עו"ד אילנית מיכאלי, שעבדה כסגנית היועמ"ש לענייני תכנון ובניה בעיריית ירושלים, עתרה לבית הדין לעבודה למתן סעדים הצהרתיים וצווי עשה. זאת בטענה לחוסר חוקיות ובטלות החלטות שננקטו כלפיה, שכללו פגיעה בסמכויותיה וריקון תפקידה מתוכן.
עו"ד מיכאלי מועסקת בעיריית ירושלים משנת 1994 ומועסקת באגף היועמ"ש של העירייה. התובעת החלה את תפקידה כמתמחה ובשנת 2010, מונתה לסגנית היועץ המשפטי לתכנון ובניה בעירייה במסגרת הליך מכרז. התובעת, באמצעות עו"ד גבריאל גורל, עתרה לבית הדין כדי להשיב את מלוא סמכויותיה ולפיצוי בגין העסקה פוגענית, התנכלות תעסוקתית, התעמרות במקום העבודה ועגמת נפש.
לטענת התובעת, החל מהמחצית השנייה של שנת 2016 החל היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, עו"ד אלי מלכה, לפגוע בתובעת ובסמכויותיה, בצורה חד צדדית, פסולה, בלתי חוקית ומתמשכת, באופן שמרוקן את תפקידה מכל תוכן ומונע ממנה לבצעו.
וכך למשל, לקראת סוף חודש יוני 2016 ,ללא כל הודעה מוקדמת, התבשרה מיכאלי בעל פה כי כל צוות העובדים שתחת ניהולה נלקח ממנה. בנוסף, היא התבשרה כי מכל תפקידיה ותחומי אחריותה, יוותר לה תפקיד אחד בלבד והוא לשמש כיועצת המשפטית לוועדה המקומית לתכנון ולבניה ברשות. התובעת טענה כי השינוי חל באופן מידי וכי היא מצאה את עצמה ברגע אחד מודחת מתפקידה, בצורה שרירותית ומשפילה.
עוד לטענת התביעה, עו"ד מלכה פנה לצוות העובדים של מיכאלי ונתן להם הוראה שלא לעבוד עמה יותר. במקרה אחד, פנה היועץ למהנדס העירייה והודיע לו שאין לפנות למיכאלי לקבלת ייעוץ. במקרה אחד, מזכירת האגף הפסיקה להעביר לתובעת תיקים משפטיים בתחום התכנון ובניה ובנוסף, היא לא הוזמנה עוד לישיבות בתחום התכנון והבניה, לא העבירו לה העתקי סיכומי ישיבות או חוות דעת בתחום. בפועל, עו"ד מיכאלי הורחקה לחלוטין מפורום קבלת ההחלטות באגף.
התובעת טענה להתעמרות וציינה כי בטרם נקיטת הצעדים נשללה ממנה זכות הטיעון, חובת השימוע וחובת ההיוועצות עם ארגון העובדים. בנוסף, טענה התובעת כי ההחלטה התקבלה משיקולים זרים ופסולים וכי היא יוצרת אפליה פסולה בין התובעת לחבריה לעבודה.
מנגד, טענה עיריית ירושלים באמצעות עו"ד סיגל פעיל, עו"ד זוהר גיפס ועו"ד אלינור יעקובי כי החל משנת 2016 כלל המחלקות באגף עברו שינוי ארגוני, במסגרתו בין היתר הוקמו שתי מחלקות חדשות; האחת מתמחה בייעוץ ובחקיקה והשנייה בליטיגציה. עוד נטען מצד העירייה, סירבה התובעת להפנים את אותו שינוי ארגוני או לשתף פעולה עם המחלקות החדשות. כמו כן סירבה הלכה למעשה לבצע את תפקידה והכל למרות שתחום אחריותה ותפקידה, כלל לא שונה ולמרות שהיא הייתה ועודנה משמשת כסגנית היועמ"ש לענייני תכנון ובניה.
בנוסף טענה העירייה, כי התובעת היא זו שהחליטה למדר את עו"ד מלכה מפעילותה המקצועית, ואינה מכתבת אותו בהתכתבויות בתחום התכנון ובניה. כמו כן, הסעדים שהתובעת מבקשת מהווים ביטול לשינוי הארגוני שעברה העירייה.
ביוני 2019 התקיים בתיק דיון מקדמי, לאחריו הפנו הצדדים את המחלוקת להליך גישור, שלא צלח. לאחר מכן ולאחר שהתקיים שלב הוכחות, החליט השופט כאמל אבו קאעוד לקבל את התביעה. "מהדיון בפנינו היה ניכר מאד חוסר האמון ההדדי בין התובעת לעו"ד מלכה, והמתח בין השניים התגלה לנו באופן מוחשי", כתב השופט בהחלטתו. "השניים התקשו להישיר מבט זה בעינה של זו, לאורך כל שלבי ההליך. תקוותנו היא כי העירייה, כמעסיקה אחראית, תסיק את המסקנות המתבקשות מפסק הדין ותפעל להשיב את יחסי העבודה באגף הייעוץ המשפטי למסלולם מבלי לגרום לפגיעה נוספת במעמדה של התובעת".
כמו כן, קיבל השופט את עמדתה של התובעת כי העירייה פעלה באופן לא תקין ואת טענתה להתעמרות. "ניסיונה של העירייה לטעון בסיכומיה, כאילו התובעת לא שימשה בתפקיד ניהולי תמוהה בעיננו, מדובר בטענה הזויה", נכתב בפסיקה. "שוכנענו כי לתובעת נגרם סבל נפשי בעקבות המהלכים הכוחניים בהם נקטה העירייה כלפיה, ושגרת יומה בעבודה נפגעה. הפגיעה קשה מנשוא, במיוחד בשים לב לוותק של התובעת באגף הייעוץ המשפטי של העירייה, לתפקיד הרם שהגיעה אליו ולרוחב סמכויותיה, שניטלו ממנה באבחה ללא הצדקה עניינית, מבלי שהתקיים הליך תקין, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות".
על כן קבע בית הדין, כי על העירייה לשלם לתובעת סכום של 150 אלף שקלים בגין עגמת נפש, 2,500 שקלים הוצאות משפט וסכום של 22 אלף ו-500 שקלים בגין שכר טרחת עו"ד.
בנוסף, נתן בית הדין צו לאכיפה שמורה לחדול מהמידור של המשנה ליועמ"ש, לערב אותה בתהליכים ופרויקטים ולעדכן אותה באופן שוטף, להזמין אותה לפגישות כפי שהיה נהוג עד יוני 2016.
עו"ד גבריאל גורל, שייצג את עו"ד מיכאלי מסר: "מדובר בפגיעה חמורה ובלתי חוקית בעובדת וותיקה ומוערכת, פסק הדין מדבר בעד עצמו". מעיריית ירושלים נמסר: "פסק הדין התקבל בעירייה, שבוחנת אותו ושוקלת את המשך צעדיה".
