בצהרי ה-18 ביוני 2012 נהגה מ"כ (36) מדליית אל כרמל ברכבה בנתיב השמאלי מבין שניים בשדרות רוטשילד בחיפה, כביש דו-מסלולי המופרד על ידי שטח הפרדה בנוי. באותה עת חצתה את הכביש קשישה בת 94 בליווי המטפלת שלה. מ"כ לא הבחינה בקשישה שחצתה במעבר חציה, ודרסה אותה. הקשישה הועברה לטיפול רפואי ולאחר מכן שוחררה למוסד גריאטרי ונפטרה כשנתיים לאחר מכן. המטפלת לא נפגעה כתוצאה מהתאונה.
נגד מ"כ הוגש כתב אישום רק כחמש שנים לאחר התאונה, חודש לפניי שחלה התיישנות על המקרה. בכתב האישום שהוגש על ידי יחידת התביעות של המשטרה נטען, כי הנאשמת עברה באור אדום בעוד שהמנוחה חצתה כביש באור ירוק. לאחר הגשת כתב האישום, במהלך הידברות בין הצדדים, התיק הועבר לפרקליטות כדי לבחון אם קיים קשר סיבתי בין מותה של הולכת הרגל ובין התאונה. כך נדחה הדיון מעת לעת, עד שלאחר 10 חודשים נמצא כי אין קשר בין התאונה לבין מותה המאוחר של הקשישה, ולכן התיק הוחזר לטיפול התביעה המשטרתית.
כתב האישום ייחס לנאשמת סיכון הולך רגל במעבר חציה, נהיגה רשלנית, והתנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף. הנאשמת, באמצעות עו"ד יאיר סטולר, כפרה באחריות לתאונה וטענה שמדובר בתאונה בלתי נמנעת, מאחר שנסעה באור ירוק בעוד שהולכת הרגל היא שחצתה באור אדום.
השופטת טל תדמור זמיר מתחה ביקורת על מחדלי החקירה של המשטרה, ביניהם על כך שהקשישה מסרה עדות על התאונה רק חודש וחצי לאחריה, וגם זאת בנוכחות בנה. "חלוף הזמן מאז התאונה ומאז שחרורה של המנוחה מבית החולים, מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת; נוכחותו של בנה בעת גביית ההודעה; ומעורבותו של הבן בחקירה – אני סבורה כי נשמט הבסיס תחת ההנחה כי דברי המנוחה בהודעתה הם דברים ספונטאניים ואותנטיים", קבעה השופטת.
כמו כן, במהלך החקירה הנגדית של המטפלת בבית המשפט, היא העידה שחצתה באור ירוק, אך לא סיפקה הסבר משכנע מדוע האיצה בנאשמת לחצות את הכביש כאשר האור התחלף לאדום באמצע. השופטת קבעה כי "עדותה של המטפלת הותירה בי רושם של עדות מבולבלת, שמטרתה למזער את חלקה שלה באירוע התאונה". עדי ראייה נוספים, יש לציין, העידו כי הולכת הרגל החלה לחצות את הכביש באור אדום.
"הולכת הרגל, יחד עם המטפלת, המתינה על ספסל לא רחוק ממעבר החציה, עד שהרמזור להולכי הרגל יתחלף לירוק", ציינה השופטת בהכרעת הדין, "כשהרמזור התחלף לירוק, הולכת הרגל קמה בעזרת מקל, ברם עד שהיא הגיעה לשפת הכביש, הרמזור להולכי הרגל שוב התחלף לאדום".
דבר נוסף שעליו מתחה ביקורת השופטת הוא קיומו של רכב לבן שעצר לפני מעבר החציה. בוחן התנועה שחקר את התאונה לא תחקר את בעל הרכב הלבן, ולכן קבעה השופטת כי יתכן ורכב זה הסתיר לנאשמת את שדה הראייה. "הסבריו של הבוחן לא הסברים הם ואין בהם כדי להפחית את עצמת המחדל. חובה היה על הבוחן לברר את סוגיית הרכב הלבן בנתיב הימני עד תום".
השופטת ציינה מחדל חקירה נוסף: שחזור התאונה נעשה כשנה ושלושה חודשים לאחריה. "אני תמהה כיצד זה מלכתחילה לא בוצע שחזור של תאונה כה קשה בסמוך למועד התרחשותה", כתבה השופטת והחליטה לזכות את הנהגת: "אני סבורה כי קיימים מחדלים מהותיים. לא שוכנעתי כי מדובר בתאונה נמנעת או כי הנאשמת היא שאחראית לה".
עו"ד סטולר מסר בתגובה: "אני מאוד שמח על התוצאה מאחר ונעשה פה צדק. בית המשפט עשה את מלאכתו נאמנה, שמע את כל התיק, כולל את עדויות של עדים ניטרליים שראו את התאונה במו עיניהם ונתן בהם אמון מלא. אני שמח שמרשתי זוכתה ויכולה לשים את האירוע המצער הזה מאחוריה".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית, הרי שהיא נלמדת ומופקים ממנה הלקחים הנדרשים בהתאם. אנו מכבדים את הכרעת הדין ונלמד אותה לעומקה".
בושה וחרפה, נהגת רוצחת הולכת רגל ויוצאת מזה בלי כלום?