וירוס הקורונה חוצה יבשות ומחולל שינויים דרמטיים בכל רחבי העולם, תעשיות מסורתיות עצרו מלכת, הרחובות התרוקנו והמסחר על סף קריסה, מיליוני אנשים עברו לעבוד מהבית. אחת התוצאות של הרביצה בבתים היא שעמום ומצוקה כלכלית, שהובילו לעלייה במספר המהמרים באתרי ההימורים המקוונים באינטרנט. מרבית אתרי ההימורים הנגישים לגולשים במדינת ישראל אינם חוקיים, למעט אלו של המונופולים, ווינר למשל, מה שמעורר את השאלה – האם האיסור על ההימורים מוצדק?
ברחבי הרשת פעילים מאות אלפי אתרי הימורים המגלגלים מיליארדי דולרים בשנה, חלקם חוקיים במדינות מסוימות אולם אסורים במדינות אחרות. בשנים האחרונות אנו עדים להתחזקות המגמה של מיגור תופעת ההימורים המקוונים, על דרך של שינוי המדיניות – באמצעות הסדרת החקיקה והגברת האכיפה של המשטרה והפרקליטות.
זאת, למרות שמרבית המומחים מתחומי החוק והאינטרנט טוענים כי התמודדות עם הימורים מקוונים היא בלתי אפקטיבית, מה גם שמערכת המשפט מתקשה להתמודד עם התופעה, שהרי אתרי ההימורים הבינלאומיים פועלים ברשת בחסות הגלובליזציה.
שופטים בישראל אמנם תומכים בעמדת המדינה, אבל מנגד הם מתקשים לאטום את התחום, כך למשל בעניין אתר "ויקטור צ'נדלר" המפורסם הפועל מגיברלטר. השופט אברהם היימן מבית משפט המחוזי בתל אביב קבע אמנם כי "העובדה שההימורים בגיבלרטר מותרים… אינה עושה את הפרסום וההפצה של האתר בתחום מדינת ישראל לחוקיים", אבל למהמרים המושבעים המכונים "עבריינים" בישראל יש דרך להימלט מאימת הדין ולהשביע את תאבונם המוגבר להימורים, והימורי ספורט בעיקר, גם אם נכנה אותם מכורים. אז שרתי האתר ממוקמים בחו"ל, ומדינת ישראל גם לא נהנית מתמלוגי הפרסום, ועדיין, ישראלים מהמרים באינספור דרכים עוקפות, ועבירה אין.
במקביל, פעילות מוגברת של הרשות לאיסור הלבנת הון נגד המהמרים הפכה את ההימורים המקוונים למקור של עבירות מס חמורות המאפשרות להטיל עד עשר שנות מאסר על מהמר שלא דיווח על רווחיו, מן הסתם משום שאסור לו להודות כי הוא מהמר באתר בלתי חוקי בישראל.
מדוע המדינה אוסרת פעילות של אתרי הימורים ומקשיחה את ידה על המהמרים? הגישה בפסיקה היא, שהימורים נגועים ב"פגם מוסרי" והתערבות המדינה נדרשת לשם מניעת התמכרות להימורים ומניעת נזקים אצל השכבות החלשות. כיצד ניתן להתייחס לטענה הזו ברצינות כאשר המדינה עצמה עומדת מאחורי אתרי ההימורים שלה? ווינר, מפעל הפייס, לוטו, האם אלו לא מובילים להתמכרות שתוביל למצוקה כלכלית?
בתי המשפט קבעו לא פעם כי האיסור על הימורים מתבסס על ההכרה, שעל אדם להתפרנס מעבודה ולא לנסות זאת דרך "התעשרות שתלויה בגורל".
אינני מסכימה עם האמור, ישנם מהמרים "כבדים" רבים אשר זהו עיקר עבודתם ופרנסתם. מעבר לכך, מחקרים רבים הראו כי הסיכון בהימור שווה לסיכון בהשקעה. משקיעים בבורסה מסכנים את כספם בתוצאה בלתי ודאית, הם קונים מניות בצורה חוקית לגמרי מאותן נסיבות שמהמרים בוחרים להשקיע על משחק כדורגל באתר הימורים. משום מה, מערכת אכיפת החוק מתעקשת לראות שוני בין השקעה מסחרית הנתפסת כיוזמה המחייבת כישורים וחריצות, לבין הימורים הנתפסים כעניין של מזל בלבד.
הגיע הזמן לומר את האמת, מיגור תופעת ההימורים באינטרנט אינה צריכה להיות מטרה חברתית או מוסרית, נדרשת הסדרתה על דרך של מתן אפשרות לנהל הימורים באופן פרטי וחוקי, בין היתר על בסיס העיקרון של חופש העיסוק. התפישה לפיה הימורים פסולים מוסרית לעומת הלגיטימיות של ההימורים בחסות המדינה, היא "התחסדות" של מקבלי ההחלטות ברשות המחוקקת ושל הגורמים הבכירים במערכת אכיפת החוק.
מדינות רבות דוגמת אנגליה הנאורה מאפשרות פעילות ענפה של שוק ההימורים, שניזון מהתחרויות בענפי הספורט השונים מצד אחד אבל גם מממן את הפעילות שלהם מצד שני, באמצעות השקעות ענק בפרסום כפי שרואים מדי ערב בליגה האנגלית בכדורגל ובליגת האלופות.
בעידן של שפע כלכלי, ורגולציה יעילה, אין סיבה למנוע תחרות חופשית או לבטל סגנונות חיים ותחביבים מסוימים. מדינת ישראל היעילה והממוחשבת חייבת להנפיק מערכת של רישיונות למארגני הימורים פרטיים, גם כדי לדחוק מהתחום ארגוני פשיעה שמנצלים עד תום את האטימות של המדינה, וגם כדי שהפעילות תישאר בתחומיה והיא תהנה מפירותיה באמצעות גביית מסים.
הסדרת הימורים באמצעות רישוי תייתר את הצורך של מהמרים לברוח מאנשי החוק, ותחייב את מארגני ההימורים להרחיק גורמים לא חוקיים מהענף. רגולציה ברוח הזו תגדע באחת ענף שלם של עבירות על חוק איסור הלבנת הון, היא תגדיל את הכנסות המדינה ממסים של ענף ותייצר אלפי מקומות עבודה חדשים. הימורים מפוקחים ברשת ישתלבו נפלא במעמדה של ישראל כמעצמת הייטק. ולסיום, הימורים מוסדרים בחסות החוק יכולים להוות דרך ראויה וצודקת לגיוס כספים למען מטרות ציבוריות דוגמת – בריאות, רווחה, נוער במצוקה, תרבות, וספורט כמובן.
