ציפורה דוד המטפלת שהורשעה בעבירה של התעללות בקטין זכתה לעונש מקל מדי של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים בסך 10,000 שקל למשפחת הקורבן.
הכרעת הדין של השופטת אפרת פינק התבססה בעיקרה על הודאת הנאשמת בעובדות כתב אישום המתוקן (בשנית), על הסרטונים בהם היא תועדה מכה, וחובטת, וגוררת, ועל סעיפי האישום שיוחסו לנאשמת שבפניה.
ציפינו מהפרקליטות כי במקרה דנן יוגש כתב אישום בהתאם לנסיבות העבירה, שמתאימות יותר לסעיף 368 (ג) סיפא, התעללות בידי אחראי, אבל כבר עם הגשת כתב האישום בעבירה של 368 (ג) רישא, התעללות סתם, נעשתה לנאשמת הנחה משמעותית שלא היתה צריכה להיעשות על ידי מי שאמון על האינטרס הציבורי.
על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת הטיחה את התינוק על הרצפה, חנקה אותו, סטרה לו, האכילה אותו בכוח ובאגרסיבית וכיוצא בזה מעשים שיש בהם מן האכזריות כלפי חסר ישע. יש לזכור שמדובר בפערי כוחות משמעותיים בין התינוק שהינו חסר ישע לבין המטפלת ותפקידה כאחראית עליו. כבר בצפייה ראשונית בסרטונים ניתן לראות כי אין מדובר במקרה רגיל של התעללות אלא בהתעללות אכזרית חריגה ויוצאת דופן מצד נאשמת שאלו דפוסי ההתנהגות שלה.
לא ברור מדוע החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום בסעיף מקל, כך גם לדעת השופטת "היותה של הנאשמת אחראית על התינוק היא נסיבה עובדתית המפורטת בכתב האישום ולא ניתן להתעלם ממנה".
הפרקליטות משיקולים שאינם ברורים בחרה לייחס לנאשמת עבירה של התעללות שלא בידי אחראי, שדינה מאסר מקסימלי לתקופה של שבע שנים והיא נידונה בבית משפט שלום, ולא התעללות בידי אחראי שדינה מאסר של תשע שנים אשר היתה אמורה להידון בבית משפט מחוזי.
הרי ברור שהנאשמת ניצלה לרעה את כוחה הפיזי כמטפלת ואת סמכותה כאחראית על התינוק כדי לבצע את העבירות. נוכח העובדה שהמטפלת הואשמה והורשעה בעבירה מקלה יותר, ולא בעבירה של התעללות בידי אחראי, מטבע הדברים מתחם העונש היה מופחת, כך גם לדברי בית המשפט למרות שאיננו מסכימים עם קביעה זו לנוכח נסיבות המקרה החריגות.
בית המשפט סקר את הפסיקה בעבירה של התעללות בקטין או חסר ישע לפי סעיף 368 ג' (רישא) ולא מצא לטענתו פסיקה המתאימה באופן מדוייק לנסיבות המקרה, זאת לעומת עבירה של התעללות בקטין בידי אחראי שנדונה בבתי משפט מחוזיים שם מצויה פסיקה למכביר ורף הענישה גבוה יותר.
האם כשאנו מוסרים את ילדינו או את הורינו למטפלים ומפקידים את יקרינו בידיהם של מטפלים האמורים לטפל בהם ולדאוג לכל צרכיהם הנפשיים והפיזיים, אנחנו אכן יכול להיות בטוחים שלא יאונה להם רע?
במקרה של הנאשמת האכזרית ציפורה לא מדובר במעידה חד פעמית ולא בהתפרצות אלימה מקרית, לתינוק נגרמו חבלות פיזיות ממשיות עם פוטנציאל נזק רב. כאשר בוחנים את הנזק הנפשי שנגרם לתינוק ולמשפחתו מתברר כי מדובר בנזק משמעותי ביותר, לטעמנו נזק בלתי הפיך שבית המשפט התעלם ממנו.
העובדה שהמטפלת הביעה חרטה, נטלה אחריות על מעשיה והסבירה כי הצטברות של עייפות, תסכול ושחיקה, הביאו אותה לביצוע העבירה, כל אלה אינם מספיקים כדי להקל בעונשה, וכך גם הנזקים שנגרמו לנאשמת ולבני משפחתה מהביוש ברשתות החברתיות. לפי בית המשפט בהכרעת הדין, התביעה לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להרתעת הרבים, בית המשפט הסביר כי לא הונחה בפניו תשתית ראייתית לפיה חלה עלייה במספר המקרים של מטפלות מתעללות – דווקא בשנים האחרונות כאשר הציבור נחשף ליותר ויותר מקרים וסרטונים מזעזעים.
במקרה הזה, אף שהגברת ציפורה ידעה כי היא מצולמת, הדבר לא הרתיע אותה מלבצע את העבירות המיוחסות לה. לכן, לטעמנו, דווקא לאור קביעת בית המשפט המוצדקת כי לא מצא בפסיקה מקרה דומה למקרה הזה, היה על בית המשפט להעביר מסר ברור וחד משמעי לפוגעים בחסרי הישע, ולהחמיר את הענישה באופן משמעותי במיוחד כאשר מדטבר בפגיעה בילדינו הרכים.
מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט נע בין תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ל- 24 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית. למרות שבית המשפט הנכבד נימק את גזר הדין על פני 18 עמודים נראה כי המדדים ששקל לטובת הנאשמת הינם שגויים, מתחם הענישה ראוי שיהיה במקרה מיוחד זה חמור הרבה יותר. נוכח גל ההתרחשויות הקשורות במטפלות ומטפלים מתעללות/ים מהעת האחרונה יש להחמיר בענישה בתיקים של התעלללויות בחסרי ישע – זקנים וילדים.
