זכותם של עורכי דין לקבלת שכר טרחה מלקוח שייצגו בהליך משפטי – אינה מוגנת מפני חילוט. כך קבע בית המשפט העליון, אשר דחה חלקית ערעור על הקפאת כספי חברה הנאשמת בעבירות הלבנת הון (13 יוני).
את הערעור הגישו עורכי דין שייצגו את החברה בהליכים אזרחיים נגד צד ג' לפני הגשת כתב האישום. עורכי הדין ביקשו לשחרר את כספי החברה שנתפסו בצו זמני על ידי המדינה, כדי לקבל את שכר הטרחה המגיע להם.
פרטי הפרשה פורסמו באתר "פוסטה" בחודש ינואר: במקביל להגשת כתב אישום נגד החברה הקבלנית "ביבי כבישים" בגין מתן שוחד לכאורה במיליוני שקלים למנכ"ל נתיבי ישראל, אלכס ויז'ניצר, וזכייה במרמה במכרזים. המדינה תפסה רכוש של החברה בצו זמני, כדי להבטיח אפשרות חילוט אם תיקבע הרשעה.
עורכי הדין ד"ר משה וינברג ואפרים ווגדן שייצגו את "ביבי כבישים" בתביעה אזרחית שנוהלה נגד רכבת ישראל בעשור קודם, תבעו מהמדינה לשחרר כספים המגיעים להם בגין שכר טרחתם, לפי הסכם שכר הטרחה עם החברה. בית משפט המחוזי דחה את התביעה, ולערעור לעליון הצטרפה לשכת עורכי הדין אשר הזהירה כי דחיית התביעה תביא ל"ערעור יסודות ההתקשרות עורך דין -לקוח".
בית משפט העליון קיבל את העמדה המשפטית של המדינה, וקבע בפסק דין כי חילוט פלילי בעבירות הלבנת הון קודם לזכותם של עורכי דין אזרחיים לשכר טרחה. פסק הדין ניתן על ידי השופטים יוסף אלרון, עופר גרוסקופף וניל הנדל.
השופטים קבעו כי הסכם שכר טרחה אינו מקנה לעורכי הדין "זכויות קנייניות" ברכוש הלקוח, המוגנות מפני חילוט, אלא "זכויות אובליגטוריות" בלבד. ההבדל בין זכות קניינית לאובליגטורית, כתב השופט אלרון, הוא ההבדל בין 'יש לי', לבין 'מגיע לי'.
"במקרה דנן, המערערים אינם מצביעים על נכס כלשהו המצוי בידיהם, כי אם על התחייבות מצד החברה לשלם למשרדו של עו"ד וינברג (המערער) שיעור מוסכם מתוך הסכום שיתקבל במסגרת ההליך המשפטי שניהל הלקוח נגד רכבת ישראל".
השופט אלרון כתב כי "השימוש בתיבות 'תשלמו לנו' בהסכם שכר הטרחה מלמד לשיטתי על התחייבותה של החברה – ושלה בלבד – לשלם למשרדו של עו"ד וינברג שיעור מהכספים שיתקבלו במסגרת הטיפול בסכסוך המשפטי עם רכבת ישראל…. מובן כי אין מדובר בזכות קניינית החלה כלפי כולי עלמא, אלא ב'חיוב אישי' של החברה בלבד כלפי משרדו של עו"ד וינברג".
בית משפט העליון קיבל את טענת המדינה כי אין כל הבדל מהותי בין חוב של נאשם לעורכי דינו לבין חובו של נאשם לכל נושה אחר, שאינו מחזיק בנכס ממשי.
השופט גרוסקופף כתב כי "המערערים (עורכי הדין) לא טרחו לקבל זיקה קניינית או מעין קניינית בכספים, למשל על דרך של המחאתם או שעבודם. המערערים אכן תרמו בעבודתם להיווצרות הכספים (לטובת החברה, אותם כספים שנתפסו על ידי המדינה, ז"ק), ואולם בתרומה זו לבדה, כשאינה מלווה בהסדר חוזי או סטטוטורי מתאים, אין כדי להקנות לנושה מעמד קנייני או מעין קנייני".
על אף הדברים בחרו השופטים אלרון וגרוסקופף לרכך את הפסיקה וקבעו כי מאחר ולא מדובר בחילוט סופי (שיתקבל רק אם וכאשר תורשע "ביבי כבישים" בעבירות המיוחסות לה), ומדובר בשלב תפיסה זמני – יש מקום לבחון שחרור חלק מהכספים התפוסים של החברה לטובת עורכי הדין "באופן שיאפשר תשלום חלק משכרם, בכפוף להצגת חלופות הולמות להבטחת האפשרות לחילוט הכספים בעתיד".
השופטים אלרון וגרוסקופף בדעת רוב, הורו על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, שיבחן חלופה שיהיה בה "כדי להביא לפגיעה פחותה בזכויותיהם של המערערים (עורכי הדין)", עד למתן הכרעת הדין לרבות בנושא החילוט בעניינה של החברה.
השופט גרוסקופף כתב "נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה מצדיקות הגעה לתוצאת ביניים, במסגרתה ישולם למערערים מתוך הכספים חלק משכרם כבר בשלב הנוכחי, וזאת גם במחיר של צמצום מסוים של סעד התפיסה… (על מנת) לאזן בין האינטרסים שביסוד סעד התפיסה לבין האינטרסים הלגיטימיים של המערערים בקבלת חלק מהשכר המגיע להם".
השופט הנדל, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את ערעור עורכי הדין באופן מלא.
עמדת לשכת עורכי הדין יוצגה על ידי יושבי הראש של ועדת איסור הלבנת הון, עורכי הדין יעל גרוסמן, גיל דחוח, אורי גולדמן, אביה אלף וליה פלוס וכן על ידי עו"ד ערן גולן.
עו"ד גולדמן הדגיש את הפן החיובי בהחלטה. לדבריו "בית המשפט העליון קבע כי מדובר בסוגיה תקדימית והורה על השבת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שזה יורה על שחרור חלק מהכספים בהם מדובר לטובת המערערים, בתנאים שיקבע. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את עמדת הלשכה, כי קיימת לזכות עורכי הדין זיקה משמעותית לכספים המגיעים להם כשכר טרחה. מעבר למקרה הספציפי, פסק דין זה מחייב את הערכאות הנמוכות לדון כבר בשלב הסעדים הזמניים (חילוט זמני) בזכותם של צדדים שלישיים ברכוש שנתפס אצל חשודים או נאשמים – גם ככל שאין בידי אותו צד שלישי זכות קניינית אלא 'זיקה' לכספים, באופן שיביא לפגיעה פחותה באותם צדדים שלישיים".
"בפועל", הוסיף עו"ד גולדמן, "בית המשפט העליון עומד על המשמר ומנחה את הערכאות הנמוכות יותר לדון כבר בשלבים הראשוניים בהיקפי התפיסות האסטרונומיים בתיקי הלבנת הון שהמדינה התרגלה אליהם. כעת יש לבחון כיצד הערכאות הנמוכות יישמו את החלטת בית המשפט העליון בתיק זה ובתיקים האחרים".
"בשורה לעורכי דין פליליים"
עורכי הדין שילה ענבר, שחר חצרוני ותמיר סננס ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני, מסרו: "פסק דינו של בית המשפט העליון עסק בסוגיית שכר טרחתם של עורכי דין שייצגו את החברה החשודה בהליך אזרחי שאינו קשור להליך הפלילי נגדה, ואשר נתפס בתיק הפלילי. בהקשר זה, הוא הולך בעקבות שורה של הלכות משפטיות אשר קבעו כי מעמדו של נושה בהליך אזרחי גובר על החילוט רק כאשר יש בידו זכות קניינית או מוכרעת. לצד זאת, יתכן שיש בפסק הדין בשורה דווקא לעורכי הדין הפליליים. השופט אלרון מציין בהערת אגב כי יתכן שפני הדברים יהיו שונים, במקרים בהם יוכיח נאשם כי הגנתו בהליך הפלילי עלולה להיפגע אם לא יתאפשר לו לעשות שימוש בכספים שנתפסו, למימון הגנתו. זאת כאשר אין זיקה ישירה בין הכספים הללו לעבירות, לאור חשיבות זכות הייצוג בהליך פלילי.
"המדיניות הנוכחית, של העדפת החילוט על פני תשלום שכר טרחה לעו"ד בהליך הפלילי, מובילה למצב אבסורדי בו נאשמים וחשודים בעלי אמצעים, שכל רכושם נתפס לצרכי חילוט, נאלצים להסתייע בשירותי הסניגוריה הציבורית. התוצאה היא, כי בכל מקרה ממומן ייצוגם מן הקופה הציבורית. אף באותם המקרים בהם בסופו של ההליך הנאשם יזוכה או הכספים יוחזרו לו ולא יחולטו, המדינה מימנה את ייצוגו ולא תקבל החזר על כך, ואילו זכות הייצוג של הנאשם לבחור סניגור נפגעה. אנו מקווים, כי בעקבות ההערה, ישקלו בתי המשפט מחדש את האפשרות של שחרור כספים לצרכי מימון שכר טרחה בהליך הפלילי, וזאת לפחות באותם המקרים בהם הרכוש שנתפס הוא רכוש 'בשווי' ולא כספי עבירה".
