תושב אשקלון (42), גרוש ואב לשני ילדים בני 16 ו-13 המצויים בחזקתו, הואשם בעבירות אלימות חמורות כלפי אשתו לשעבר, שהתבצעו לכאורה בשנים 2005-2016, בעת שהיו נשואים ובהמשך – כאשר ניהלו הליכי גירושין.
נגד הבעל נטען, כי במקרים שונים הוא איים על אשתו, היכה אותה באגרופים ובעיטות, משך בשיערה, דחף אותה על הרצפה, קרע ממנה את בגדיה ואף נשך אותה באפה. כך למשל נטען, כי כאשר פתחה המתלוננת חשבון פייסבוק, בעלה זעם על כך והיכה אותה בסטירות. באחד המקרים איים לכאורה: "את לא תחיי כדי לראות את הילדים שלך". במקרה אחר נטען כי "חטף עצבים" ושבר חפצים בבית.
הנאשם בחר לנהל משפט הוכחות שבו הכחיש את המיוחס לו. בחודש יוני 2020, שופטת בית משפט השלום באשקלון ענת חולתא הרשיעה אותו בריבוי עבירות של תקיפת בת זוג ואיומים, ובעבירה של היזק לרכוש במזיד.
בטרם גזר הדין, הסנגור של הנאשם ביקש מהשופטת חולתא לשלוח את הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר, אולם השופטת סירבה לכך בנימוק שהנאשם לא הודה במיוחס לו. עם זאת, השופטת נענתה לבקשת הסנגור ושלחה את הנאשם לממונה על עבודות שירות לבדיקת התאמתו לביצוע המאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, אולם בסופו של ההליך גזרה עליו ארבע שנות מאסר.
לאחר גזר הדין המחמיר במיוחד, הנאשם שכר את שירותיו של עו"ד רונן חליוה, שבחן את התיק מתחילתו ועד סופו, והגיש בשם הנאשם ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על הכרעת וגזר הדין.
בערעור טען עו"ד חליוה כי מבלי להקל ראש בעבירות שבגינן הורשע הנאשם, הם אינן ברף החמור, לאשתו לא נגרמו חבלות, ולא נעשה שימוש בנשק קר. בנוסף טען הסנגור, כי האירועים המתוארים בכתב האישום מבוססים על "עדותה הכבושה והיחידה של המתלוננת" כשהוגשה בעיצומו של הליך גירושין ובעצת עורך דין המייצג אותה בהליכי הגירושין, כפי שהיא עצמה אמרה.
עו"ד חליוה הוסיף וטען למספר מחדלי חקירה בתיק. בין היתר, מספר אנשים שהיו לכאורה עדים לחלק מהאירועים המתוארים בכתב האישום "נעלמו מכתב האישום ואחרים לא הוזמנו לעדות, ולו מטעם ההגנה". זאת ועוד, הסנגור טען כי אין כל תיעוד רפואי לאף אחד מהאירועים.
ניתן להרשיע לפי עדות יחידה, כתב עו"ד חליוה בערעור, אולם רק לאחר בדיקה מדוקדקת וקפדנית – דבר שלא קרה בתיק זה. כך למשל התברר, כי יומן שכתבה המתלוננת במחברת, אותה שמרה בבית חברתה הטובה, הושמד בהוראתה שלושה חודשים לאחר שהגישה את התלונה נגד בעלה.
עו"ד חליוה הציג בערעור גזרי דין מתיקים חמורים יותר אשר הסתיימו בעונשים מקלים, והדגיש כי החלטת השופטת חולתא לא לשלוח את הנאשם לתסקיר מבחן, רק כי לא הודה במיוחס לו, מהווה "טעות קיצונית" – "החלטה שגויה לחלוטין אשר מהווה פגיעה אנושה בתכלית תפקידו של שירות המבחן…". השופטת גם התעלמה מכך שילדיו של הנאשם מצויים בחזקתו, ולפיכך גם מחלקו הדומיננטי בגידולם, היותו מפרנס יחיד, עברו הנקי, עתיד המשפחה ועוד. שליחת הנאשם למאסר, סיכם הסנגור, תגרום נזק לילדיו – פרט שבו לא התחשבה השופטת.
בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הוסיף ואמר עו"ד חליוה: "אני חושב שיש כאן טעות בהליך המשפטי הזה מתחילתו ועד סופו… אני 27 שנים קורא תיקים פליליים, אבל כשקראתי את התיק הזה הבטן שלי התהפכה… אני אומר את הדברים מדם ליבי. ההליך כפי שהוא התנהל בבית המשפט קמא (השלום) הוא עקום מתחילתו, יש אחריות גם לשופטת לדאוג לכך שההליך יתנהל בצורה סדורה כמצופה".
עו"ד חליוה הוסיף ואמר כי חלק מהעבירות שבגינן נשפט הנאשם התיישנו, והוסיף: "יש כאן עדים מרכזיים שהיו באירוע, שלא הוזמנו להעיד… זה לא תיק רגיל ולא כל יום נתקלים בתיק כזה עם מחדלים וכשלים ואי סבירות וחוסר הגיון… האם אפשר באמת לחתום על פסק דין מרשיע כזה בלי שהיד תרעד? האם היינו רוצים שבית המשפט ידון אותנו בצורה כזו? יש לנו אדם שהעבר שלו נקי לחלוטין, אבא למופת, יש כאן פקידת סעד שקובעת כי הילדים יהיו במשמורת שלו ורק שלו, נשמע פעם דבר כזה? ובית משפט לא מתייחס לזה ולא שואל דבר בנוגע לזה…".
השופטים אליהו ביתן, גילת שלו ויעקב דנינו, עיינו באופן מדוקדק בתיק, ומצאו כי "בהתנהלות בית המשפט קמא לאחר מתן הכרעת הדין נפלו מספר שגגות, שבגינן מוצדק לבטל את גזר הדין".
לנוכח דברים אלה, השופטים הציעו לצדדים כי גזר הדין יבוטל ויוחזר לבית משפט השלום לקבלת תסקיר ושמיעת הטיעונים לעונש מחדש. עו"ד חליוה קיבל את ההצעה, וחזר בו מהערעור על הכרעת הדין. בהתאם, התביעה נענתה להצעת השופטים ותיקנה את כתב האישום, בעקבות התיישנותן של חלק מהעבירות.
לפיכך, שופטי המחוזי זיכו את הנאשם משתי עבירות איומים עליהן חלה התיישנות, ביטלו את גזר הדין של בית משפט השלום והורו לשירות המבחן להכין תסקיר מבחן אשר יתייחס בין היתר למצבם של ילדיו הקטינים והשפעת עונשו של הנאשם עליהם. לפי ההחלטה, לאחר קבלת התסקיר הצדדים ישובו ויטענו לעונש על בסיס הכרעת הדין המתוקנת, ויוכלו להציג כל ראיה קבילה.
בהחלטתם מתחו השופטים ביקורת נוקבת על בית משפט השלום. "תחילה, באנו למסקנה שבמקרה זה היה על בית המשפט קמא להזמין תסקיר של שירות המבחן לעונש, ושאי קבלת התסקיר פגעה באפשרות של בית המשפט לקבל נתונים רלוונטיים והערכות מקצועיות שמן הראוי היה שיונחו בפניו וישקלו במסגרת גזר הדין", קבעו השופטים, "הנחיצות המובהקת לקבל במקרה זה תסקיר מוטעמת בין היתר בטיב העבירות, שכן ככלל ראוי כי בית המשפט יקבל תסקיר לפני מתן גזר דין בתיקים של אלימות במשפחה, שאינם מצויים ברף הנמוך; במיוחד בענייננו, בו בית המשפט נחשף לעובדה שהמערער מגדל את שני הילדים הקטינים של המתלוננת ושלו כהורה יחידני, ולא הוצגה לבית המשפט כל התייחסות באשר לגורל הילדים עם שליחתו למאסר. וכן ראוי היה לקבל תסקיר כאשר מדובר במערער כבן 42, נעדר עבר פלילי, שזהו מאסרו הראשון.
"שנית", הוסיפו השופטים, "סברנו כי בית המשפט שגה כשקבע כי טענת ב"כ המערער לגבי הפגיעה הצפויה של עונש מאסר בילדיו הקטינים לא הוכחה. נראה כי מדובר בטענה שאינה צריכה הוכחה, שכן ברור מטבע הדברים שייגרם נזק לשני ילדים קטינים המצויים במשמורתו הבלעדית של המערער מעצם שליחתו למאסר ממושך. וכאמור, סברנו שעל בית המשפט היה לבחון עניין זה, אף מיוזמתו, באמצעות קבלת דיווח מהגורמים המוסמכים, באמצעות תסקיר. בהקשר זה נציין, כי לא מצאנו טעם בהערתו של בית המשפט כי יש להניח שלפחות בטווח הארוך, הענישה שהוטלה על המערער תעביר מסר מיטיב ומקדם גם לילדי המערער. עוד נעיר בהערת אגב, כי לטעמנו לא היה מקום שבית המשפט יבקש חוות דעת ממונה על המערער, כאשר סבר כי מתחם העונש ההולם למעשיו נע בין 30 ל-60 חודשי מאסר בפועל, ובסופו של דבר הטיל עליו עונש של 48 חודשי מאסר בפועל".
