך תקופת שהותם בכלא. אבל איך ניצור אצלם מוטיבציה להשתלב באותם טיפולים שאמורים להפחית מסוכנות ולהקל על החברה? רק אם נבטיח להם משהו – ההבטחה לשחרור מוקדם… האסיר מבין מתחילת כניסתו למאסר כי אם ייכנס לתהליך טיפולי ולתהליכים חינוכיים בתוך הכלא, יש לו סיכוי לשחרור מוקדם. אחרת, הוא נכנס לכלא, לא עושה שם כלום ויוצא במקרה הטוב כמו שנכנס, אבל ברוב המקרים הרבה יותר 'מדופלם' (בפשע)".
השופט חדש הוסיף כי שיקולי ועדות השחרורים מבוססים על החוק שקובע כי על האסיר להוכיח כי הוא אינו מסכן עוד את שלום הציבור וראוי לשחרור. זאת בין השאר על סמך הערכת ההתנהגות שלו בכלא, מידת שיתוף הפעולה עם התוכניות החינוכיות והטיפוליות והערכת מסוכנות על ידי גורמי המקצוע. ועדת השחרורים שבוחנת את חוות הדעת האלה מורכבת משופט בדימוס (יו"ר) ושני אנשי מקצוע מתחום הנפש: קרימינולוג ועובד סוציאלי. "אם האיש מסוכן, ולא הוכיח כי פחתה מסוכנותו, אנו נעצרים בשלב זה גם אם טיפול מחוץ לכלא יכול להועיל לו", הבהיר השופט חדש. "הגישה שלנו היא לחשוב כאילו היו משחררים את האדם הזה לשכונה שלנו.
בכל יום הוועדה דנה ב-15 עד 20 תיקים, ובכל תיק אנחנו מוצפים במידע מרש"א, פרקליטות, משטרה, שב"ס, שב"כ, ועדות אלימות במשפחה. חוות דעת רבות לא מגיעות בזמן וזו תקלה שגורמת לדחיות רבות.
כאמור, הפרקליטות הודיעה כי העתירה הרשמית נגד השחרור של קסטיאל יוגש על ידה ביום ראשון, וברמה העקרונית הסביר השופט חדש: "העילות לביטול החלטה של ועדת שחרורים, ולקבלת עתירה נגד החלטתה על ידי בית משפט מחוזי, הן מצומצמות על פי חוק. בית המשפט מחוזי לא שם עצמו במקומנו. הוא יכול לבטל את ההחלטה או לקבוע דיון חוזר בוועדה, רק אם עברנו על כללים מתחום המשפט המנהלי, כמו אי שיקול כל השיקולים הרלוונטיים או אי סבירות קיצונית".
