בית משפט השלום ברחובות הרשיע את יפתח נוטמן, מנהל הצהרונים בעיר מטעם העירייה, בהטרדה מינית של שתי עובדות ובמעשים מגונים תוך ניצול יחסי מרות בעבודה בשתי עובדות נוספות.
נוטמן כפר בעבירות והאשים את המתלוננות בקונספירציה. בתקופת ביצוע העבירות, עבדו תחתיו כ-150 עובדים ב-26 בתי ספר וצהרונים, 80 אחוז מהם נשים. השופטת אפרת פינק כתבה בהכרעת הדין כי "בחלק גדול מהאישומים מדובר בדפוס פעולה דומה, הכולל תחילה 'חיבוקים חבריים'. לאחר מכן ניצול תפקידו על מנת לייצר הזדמנויות לשהות עם המתלוננת ביחידות, כניסה למשרד או לכיתה שלא לצורך ממשי, על מנת להטרידה או לבצע בה מעשה מגונה. ההתנהגות כוללת חיבוקים, תנועות מגונות, ואמירות מבזות ומשפילות".
לדברי השופטת, "הוכח כי הנאשם פנה ל-א' (המתלוננת הראשונה) ששימשה כמדריכה בצהרון, בעל כורחה, תוך התייחסות ל-א' כאל אובייקט מיני וכמושא לניצול מיני". א' נקראה לפגישת בירור עם נוטמן וסגניתו, בעקבותיה הועברה מבית ספר אחד לאחר. הנאשם הזהיר את א' שהיא תחת פיקוחו ונמצאת "על הכוונת שלו". בהמשך לכך, א' בכתה וסיפרה לו על קשייה הכלכליים. נוטמן אמר ל-א', לאחר שסגניתו יצאה מהחדר, "כל מה שיש לך להגיד תגידי, אני כאן בשבילך, כל מה שאת צריכה, אל תתביישי".
הנאשם ו- א' יצאו מהחדר, אולם מיד לאחר מכן, על פי עדותה, הוא קרא לה בשנית, סגר את דלת המשרד, התיישב על קצה השולחן בסמוך ל-א' וליטף אותה בלחייה ובשיערה, תוך שאמר לה: "אני רוצה שתסמכי עליי אני פה בשבילך, כל מה שיש לך להגיד לי, אני אעזור במה שאוכל".
בהמשך הגיע לצהרון בית ספר, ביקש שיפתחו לו כיתה וקרא ל-א', לקח את ידה ואמר לה: "למה את לא מחייכת…תחייכי את בחורה יפה, חבל".
ביום אחר שלח לה הודעת טקסט ושאל האם הסדירה חוב שלה לצהרון. כאשר חזרה על בקשתה לפריסת תשלומים, שאל אותה: "נו, מתי את רוצה להיפגש?… נו, את יודעת למה אני מתכוון… אני מעדיף שניפגש אצלי בדירה".
כמה ימים אחרי ש-א' הגישה תלונה בעיריית רחובות, ניגש אליה הנאשם ואמר לה: "את יודעת שאני יכול לפטר אותך… את יום באה, יום לא באה".
כפי שקורה בחקירות דומות, תלונתה של א' פתחה תיבת פנדורה שהיתה ידועה לגורמים בחברה העירונית. אחריה באו מתלוננות נוספות שהעידו על מקרים קודמים. כך היה במקרה של ב'. נוטמן הורשע בכך שהגיע לבית הספר בו עבדה, נכנס עמה לכיתה וחיבק אותה באופן מיני זמן ממושך, כך שחשה את החזה שלו ואת איבר המין שלו. "רק רציתי שתחייכי", אמר לה.
ב' סיפרה על האירוע לרכזת חוגים בחברה העירונית, אך לא הגישה תלונה בגלל יחסי חברות שהיו לה ולבן הזוג שלה עם הנאשם ובת זוגו. התלונה הוגשה אחרי שנתיים, בעקבות האחרות.
למתלוננת ד', שעבדה בניקיון הצהרונים, נוטמן הציע עבודות נוספות והעלאת שכר. במקביל, בכמה הזדמנויות, התקשר אליה כדי שתפתח לו את דלת הכיתה בה עבדה ושאל: "איך את מסתדרת? למה את לבד? תקראי לי שאני אהיה איתך".
באחת הפעמים, חיבק את ד' והכניס את ידיו מתחת לחולצה שלה. במקרה אחר נכנס אחריה לשירותים, נצמד אליה תוך כדי שיחה והצמיד אותה לקיר. לאחר מספר ימים הגיע לבית הספר ורצה לחבק אותה אך היא התרחקה ממנו. באותו שבוע התלונן בפני גורמים שונים בחברה העירונית על טיב עבודתה.
גם אשר למתלוננת ה' כתבה השופטת: "הוכח כי הנאשם פנה אל ה' פעם אחר פעם בהתייחסויות המתמקדות במיניותה, וזאת למרות ש-ה' הראתה לנאשם כי אינה מעוניינת בהתייחסויות אלו. ההתייחסויות כללו הערות לגבי התחת של ה', הצעות להצטרף אליה לשירותים, חיבוק מיני עד כדי היצמדות אליה, מבטים מיניים, הערות מבזות וסימונים מיניים. בשלב מסוים החל להתנכל לה".
נוטמן, באמצעות סנגוריו עו"ד גדעון קוסטא ועו"ד שרית תורן, טען כי המתלוננות חברו כלפיו בקנוניה מאורגנת, ו-ה' הסיתה את האחרות בשל מחלוקת על שכרה. א' קיימה שיחות עם ה', עוד לפני הגשת תלונתה והשתיים תכננו לכאורה לגייס מתלוננות נוספות ותיאמו את עיתוי הגשת התלונות, כאשר א' פעלה למנוע את פיטוריה. המתלוננות הצטרפו יחדיו לקבוצת ווטסאפ בה לטענת ההגנה הן תיאמו גרסאות עוד לפני הגשת התלונה הראשונה.
נוטמן טען כי הוא התחבק עם המתלוננות ונישק את חלקן באופן חברי, ואי הנוחות שלהן אינה אלא "תחושה סובייקטיבית שלא ניתן לבסס עליה כוונה מינית". ההגנה האשימה גם את מפקד תחנת רחובות, סנ"צ יעקב ברמן, בכך שהדריך את ה' כיצד לפעול ונתן לה "ייעוץ פרטי" עוד לפני החקירה, מאחר ש-ה' התנדבה במשטרה.
השופטת פינק קבעה: "נדבכי טענת הקונספירציה אינם עקביים כלל ועיקר, ואין בהם כל היגיון. הכרעת הדין מגלה התנהלות שיטתית של הנאשם… אשר ניצל את מעמדו הרם, אל מול המתלוננות שהן ברובן עובדות זוטרות. יתר על כן, הנאשם השתמש באופן ציני ומכוער בקשיים הכלכליים והאישיים שסבלו חלק מהמתלוננות, על מנת ליצור עמן קשר אישי וכר לביצוע העבירות, תוך ניצול מצוקתן… הנאשם התחמק בעדותו הראשית מלתת את גרסתו באשר לאירועים… לא השיב לעניין, לא סיפק גרסה סדורה". כן הוסיפה כי ניכר כי הטענות בדבר טיב עבודתה של המתלוננת ד' למשל, הועלו לראשונה לאחר האירועים, במטרה להכפיש את ד'.
אשר לפנייה המקדימה של המתלוננת ה' למפקד התחנה, כתבה השופטת: "מהימנים עליי דבריה, כי ביקשה לברר עמו את זכויותיה טרם הגשת תלונה, ומפקד התחנה ייעץ לה להגיש תלונה והפיג את חששותיה. אין פסול בכך". עוד הוסיפה השופטת: "לא מצאתי כי יש בחבירה לקבוצת ווטסאפ של מתלוננות בעבירות מין, ואפילו בהבעת רצון לפגוע בנאשם, כדי ללמד על קונספירציה. קורבנות מין רשאיות להיעזר זו בזו לצורך תמיכה נפשית והבנת זכויותיהן. ניתן להבין חבירה של מתלוננות תוך הבעת רצון לפגוע במי שפגע בהן. לא ניתן לראות בקבוצה של תמיכה חברתית בין מתלוננים, ואפילו בקבוצה מתלהמת שיש בה עידוד להגשת תלונות, כדי ללמד על חבירה להעליל עלילה נגד הנאשם".
השופטת מצאה חיזוק לעדויות המתלוננות בשורה של עדות תביעה, עובדות החברה העירונית לתרבות וספורט שחלקן שמעו מהן את הדברים, אך החרישו. "למרבה הצער, למרות שגורמים מתוך החברה העירונית נחשפו להתנהלותו של הנאשם, עד שהמתלוננות לא החלו לפעול במישור החוקי והמשפטי, נמשכה התנהלותו הפוגענית של הנאשם בלא שהופסקה על ידי הגורמים הממונים על כך", כתבה השופטת.
הנאשם זוכה מאישום אחד, בשל סירובה של אחת המתלוננות להעיד. עו"ד קוסטא מסר בתגובה: "אנו לומדים את הכרעת הדין".
