בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של עו"ד דן שפריר מקיסריה וזיכה אותו מכל אשמה בפרשת עוקץ קרקעות, במסגרתה נידון לעונש של 30 חודשי מאסר, שבוטל.
בית משפט העליון קיבל את כל טענות ההגנה שהוגשו על ידי הסנגורים, עורכי הדין ציון סהראי וניר לזר ממשרד סרטל סהראי לזר, וביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר הרשיע את עו"ד שפריר ב-11 אישומים של שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט ועבירות מס.
ההרכב בראשות השופט יצחק עמית דחה מנגד את ערעור המדינה, שדרשה להוסיף על הרשעתו של עו"ד שפריר בבית המשפט המחוזי עבירות נוספות, של קשירת קשר, זיוף והלבנת הון.
מדובר בפרשה נרחבת, במסגרתה הורשעו למעלה מ-20 נאשמים בהונאה תוך זיוף ייפויי כוח נוטריוניים נושנים לכאורה, על מנת להשתלט על קרקעות חקלאיות באזור נצרת תוך נישול בעליהן החוקיים. יפויי הכוח ומסמכי העסקאות שזויפו שימשו את קושרי הקשר בפרשה, ליצירת מצג שווא לפיו הבעלים הרשומים של הקרקעות מכרו אותן עוד בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, בדרך של מתן ייפויי כוח שנחתמו כביכול בפני נוטריון. הזיופים היו מעשה אומן: דפים מצהיבים של ייפויי כוח בשפה הערבית, ובולי הכנסה מקוריים לכאורה שעליהם חותמות מקוריות לכאורה. מצגי השווא של "מכירת הקרקעות" לבני משפחות הזייפנים, הכשירו עסקאות עכשוויות במקרקעין ומכירתן לצדדי ג' לאחר שההשתלטות הושלמה באמצעים משפטיים.
על סמך המסמכים המזויפים, פעלו עוקצי הקרקעות באמצעות עורכי דין מול לשכת רישום המקרקעין ומול רשויות המס, ולעתים בהליכים משפטיים, על מנת לאכוף את העברת הזכויות במקרקעין. כתב האישום נגד כלל הנאשמים בתיק כלל 23 פרשות.
לדוגמה, באישום מס' 1 נטען כי שניים, עאדל פאלח ואחמד סעידה, זייפו שני ייפויי כוח נוטריוניים. הראשון משנת 1947, לפיו מכרה כביכול בעלת הקרקע המנוחה ממשפחת בסיוני, בכפר זרזיר, את זכויותיה לאשה ממשפחת אלהייב. ייפוי הכוח המזויף השני משנת 1995, לפיו רוכשת הקרקע משנת 1947 העבירה את זכויותיה לנכד ווליד, אשר בשנת 2011 חתם על חוזה למכירת חלק מהקרקע ש"בבעלותו" לאדם אחר תמורת מאות אלפי שקלים.
המוכר ווליד שכר את שירותיו של עו"ד שפריר על מנת לשלם את המסים ולהשלים את כל ההליכים המשפטיים הנדרשים להעברת הרישום בקרקע, לרבות ניהול הליכים בבית משפט.
עו"ד דן שפריר הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת במעורבות לכאורה ב-11 פרשות דומות, בכך שפעל כעורך דין אשר הגיש מטעם המעורבים בהונאה הצהרות לרשות מקרקעי ישראל, לרשויות המס ותביעות לבית משפט.
בהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי, השופט עראפת טאהא קבע כי לעו"ד שפריר אמנם לא היו יד ורגל בזיוף המסמכים ובתוכנית העבריינית, אלא שהזייפנים שכרו את שירותיו המקצועיים כעורך דין להשלים באופן חוקי, לכאורה, את ביצוע ורישום העברת הזכויות בקרקעות שנגזלו.
השופט טאהא זיכה את עו"ד שפריר מעבירות הזיוף, קשירת הקשר והלבנת ההון, אך קבע כי עו"ד שפריר עצם את עיניו לכאורה בפני מעשי הזיוף והיה עליו להיות מודע כי מדובר במסמכים מזויפים. הפרקליטות, כאמור, לא הסתפקה בכך וחזרה בערעור לבית המשפט העליון על הטענה כי לעורך הדין היתה מעורבות עמוקה במעשי הזיוף והתרמית, לכאורה בגינם ביקשה לגזור עליו 10 שנות מאסר.
השופט עמית בחן את הכרעת הדין הארוכה של השופט טאהא, את דרישת המדינה להחמיר בקביעת העובדות המרשיעות, ואת טענות ההגנה המפורטות. בסופה של הבחינה הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי בפסק הדין שיצא תחת ידיו של השופט טאהא לגבי עו"ד שפריר נפלו סתירות פנימיות עקרוניות, עד כדי "דיסוננס שקשה ליישבו", ודווקא העובדות המזכות שצוינו על ידי בית המשפט המחוזי הן המשכנעות יותר.
השופט טאהא עצמו כתב כי "הראיות אינן תומכות בטענה ששפריר היה חלק מהקנוניה, אלא מלמדות כי הוא פעל כעורך דין, שלא הייתה לו מעורבות בתכנון מעשה המרמה והזיוף והשגת המסמכים המזויפים. כמו כן, לא הוכח כי המסמכים זויפו לבקשתו, בהסכמתו או על דעתו, שהיה לו אינטרס אישי בזיוף המסמכים, או שצמחה לו כל טובת הנאה מזיופם". השופט מצא, כי בכל הפעמים שנדרש אימות כוזב של עורך דין לחתימות של אנשים חיים על מסמכים – פנו המעורבים בתוכנית הזיוף לעורכי דין אחרים, "מאחר שהמעורבים ידעו שהנאשם לא יסכים לשתף פעולה ולאשר חתימות של אדם שלא הופיע בפניו… ראיות בעלות משקל ממשי שמלמדות שהנאשם פעל כעורך דין שייצג לקוח ולא כשותף לדבר עבירה".
עוד צוין על ידי בית המשפט המחוזי כי "העובדה שהוכח, כי העסקאות בהן טיפל שפריר לבקשת הנאשמים השונים הן עסקאות כזב המבוססות על מסמכים מזויפים, אינה יכולה כשלעצמה להוות ראיה למעורבותו הישירה של הנאשם במעשי הזיוף והמרמה, גם אם מדובר בעסקאות בעלות מאפיינים דומים". מאידך, סבר השופט טאהא כי מתוך המסכת הנסיבתית "קינן בליבו חשד ממשי כבד באשר למהות המסמכים".
השופט עמית התקשה להשלים עם הסתירה בדברים ודחה את תקפות המסקנות הנסיבתיות, תוך שהוא מציין כי גם הממונה על גנזך המדינה אשר עו"ד שפריר העביר לו חלק מהמסמכים, הכתובים בערבית, לא התריע על זיופם.
השופט עמית כתב כי "גם המדינה הסכימה בטיעוניה כי שפריר לא 'לכלך' את ידיו בפעולות כמו מתן אישור כוזב לחתימות של מי שלא הופיעו לפניו. נקודת מוצא זו, ולפיה חבורת הזייפנים והנוכלים ידעה שאינה יכולה לסמוך עליו, מקשה לאמץ את תזת הידיעה או עצימת העיניים. שפריר לא היה עושה דברם".
עוד הוסיף השופט עמית כי "למקרא הדברים הנחרצים של בית משפט קמא (השופט טאהא), ניתן היה לסבור כי שפריר יזוכה מכל אשמה. מארג הראיות שזקף בית משפט קמא לחובתו אינו מביא למסקנה סבירה אפשרית יחידה כי שפריר ידע או עצם את עיניו".
בית המשפט העליון דחה בתוך כך את ערעורם של שישה נאשמים אחרים בגין עבירות הזיוף והמרמה בהם הורשעו. בין אלה, נדחה ערעורו של עורך דין אחר, גסאן ערטול, אשר הואשם מלכתחילה במעשים חמורים יותר והורשע בארבעה אישומים לרבות זיוף מסמכים וקשירת קשר לצורך השתלטות על קרקעות. למרות שבית משפט העליון זיכה את ערטול מעבירות משניות של הדחה בחקירה ועבירות מס, נקבע כי עונש מאסר בן 30 חודשים שהוטל עליו במחוזי יישאר על כנו והקנס שהוטל עליו הוכפל ל-120 אלף שקל.
עורכי הדין סהראי ולזר מסרו בתגובה: "אנו שמחים שעו"ד שפריר ומשפחתו יוכלו לחזור כעת לשגרת חייהם, לאחר תקופה קשה מאוד שעברה עליהם. עו"ד שפריר יוכל לשוב ולעסוק במקצוע עריכת הדין אותו הוא כל כך אוהב וימשיך לתת שירות מסור ללקוחותיו הרבים".
השופט עמית זה השופט הכי רקוב בעליון !!!!!!