בית משפט השלום בראשון לציון קיבל בשבוע שעבר את תביעות הפינוי שהגישה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) באמצעות פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), נגד המחזיקים והמפעילים של כל שש המסעדות השוכנות על חוף ימה של העיר ראשון לציון, אשר החזיקו בקרקע שלא כדין.
בפסק הדין נקבע כי חמש מסעדות מחויבות להתפנות עד לחודש נובמבר השנה, ומסעדה שישית עד לספטמבר 2022.
רמ"י דרשה את פינוי המסעדות בטענה כי מעולם לא הרשתה לנתבעים או מי מהם להחזיק במקרקעין, ולכן השימוש מהווה משום הסגת גבול, תוך שלילת ההנאה והשימוש של הציבור בחלק זה של רצועת החוף.
רמ"י טענה כי למיטב ידיעתה נחתם בשנת 1994 הסכם בין עיריית ראשון לציון לבין הנתבעים, אך הדגישה כי לעירייה לא היתה זכות חוקית לחתום הסכם שכזה, מאחר והיא לא בעלת הקרקע. עוד נטען כי התנהל נגד הנתבעים הליך מנהלי על ידי המשרד להגנת הסביבה, שטען כי הקמת מבני המסעדות והמתקנים נעשתה תוך פגיעה ממשית בסביבה החופית, ועל כן הוצא נגד המבנים צו הריסה.
הנתבעים – בעלי מסעדות "החוף השקט", "קלדרון", "אביזה", "החוף הדרומי" ו-"4X4", טענו באמצעות עו"ד משה מרדלר כי המסעדות מהוות את מטה לחמם פועלות באופן חוקי כבר משנות ה-60 לאחר שקיבלו הרשאה ואישור של הרשויות הרלוונטיות, ולאחר שהמקרקעין הוקצו להם לכתחילה בשל נסיבותיהם האישיות וכחלק מהליך השיקום שלהם ושל בני משפחותיהם. חלק מבעלי המסעדות היו חיילים שנפצעו ואחד מהם אף שרד צניחה כשנפל ממטוס והמצנח לא נפתח (בלשון מקצועית: נחיתת נר).
הנתבעים טענו כי בשנת 1968 נחתם בין רמ"י (בשמה הקודם כ"מנהל מקרקעי ישראל") לבין העירייה הסכם הרשאה, שמכוחו העניקה העירייה לנתבעים רשות לפעול ולהפעיל את עסקיהם, ומאז פעלו עשרות שנים באין מפריע, תוך ששילמו לעירייה דמי שימוש כנדרש ולא הועלתה נגדם כל טענה למעט חריגת בנייה שבסופו של דבר הוסדרה. בנוסף טענו כי כי בשנת 1994 נחתם הסכם ביניהם לבין עיריית ראשון לציון, המסדיר את השימוש במקרקעין.
השופטת כרמית בן אליעזר קיבלה את טענת רשות מקרקעי ישראל ודחתה את טענת בעלי המסעדות: "לאחר שנתתי את הדעת לטענות הצדדים, מצאתי כי אין צורך להכריע בשאלה האם היתה העירייה רשאית להעניק לנתבעים זכויות במקרקעין… גם אם אקבל במלואן את טענות הנתבעים, לפיהן רכשו זכויות… הרי שאין בכך כדי לסייע להם משתמה תקופת השכירות מכוח אותו הסכם. כך שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שכיום כבר אין בסיס להמשך החזקת הנתבעים במקרקעין מכוחו. במצב דברים זה, תהא אשר תהא ההכרעה בטענות הנתבעים ביחס להסכם זה, בכל מקרה דין תביעת הפינוי להתקבל, משעה שלעת הזו כאמור אין כל בסיס להחזקתם במקרקעין".
השופטת הוסיפה כי ההסכם עליו מבססים הנתבעים את טענותיהם (זה מ-1994) היה תקף רק עד אפריל 2019 ולא מעבר לכך.
על אף שבית המשפט קיבל את תביעות הפינוי הוא קבע, בין היתר בהתחשב בתקופת הקיץ הקרבה, כי הנתבעים יפנו את המסעדות עד ל-21 בנובמבר 2021. בנוסף הנתבעים חויבו בהוצאות משפט בסך בסך של 25 אלף שקל.
עו"ד מרדלר מסר בתגובה: "פסק הדין התקבל אצלנו לפני ימים אחדים ואנו עדיין לומדים את האמור בו. כבר עתה אנו סבורים, כי באפשרותנו להצביע על שורה של פגמים, היורדים לשורשם של דברים, המקימים למרשינו את הזכות לעכב את ביצועו של פסק הדין ולהפוך את פסק הדין במסגרת הערעור, אותו בכוונתם להגיש לבית המשפט המחוזי. חשוב להדגיש, כי עם מרשינו נמנות משפחות השכול/נכי צה"ל/ניצולי שואה, אשר הפעילו את המסעדות על חוף ימה של ראשון לציון מזה כשבעים שנים, לאחר שהרשויות הקצו להם את השטחים כדין וכמקובל במקרים כאמור. התביעה דנא הוגשה כנגד מרשינו אך ורק על רקע של מחלוקת כספית בין רמ"י ובין עיריית ראשון לציון, באופן אשר הותיר את מרשינו בין הפטיש לסדן ובהתעלם מנסיבותיו המיוחדות של המקרה ותוך התנהלות דווקנית של רמ"י בעניין".
