פרקליטות המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון (16 ספטמבר) על זיכויים של חייל גולני יעקב עמיחי שמבה ואיש שירות בתי הסוהר רונן כהן, מאשמת השתתפות בלינץ' (גרימת חבלה חמורה) באזרח אריתראי, במהלך פיגוע שהיה בתחנה המרכזית בבאר שבע בשנת 2015.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את גרסאותיהם של החייל והסוהר, שטענו כי בעת שהיו בתחנה בזמן הפיגוע זיהו בטעות את אבטום זרהום, האריתראי המנוח, כמחבל, משום שקב"ט התחנה עצמו ירה בו ופצע אותו קשה לפני כן, מתוך זיהוי מוטעה. זה קרה בזמן המהומה בתחנה עד שהתברר מיהו המחבל שירה והרג את החייל עומרי לוי ז"ל.
מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר שהגישה את הערעור על זיכוי החייל והסוהר, מבקשת לדחות את קביעת בית המשפט המחוזי כי הם תקפו את האריתראי הירוי על הרצפה מפני שהזיז את ידיו ומחשש שהוא עדיין מסוכן. הפרקליטות דבקה בעמדתה ומתעקשת כי הם פגעו אך מתוך "נקם" במחבל המדומה.
החייל שמבה בעט בפלג גופו העליון, בעוד שכהן הטיח בו ספסל. זרהום מת לאחר מכן כתוצאה מירי הקב"ט שלא הועמד לדין, ולא ממכות אלה. שני אזרחים שהיו בתחנה ותקפו את האריתראי הירוי, העדיפו להגיע להסדר טיעון והודו בהתעללות (נידונו לעונשי של"צ). החייל והסוהר טענו כי בשונה מאזרחים, הם פעלו על פי חובתם כלובשי מדים ועל פי הבנתם את האירוע ורצונם לנטרל כל סכנה מה'מחבל' הירוי, שהמשיך להזיז את ידו, לפני שהסיטואציה התבררה לאשורה, ולפני שהמחבל האמיתי ירה פעם נוספת מצדה האחר של התחנה ונחשף.
השופט המחוזי אהרון משניות קבע כי יש לזכות את לובשי המדים שפעלו מתוך "הגנה עצמית מדומה". השופט האמין מתוך העדויות ועל פי סרטוני האירוע, כי הם אכן חשו סכנה, והוא קיבל את עמדת הסנגורים של השניים, עו"ד איתמר ברקאי ועו"ד ציון אמיר. "אין לי ספק שהנאשמים היו משוכנעים שהמנוח הוא אחד מתוך כמה מחבלים", כתב השופט משניות, "פיגוע שנמשך קרוב ל-18 דקות שנראו כנצח, שבהן יריות נשמעו מכל עבר, והיה קשה מאוד לזהות מי נגד מי… נקודת המוצא של המאשימה היא במציאות שבה ניתן לשרטט קו גבול ברור בין נטרול מחבל או מי שנחזה לכזה, ובין תקיפת חסר ישע… חוששני שהתייחסות כזו נכונה למציאות אוטופית, שבה ניתן להבחין בנקל בין טוב לרע אבל היא חוטאת למציאות הריאלית, ואינה משקפת כראוי את הנסיבות המורכבות של הסיטואציה הקשה".
הפרקליטות טוענת בנימוקי הערעור שהגישה, כי "מסקנתו של בית המשפט המחוזי שגויה. מעשיהם של הנאשמים נעשו מתוך נקמה גרידא, ולא בשל תחושת סכנה מהמנוח". עו"ד מטר טוענת כי קיים סרטון נוסף מהאירוע המפריך כביכול את גרסת החייל, "בו ניתן לראות באופן חד משמעי את הבעיטה שבעט המשיב במנוח, וכי המנוח לא הזיז את ידיו עובר לבעיטה". לטענת הפרקליטות, השופט משניות טעה כשסירב לקבל את הראיה החדשה שביקשה הפרקליטות להגיש, ולתקן את כתב האישום באמצעות הוספת עד תביעה שיציג את הסרטון.
גם בעניינו של הסוהר, הפרקליטות טוענת כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הוא פעל מתוך הגנה עצמית אינה מתיישבת עם התנהלותו לפני ואחרי הבעיטה (מתוך הראיות הקיימות), ולא עם גרסתו במשטרה. גרסתם של לובשי המדים שזוכו "מופרכת ובלתי הגיונית", טוענת עו"ד מטר.
עו"ד ברקאי שייצג את שמבה תוקף בחריפות את ערעור המדינה. "היום ברור לכל כי הפרקליטות היא גוף שמונע מאגו ותאוות נקם, כאשר עבור ניסיון לשקם את האגו הפגוע שלה בשל הזיכוי של הלקוח שלי, לוחם גולני, וקצין השב"ס, היא מוכנה להמשיך ולרדוף אנשי כוחות ביטחון, גם לאחר שזוכו מכתב אישום שערורייתי שהוגש נגדם מלכתחילה לפני חמש שנים", אמר בשיחה עם אתר "פוסטה".
"במקום שהפרקליטות תברך על כך שבית המשפט המחוזי הסיר עננה של פלילים מעל אנשי כוחות הביטחון אשר חירפו נפשם באירוע טרור (בעוד שאחרים רבים נמלטו מהמקום), בוחרת זו לרדוף אותם כאילו היו אחרוני העבריינים בשם 'הכבוד האבוד'. מדובר בהתנהלות של פרקליטות אינטרסנטית, אגואיסטית, המונעת מאינטרסים זרים ופסולים ומנקמנות גרידא. והכל על חשבון משלם המסים".
עו"ד ברקאי ציין פרסומים של אנשי ביטחון בכירים, שהזהירו בימים האחרונים במסגרת השיח הציבורי, כי הרדיפה אחר חייל וסוהר שפעלו בתוך הסיטואציה הקשה, מהווה פגיעה חמורה בביטחון המדינה.
עו"ד אמיר, המייצג את הסוהר, אמר כי "הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי נכונה וצודקת. מאוד מצער שהפרקליטות הגישה ערעור, וגורמת לרונן כהן עינוי דין ונפש נוספים על אלה שנגרמו לו במהלך מאבק משפטי שנמשך חמש שנים, ובייחוד כשהיא עושה זאת ערב השנה החדשה. זהו ערעור בלתי מוצדק בעליל. פסק הדין מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות, ועל טענות משפטיות המתיישבות עם ההלכה המשפטית. אנחנו מאמינים שבית משפט העליון ידחה את הערעור בבוא העת".
