השופטת רבקה גלט מבית משפט השלום ברמלה החליטה לזכות את תושב העיר (30), שהואשם באיומים על עובדת במרפאת קופת חולים מכבי בעיר.
בכתב האישום נטען כי בבוקר ה-15 במרס 2020, בעת שהעובדת ישבה מאחורי דלפק קבלה בקופת החולים, נכנס הנאשם וצעק עליה בשל אי מענה לטלפון. לפי האישום, הוא אחז במסך המחשב וניער אותו, ולאחר מכן ניגש לדלת המשרד בכוונה להגיע לעובדת, אך אחד הרופאים במרפאה ממנע זאת ממנו. מכתב האישום עולה עוד, כי הנאשם צעק: "לא עונים לטלפון", חזר לכיוון הדלפק ואיים על העובדת: "אל תדאגי אני אחזור ואני יירה לך בראש", תוך שביצע תנועת ירי בידו הימנית.
הנאשם כפר במיוחס לו, באמצעות סנגורו, עו"ד אסף שלם.
במהלך המשפט העידו נגדו העובדת המתלוננת והרופא, אך לא עובדת נוספת לגביה נטען כי זיהתה את הנאשם.
המתלוננת העידה שהיתה בעיצומה של עבודתה בעת כניסת הנאשם למרפאה, אולם נמנעה מלזהות באופן חד משמעי את הנאשם. לדבריה, היא הכירה אותו אך לא ידעה את שמו, ולאחר האירוע – הרופא יחד עם מזכירה אחרת, זיהו את שמו. כמו כן העידה המתלוננת כי בעת האירוע היא פחדה ובכתה, אך לא רצתה להתלונן, ורק לאחר שידולי הצוות במרפאה – שוכנעה להתלונן.
כמו כן העידה שהאדם שאיים עליה חבש קסדה בעת האירוע, ועל כן לא יכלה לזהות "ברחל בתך הקטנה" כי אכן מדובר בנאשם. בנוסף טענה המתלוננת כי למחרת הגיע אביו של הנאשם והתנצל בפניה.
אמנם בעת חקירתו במשטרה שמר הנאשם על זכות השתיקה, אך במשפט עצמו הוא כבר העיד, ומלבדו העיד גם אביו.
ראשית, הנאשם טען כי כי נפלה טעות בזיהוי. הוא שלל אפשרות שהתעמת או הסתכסך עם צוות המרפאה בה מטופל אביו, והוסיף כי אביו התנצל בשמו על דבר שלא היה לו בו שום חלק. הוא אמר גם כי מאחר שחש שמטילים עליו אשמת שווא, לא היה מעוניין למסור גרסה, ולכן שמר על זכות השתיקה בחקירתו במשטרה.
אביו של הנאשם סיפר כי נודע לו לראשונה על האירוע כאשר הגיע למרפאה כדרכו מידי שלושה חודשים. לטענתו, מיד לאחר מכן התקשר לנאשם כדי לשאול אם ביצע את המיוחס לו, וזה הכחיש את הדברים.
השופטת גלט ציינה בהחלטתה כי למרות ש"גרסת הנאשם מעוררת קושי, עדיין נותר ספק סביר לגבי זיהויו כמי שהגיע למרפאה והיה מעורב באירוע".
השופטת הוסיפה כי עדותה של המתלוננת "זרעה ספק לגבי זיהוי הנאשם על ידה, שכן עולה לכאורה כי לא היתה לה היכרות ממשית עמו… המתלוננת העידה שוב ושוב כי מה שחיזק בלבה את זיהוי הנאשם הוא העובדה שלמחרת האירוע הגיע אביו למרפאה והתנצל בפניה…".
"גם הרופא העיד באופן מהימן אודות האירוע", הוסיפה השופטת, "עם זאת, הבהיר כבר בתחילת עדותו כי בעוד שאביו של הנאשם הוא מטופל קבוע במרפאה, הרי הנאשם עצמו לא ביקר לעיתים קרובות".
השופטת מתחה ביקורת על עדותו של הנאשם ש"לא מסר טענת אליבי סדורה, אלא טען כי אין באפשרותו להוכיח היכן היה במועד האירוע כיוון שהוא עובד בשליחויות ו'נמצא בשש מקומות'. גרסתו זו לא נבדקה על ידי גורמי החקירה, ואף לא נסתרה גרסתו לפיה בתקופה הסמוכה למועד העבירה לא נהג באופנוע כי אם ברכב שכור. למותר לציין כי שני העניינים היו לכאורה קלים מאוד לבירור".
"אכן עדות הנאשם עוררה קשיים לא פשוטים, ובלשון המעטה ניתן לסכמה כבלתי מעוררת אמון", ציינה השופטת, "עם זאת, בהליך הפלילי די לו לנאשם לעורר ספק סביר באשמתו, ובמקרה ייחודי זה אני מוצאת כי נותר ספק ממשי בשאלת הזיהוי".
לסיום מתחה השופטת ביקורת על ניהול החקירה: "התגלו מחדלי חקירה בכך שלא נגבתה הודעה מפי ג"ר (המזכירה שלכאורה זיהתה את הנאשם), למרות חלקה הפעיל בזיהוי הנאשם. כמו כן, לא בוררה כלל גרסת הנאשם לגבי עיסוקו בשליחויות, כשהוא נוהג ברכב שכור ולא באופנוע".
עו"ד שלם מסר בתגובה: "סברנו מלכתחילה שלא היה מקום להגיש כתב אישום נגד הנאשם. מאחר והיה כשל בזיהוי המאיים ולאחר שנשמעו העדים והסתיים הליך ההוכחות, קיבל בית המשפט את טענותינו והורה על זיכויו של הנאשם".
