ארבעה ימים מרגע שעלתה לענקית הסטרימינג נטפליקס ב־17 בספטמבר, הצליחה הסדרה "משחק הדיונון" (Squid Game), הלהיט הכי גדול ומפתיע של התקופה, לטפס למקום הראשון ברשימת הסדרות הנצפות ביותר בלמעלה מ־90 מדינות בעולם.
דיסטופיה רצחנית. עתיד פוסט-אפוקליפטי קודר ומאיים. יחסי כוחות בלתי אפשריים בין עשירים לעניים. מטאפורה אכזרית על השתלטות תרבות הריאליטי. יצר הישרדות שנשחק עד דק במלחמת הקיום. מחיר הגרידיות. קפיטליזם חזירי. עוד ועוד נושאים בוערים, מבעבעים ומאיימים, היישר מהקרביים האפלים של האנושות, מציבים את "משחק הדיונון" בראש סדר היום התרבותי העולמי. הסדרה מציפה ממעמקי השאול והתופת דילמות עוכרות שלווה על עולם עם פערים כלכליים כל כך גדולים, שאי אפשר לדבר באמת על זכות בחירה או הסכמה, כי למשחק האכזרי הזה ולכוחות האימתניים שעומדים מאחוריו, אפשר אולי להתנגד, אבל רק עד גבול מסוים.
"משחק הדיונון" מגוללת את סיפורם העגום של 456 אנשים במצב כלכלי קשה, המוזמנים לקחת חלק בתחרות הישרדות מסתורית, במסגרתה הם מתמודדים ביניהם בשישה משחקי ילדים קוריאניים מסורתיים (בהם "דג מלוח", "תופסת", "משיכות חבל", "קדרים באים" ועוד).
הפסד במשחק פירושו מוות ועינויים. הפרס למנצח הוא 45.6 מיליארד וון דרום־קוריאני, שהם 38.7 מיליון דולר. בדרך לפרס הכספי העצום משתתפים מפסידים את חייהם, וחבורת עשירים מנוונים ואדישים צופה ומהמרת להנאתה על חייהם של השחקנים המסכנים.
אנטי-גיבור הסדרה הוא סונג ג'י הון (לי ג'ונג ג'יאה), מובטל גרוש שחי אצל אימו הענייה והחולה, המעביר ימיו בהימורים כפייתיים, וצובר חובות שאין מצב בעולם שיוכל להחזיר אי פעם. מפגש ספק אקראי, ספק מתוזמן, מוביל אותו להצטרף למשחק המסתורי שבו הכללים מוסברים בידי חמושים שפניהם מכוסות וגופם עטוי ברדסים אדומים. בין הדמויות המככבות במשחק: קשיש עם גידול במוח, גנגסטר בחובות, צעירה ששוחררה מהכלא אחרי שהרגה את אביה המתעלל ועוד ועוד עלובי חיים שחייהם עמוק בזבל. בין משחק אחד למשנהו, כורתים עלובי החיים בריתות, מתוודים זה מול זה ועושים הכול כדי לשרוד, בעוד אחרים מתפרקים טוטאלית מצלם אנוש.
מאחורי שיגעון ה"דיונון", עומד היוצר הדרום־קוריאני וואנג דונג־היוק (50), שהגה את הרעיון, כתב את התסריט וביים. בראיון ל"וראייטי" עם צאת הסדרה, סיפר: "רציתי לכתוב סדרה שתהווה אלגוריה לחברה המודרנית הקפיטליסטית, התחרות האקסטרימית בסדרה היא מטאפורה לתחרות האקסטרימית של החיים. רציתי להשתמש בדמויות שכולנו מכירים מהעולם האמיתי, לייצר משחק הישרדות דרמטי אנושי ולאפשר לצופים להתרכז בדמויות ובסיפורן, הרבה יותר מאשר להתעסק בחוקי המשחק".
את התסריט הראשוני כתב דונג-היוק כבר ב-2008, כשהיה במצב כלכלי קשה ביותר, התגורר בחדרון אחורי של בית קפה, והעביר זמנו בקריאת ספרי הרפתקאות. בדיוק אז צץ במוחו הרעיון לקחת את המצב שלו, שלא היה שונה ממצבם של אחרים, ולשזור לתוכו את משחקי הילדות שעליהם גדל. בשלב מסוים נאלץ להפסיק לכתוב את התסריט, ומכר את הלפטופ שלו שהיה שווה 675 דולר, כדי שיהיה לו כסף.
בעונה הראשונה של הסדרה תשעה פרקים. בנוגע לעונה שנייה, דונג-היוק מנמיך ציפיות: "אין לי תוכניות פיתוח ממשיות לגבי 'משחק הדיונון 2'. זה די מעייף לחשוב על זה. אבל אם אעשה זאת, אז בוודאי שלא אעשה זאת לבד. אשקול להשתמש בצוות כותבים וארצה במאים מנוסים".
אפקט הקורונה
הרבה לפני "משחק הדיונון", התרבות הדרום־קוריאנית עלתה לכותרות בעולם ב-2019 בעקבות "הפרזיטים", סרט דרום־קוריאני שזכה בארבעה פרסי אוסקר. אלא שלהצלחת ה"דיונון" קדמו אינספור מכשולים: במשך למעלה מעשור ניסה דונג-היוק לעניין חברות הפקה שונות בסדרה, וכולן סירבו בתואנה שהיא לא ריאלית. רק ב-2019, בעקבות הצלחת "הפרזיטים", החליטה נטפליקס להרים את הכפפה, כשמנהלי התוכן הבינו שהמאבק המעמדי המתואר ב"משחק הדיונון" משקף את המציאות.
הצילומים החלו, לגמרי במקרה, בתקופת הקורונה, שבה העולם עצר מלכת והאנושות נכנסה למשחק חיים הישרדותי חדש, גדוש מצבי קיצון, שבו נחשפו בכל עוצמתם הפערים בין עשירים לעניים ונעשו ניסויים בבני אדם. אומרים שהכול עניין של טיימינג בחיים. "משחק הדיונון" ממחיש את הקלישאה.
הסדרה מאיימת לכבוש את המקום הראשון ברשימת הסדרות הנצפות בסטרימינג בכל הזמנים. "לא ראינו שום דבר שצומח במהירות ובאגרסיביות כמו 'משחק הדיונון'", הצהירה מיניאנג קים, המפקחת על פעילות ההפקה של נטפליקס באזור אסיה והאוקיינוס השקט, אשר מדווחת כי "משחק הדיונון" בדרכה להפוך למצליחה ולנצפית ביותר בתולדות נטפליקס.
הבאזז נבנה במהירות ותפס כמו אש בשדה קוצים. הקדימון ביו-טיוב כבר צבר יותר מ־14 מיליון צפיות, ונכון לעכשיו הסדרה היא כבר תופעה פולחנית בינלאומית עתירת מוצרי מרצ'נדייז בחנויות, סרטוני טיק טוק ויראליים של אנשים המשחזרים משחקי ילדות, סוחרים ממולחים באינטרנט מזדרזים למכור תחפושות לליל כל הקדושים (Halloween) וסמל הסדרה אפילו הפך לקעקוע פופולרי בחו"ל.
בישראל כבר קמה קבוצת פייסבוק של מעריצים ("משחק הדיונון ישראל – הקבוצה הרשמית").
ספקית האינטרנט הדרום קוריאנית SK Broadband, הגישה לאחרונה תביעה נגד נטפליקס בגלל התנועה המוגבר ברשת (טראפיק), שנגרמה לה בעקבות עליית הסדרה, פי 24 מאז ספטמבר 2021, מה שיצר "פקק תנועה" נוראי שסתם את שרתי החברה.
"משחק הדיונון" היא אחד ההימורים המשתלמים שעשתה נטפליקס מאז התחילה להשקיע בתוכן קוריאני ב-2015. עד היום השקיעה ענקית הסטרימינג האמריקאית כ־700 מיליון דולר על סרטים וסדרות מקוריאה, השנה מתכננת נטפליקס להוציא חצי מיליארד דולר בדרום קוריאה.
הצלחתה המסחררת הפתיעה אפילו את טד סרנדוס, מנכ"ל ומנהל התוכן של נטפליקס, שהודה כי אף אחד בחברה לא חזה שתהיה לה כזו חשיפה אדירה בזירה הבינלאומית.
ואכן, כ-95 אחוז מצופי "משחק הדיונון" נמצאים מחוץ לדרום קוריאה. לסדרה נכתבו כתוביות ב־31 שפות, והיא דובבה ל־13 שפות. מיניאג קים, המנהלת של אזור אסיה, אמרה כי למרות שהתוכנית מאוד קוריאנית, יש לה משיכה אוניברסלית בגלל שהיא מציבה שאלה מוסרית פשוטה: "מי אנחנו? אנחנו לא סוסים. אנחנו בני אדם. זו השאלה שהסדרה זורקת לצופים".
גם אם נשים בצד את כל הדיונים הפילוסופיים, הפוליטיים, הפסיכולוגיים, הסוציולוגיים והתרבותיים, ש"משחק הדיונון" מציפה מעל פני השטח, על דבר אחד אין ויכוח: מדובר בסדרה עוצרת נשימה, חונקת בגרון, הולמת ברקות, קולחת, מותחת וקצבית, שמנפקת בינג' אפקטיבי מטורף.
