תפנית נוספת בפרשת החיפוש בטלפונים של ארבעת יועצי נתניהו, החשודים בהטרדת עד המדינה שלמה פילבר. שופט בית משפט המחוזי בתל אביב, אברהם הימן, קיבל את ערעור המדינה ואישר חיפוש בטלפונים של ארבעת היועצים: עופר גולן, יונתן אוריך, יוסי שלם וישראל איינהורן. סנגוריהם של הארבעה, עורכי הדין עמית חדד, נועה מילשטיין, ליאור אפשטיין ומאיר ארנפלד כבר הודיעו כי יערערו לבית משפט עליון.
בשלבים הקודמים, שופט העליון יוסף אלרון הדגיש את חומרת מעשי המשטרה בחדירה לטלפונים ללא צו, אך השופט אלרון לא קיבל החלטה סופית. הוא החזיר את התיק לדיון בבית משפט שלום, שיבחן באיזו מידה קיים קשר בין הראיות שהציגה המשטרה בדוח הסודי כדי לבסס את הבקשה לחיפוש בטלפונים – לבין הראיות שחילצה מתוך המכשירים קודם בחיפוש הלא חוקי.
שופט השלום עלאא מסארווה קבע בגלגול הראשון של הדיון כי המשטרה הציגה לו ראיות עצמאיות שמצדיקות חיפוש בטלפונים, שאינן קשורות לחיפוש המוקדם, אלא לעדויות שנגבו מהחשודים ומאחרים. ב"גלגול השני" לאחר שקיבל את התיק בחזרה מהעליון, השופט מסארווה אישר צו חיפוש רק בטלפון של עופר גולן, ודחה את הבקשות לחיפוש אצל היועצים האחרים. השופט מסארווה קבע כי ב"מבחן אובייקטיבי", קיימות מספיק ראיות ראשוניות להטרדת העד גם ללא החדירה שבוצעה לטלפונים, אך ב"מבחן סובייקטיבי" החיטוט הבלתי חוקי שבוצע במכשירים והעיון בחומרים מתוכם הוא שהוביל לפניית המשטרה לבית המשפט לבקש צו לעריכת חיפוש יסודי ומוסדר.
לכן השופט מסארווה פסל את הבקשות לצווי חיפוש לשלושה טלפונים, ואישר רק את הבקשה הנוגעת לטלפון של דובר הליכוד עופר גולן, שבעניינו היו קיימות יותר ראיות מוקדמות לכאורה.
התיק הגיע בשנית אל שופט בית המשפט המחוזי הימן בעקבות ערעורים הן של המדינה והן של גולן. הימן חזר על אותה החלטה שנתן בסיבוב הקודם. וקיבל את בקשת הפרקליטות, שיוצגה על ידי מנהל מחלקת הסייבר ד"ר חיים ויסמונסקי, במלואה. השופט הימן סבור כי החלטת שופט העליון אלרון – "ברורה ביותר". לפי השופט הימן, "המבחן הסובייקטיבי" העוסק בשאלה מדוע פנתה המשטרה לבית משפט לבקש צווי חיפוש, והאם הפנייה המאוחרת נעשתה בהשפעת החיפוש הלא חוקי – לא רלוונטיים.
"אין מקום להידרש להלך מחשבתה של היחידה החוקרת", קבע השופט . "יש לבחון (רק) בחינה אובייקטיבית של החומר עליו מבססת היחידה החוקרת את הבקשות למתן צווי חיפוש". לדברי הימן, לאחר עיון מעמיק בחומרי החקירה, עולה כי "ההצדקה למתן הצו עולה מתוך ראיות עצמאיות הנעדרות כל זיקה לתוצרי החיפוש הבלתי חוקי" וחומר הראיות המבסס חשד סביר למעורבות החשודים בהטרדת העד עולה בין היתר מהתשובות שנתנו בחקירה.
השופט הימן הוסיף כי "העבירה של הטרדת עד חמורה ביותר. אנו היושבים בדין קובעים ממצאים עובדתיים ולעתים גורלות בני אדם, בדרך כלל, על פי עדויות עדים. פגיעה באוטונומיית העדים ובחופש שלהם להעיד, היא פגיעה חמורה באושיות המשפט והצדק. אני סבור שהמעשה העולה מתוך חומר החקירה, הטרדת עד מדינה, תוך הגעה למקום מגוריו, שכונתו ושכניו, והשמעת דברים במגביר קול, דברים שיש בהם כדי לשכנעו לשנות מעדותו, הוא מעשה חמור ביותר המחייב מיצוי החקירה עד תום".
עורכי הדין חדד, מילשטיין, אפשטיין וארנפלד מסרו: "נפנה לבית משפט העליון בעקבות החלטת המחוזי. נעמוד על כך שהפסיקה ההיסטורית שקבע בית המשפט העליון ביחס לזכויות נחקרים – תיושם ככתבה וכלשונה".
