בינואר 2018 פרצו שוטרים לחצר ביתו של אילן גור, איש תקשורת לשעבר שהיה כתב משטרה בקול ישראל ובגלי צה"ל, וכיום גמלאי בן 70.
קצין חקירות מתחנת תל אביב צפון שלח צוות סיור בניידת משטרה לביתו של גור המתגורר בשכונת רמת החייל הסמוכה, כדי לעכבו ולהביאו לחקירה בתחנת משטרה בפעם הראשונה בחייו. הסיבה: חשד שגור קנה "כמות עצומה" של חמישה גרם קנאביס באפליקציית טלגראס.
כפי שניתן להבין, מדובר באדם נורמטיבי לחלוטין. הסיבה שגור נזקק לרשת טלגראס, היא שרישיון הקנאביס הרפואי שלו, בו הוא מחזיק שבע שנים עקב כאבי גב עזים, לא חודש במועד עקב תקלה במשרד הבריאות. רישיון הקנאביס הרפואי מתיר לו לצרוך חודשית פי עשרה מכמות הקנאביס הזעומה שרכש מטלגראס, וכמובן שאיש לא עומד לדין על כמות כזו, אך המשטרה החליטה להביאו ל"חקירה באזהרה".
המטרה, למעשה, היא גביית עדויות מ"לקוחות קצה", במסגרת חקירה נגד סוחרי טלגראס (כיום רכישת גראס לשימוש עצמי מהווה עבירת קנס לכל היותר). באותה מידה אפשר היה לזמן אותו לתחנה בשיחת טלפון בלי רוח וצלצולים, אך קצין החקירות העדיף לשלוח שוטרים כדי להביאו לתחנה, כשהשיקול לפי עדותו של החוקר הוא מניעת חשש למחיקת שיחות טלפון.
מכאן והלאה נוצרה לה סיטואציה מיותרת לחלוטין, שהתגלגלה למעצר כוחני ואלים, ולתביעת נזיקין שהגיש האיש נגד המשטרה באמצעות עו"ד דניאל חקלאי.
לביתו של גור – בית קרקע המוקף בגדר בשכונה השלווה, נשלח כאמור צוות של שלושה שוטרים. שער הכניסה בגדר היה סגור, ולכן שוטרת שהיתה בצוות טיפסה בסיוע שני חבריה על השער ופתחה אותו מבפנים. שלושת השוטרים ניגשו אל הבית, הפתיעו את גור והודיעו לו כי הוא "מעוכב לחקירה בחשד לסמים". תוך דקות האירוע הסלים. גור החל לצלם את השוטרים, העיכוב הפך למעצר, והוא מצא את עצמו עצור ואזוק בניידת, בדרך לתחנה.
בתביעה באמצעות עו"ד חקלאי, תוארו שלבי ההסלמה: תחילה, גור הציג לשוטרים מסמכים רפואיים, והסביר להם שהוא זקוק לקנאביס. הוא דרש מהשוטרים אסמכתה חוקית, צו שמתיר להם לפלוש לביתו ולקחת אותו לחקירה. צו כזה לא היה לשוטרים.
גם בקשתו לתת לו כמה דקות להתארגן ואפילו ללבוש מעיל, לא נענתה. לדבריו, מפקד הסיור התקרב אליו בצורה מאיימת וחטף מידיו את מכשיר הטלפון. אחר כך הוא נאזק בטענה כי סירב לעיכוב.
השוטרים לא גילו התחשבות בגילו או במצבו הבריאותי, והחלו לגרור אותו לדלת ביתו והחוצה – לעיני העוברים והשבים – אל הניידת.
בנסיעה, גור התלונן כי האזיקים לוחצים על ידיו, ולדבריו השוטר איים עליו שיאזוק אותו חזק יותר. ה"חקירה" בתחנה נמשכה לא יותר מ-20 דקות, בסיומן שוחרר לביתו, אך ברוטליות השוטרים והמעצר הפתאומי השאירו חותם מטלטל.
תלונה שהגיש למח"ש נסגרה, בטענה שהשוטרים לא ביצעו עבירה פלילית.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב דרש גור פיצויים בגין כניסת השוטרים לחצרו, מעצר בלתי חוקי והפרת זכויותיו במהלך המעצר הברוטלי.
השופטת מי-טל אל-עד קרביס קבעה בפסק הדין כי כניסת השוטרים לחצר הבית היתה בלתי חוקית. "שלושת השוטרים עמדו ליד ביתו הפרטי של התובע המוקף גדר כששער הכניסה מעץ – סגור. לטענת השוטרים לא ניתן היה לפתוח את השער מבחוץ. השוטרים הרימו את השוטרת בצוות, היא התכופפה מעבר לחלק העליון של השער, ופתחה להם אותו. בכך כשלו השוטרים", כתבה השופטת. "ביתו של אדם (ובכלל זה חצרו הפרטית) הוא מבצרו, ואין נכנסים לרשות היחיד של אדם ללא הסכמתו. זוהי זכות חוקתית הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכניסה לרשות היחיד יכולה להיות רק על פי דין".
בכתב ההגנה המשטרה טענה כי סמכותה להיכנס לחצר הסגורה, היתה כסמכות נלווית לעיכוב. "פרשנותה של הנתבעת מרחיקת לכת", כתבה השופטת ופירטה: אמנם, לשוטרים אין צורך בצו פורמאלי כדי לעכב חשוד, אולם הסמכות לעכב אדם לחקירה אינה כוללת סמכויות נלוות ככניסה לחצר ביתו או לביתו של האדם ללא צו שיפוטי. סמכות כניסה לבית ללא צו קיימת רק אם יש יסוד להניח שבבית מתבצע פשע, או אם השוטר רודף אחרי אדם הנמלט ממעצר.
השופטת ציינה כי מפרשנות המשטרה, שאותה דחתה, "עולה כי באותה מידה כדי לעכב חשוד, שוטר יכול להיכנס לביתו דרך חלון פתוח לרווחה, לגשת לדלת הכניסה, ולפתוח אותה מבפנים… ברור כי התנהלות שכזו אינה אפשרית". השוטרים, ציינה השופטת, יכלו פשוט להתקשר אל התובע שיפתח להם את השער.
"על השוטרים להכיר את הוראות הדין לעניין כניסה לחצרים ללא צו שיפוטי, אך כעולה מעדותם מתברר כי אלו לא היו ברורים להם", קבעה השופטת. "מדובר היה בביצוע פעולת עיכוב שגרתית, בלב שכונת מגורים שלווה, של אזרח מן השורה, בביתו. שולי הטעות בשיקול הדעת הם צרים יותר. השוטרים התרשלו, כאשר נכנסו לחצר סגורה ללא אישור הבעלים וללא צו חיפוש ומבלי שהתקיימות תנאי הכניסה לחצר ללא צו, ובכך פגעו בזכותו החוקתית של התובע".
מחדל אחר אליו התייחסה השופטת היה היה אי-הבאת העצור לפני קצין לפני הכנסתו לחקירה. לפי סעיף 25 לחוק המעצרים, כאשר שוטר עוצר אדם ללא צו מעצר, עליו להביאו לפני הקצין הממונה, על מנת שזה יבחן אם יש יסוד למעצר, ובמידה שלא – ישחררו. "ההליך המתואר, לרבות מתן הזדמנות לחשוד להשמיע את דברו – כלל לא התקיים", קבעה השופטת.
"עם גישה מעט יותר סבלנית, מתונה וקשובה של השוטרים, והתנהגות מתריסה פחות מצדו של התובע מאידך גיסא, הדברים יכלו להתנהל אחרת", סיכמה השופטת. "למרבה הצער, כך לא היו פני הדברים. מהמשטרה מצופה, לצד הנחישות לקיים את הוראת העיכוב, לרגישות ולהבנה… על השוטרים, שזהו מקצועם, לצפות את פוטנציאל החיכוך, ולנווט את הדברים לכיוון שיתוף פעולה של החשוד, ולא להיגרר אחר פעולות מתריסות ולהעבירו מ'סטטוס מעוכב' למצב של מי שמתנגד לעיכוב, ומשם למעצר. היה מקום לבחון אפשרות נוספת, אחרת, טרם מעצרו של התובע, אזרח מבוגר הצורך קנאביס ברישיון ואינו בקו הבריאות".
"לאחר ששקלתי בדבר, בשים לב להתרשלות המשטרה והפרת זכות חוקתית של התובע, אך גם בהתחשב בהתנהגותו של התובע ובכך שהאירוע ארך לכל היותר כשלושת רבעי שעה – אני קובעת כי פיצוי של 10,000 שקל יהלום את נסיבות האירוע", קבעה השופטת.
בנוסף תישא המשטרה בהוצאות התובע.
עו"ד חקלאי מסר בתגובה: "פסק דין חשוב בתחום ההגנה על זכויות האדם. בפסק הדין נקבע שהמשטרה תשלם פיצוי כספי ללקוח מבוגר שהשוטרים נכנסו לחצרו בניגוד לחוק, ולאחר שעצרו אותו בחוסר רגישות, העבירו אותו מידית לחוקר בתחנת המשטרה במקום להפגישו עם קצין, שתפקידו לבחון אם המעצר מוצדק אם לאו".
"החשד בעטיו עוכב הלקוח שלי ולאחר מכן נעצר: החזקת 5 גרם קנאביס שנקנו בטלגראס כאמור לשימוש עצמי", הוסיף עו"ד חקלאי, "מובן שהתיק הפלילי נגנז. מדובר כאמור באדם מבוגר בעל רישיון לקנאביס רפואי שנאלץ לקנות 5 גרם קנאביס בלתי חוקי בשל התעכבות חידוש הרישיון הרפואי שלו מטעם משרד הבריאות. זהו פסק דין חשוב לדעתי, מפני שהוא קובע קביעות עקרוניות לגבי הזכות החוקתית לפרטיות ולגבי האיסור שחל על שוטרים להיכנס לחצר פרטית או לבית פרטי שלא בהתאם לחוק".
בקיצור- המשטרה יכולה לעשות מה שבא לה ולעצות את מי שבא לה ומקסימום אם הוא יתבע אותה המשטרה תזרוק לו 10,000 שח שזה יותר ממה שיעלה לו העו"ד שהמתלונן שכר כדי לתבוע אותה. על הדרך גם דחו את הפניה למח"ש. עצוב