בית משפט השלום בכפר סבא הרשיע שוטר סיור לשעבר בתחנת ראש העין, בעבירה של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי השגחה בקטינה בת 14.
לפי הכרעת הדין, בזמן שהיתה המתלוננת נערה כבת 14, התקשר השוטר איתן ינאי לאמה, איתה היתה לו היכרות מוקדמת, והציע לאסוף את הנערה כדי שתתלווה אליו לסיור בניידת, בעת שהוא במשמרת. האם השיבה בחיוב, והנאשם אסף את הנערה מביתה. במהלך הלילה נקרא הנאשם במסגרת תפקידו למספר מוקדי רעש, כשהנערה מתלווה אליו. במהלך המשמרת נסע השוטר לקיבוץ עינת, עצר את הניידת בשטח הקיבוץ, באזור פתוח וחשוך. הוא פנה לנערה והציע לה לנהוג בניידת והיא השיבה בחיוב.
הנאשם לא פינה את מושב הנהג אלא הזיזו לאחור, התיישב בסמוך למשענת והזמין את הנערה לשבת בין רגליו ולנהוג. הנערה, שחשה מבולבלת מהסיטואציה, נהגה כך כדקה, ואז פנתה לנאשם ואמרה לו שהיא אינה מעוניינת להמשיך לנהוג וחזרה לשבת במושב שליד הנהג. זמן קצר לאחר מכן הסתובב השוטר אל הנערה, אחז בידה וכעבור מספר שניות החל ללטפה בפניה, נישק אותה על שפתיה, תוך שהוא ממשיך ללטף אותה ולגעת בשיערה, בצווארה, באזור החזה (מעל הבגדים) ובירכיה. פער הגילאים ביניהם כ-30 שנה. לאחר זמן קצר חדל ממעשיו והסיע אותה חזרה לביתה.
האירוע היה בחודשי הקיץ של שנת 2008. שש שנים לאחר אותו סיור, ניסה הנאשם ליצור עמה קשר, ואחרי שנה נוספת המקרה נחשף כאשר הצעירה סיפרה לאמה, שהתלוננה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).
הנאשם, המיוצג על ידי עו"ד טלי גוטליב, כפר במיוחס לו, ובבית המשפט נוהלו הוכחות. מעדויות המתלוננת ואמה עולה כי בתקופה הרלוונטית חוותה משבר, לאחר שנערים מבית הספר הפיצו סרטון וידאו בו היא נראתה עירומה. לכך הצטרף משבר גירושין משפחתי. הנערה ברחה מהבית, נערכו אחריה חיפושים משטרתיים, ועל רקע זה ביקשה האם את עזרת השוטר אותו הכירה בהקשר אחר, לצרף את הנערה לסיור משטרתי, כ"פעילות חינוכית".
הצעירה העידה כי הנאשם, אותו לא הכירה קודם, אסף אותה בניידת בסביבות 23:00 בלילה, במהלך הסיור החל ללטף את ירכיה, חזה וידיה במגע איטי, מעל הבגדים, ליטף את שערה וההמשך כפי שתיארה.
השופט אביב שרון כתב בהכרעת הדין: "הגם שגרסתה של המתלוננת אינה חפה מסתירות, אני סבור כי אלו אינן פוגמות במהימנותה ובמהימנות גרעין תיאור האירוע. עיון בגרסת המתלוננת מעלה כי הגם שתיארה מעשים חמורים מצד הנאשם, אין מדובר בתיאורים המצויים ברף הגבוה של המעשים המיניים, וניכר שלא ביקשה להשחיר את פניו או 'לעבות' את תלונתה, כי אם לתאר את מה שהתרחש באותה ניידת, הא ותו לא… לכך יש להוסיף את העובדה כי עדותה נתמכת בנקודות רבות בגרסתו של הנאשם עצמו, שמאשר למשל כי ניסה ליצור איתה קשר כעבור שש שנים, ושהיה עמה בסיור למרות שניסה להכחיש זאת בראשית חקירתו".
השופט הוסיף: "אין ספק בעיניי שהמתלוננת היתה נתונה תחת השגחתו המלאה של הנאשם והוא ניצל זאת לצורך ביצוע המעשים המיניים בה, תוך שהוא עוצם את עיניו ומתעלם במפגיע ובאנוכיות משאלת הסכמתה למעשים… תוך ניצול מצבה הנפשי והיותה פגיעה".
את התיק ניהלו עורכות הדין ליאורה נהון וקרן לביא מהמחלקה לחקירות שוטרים.
עו"ד גוטליב מסרה בתגובה: "בית המשפט התבסס על הנחת עבודה שגויה כי מתלוננת היא לעולם דוברת אמת. עדותה היתה רצופת סתירות וחוסר הגיון אל מול עדותו הכנה של מי שהיה שוטר מסור ורגיש שלא דבק בו רבב. כך לדוגמא המתלוננת טענה כי צעקה על השוטר כי פגע בה בנוכחות אמה ושוטרים נוספים במהלך אחת הפעמים הרבות שעצרו אותה בתחנה. כמובן שאמה שללה אירוע כזה ולא היה לכך זכר בראיות. השיטה הנוהגת רומסת עד דק את סיכויי הזיכוי של גבר בישראל. חבל".
