אי שם בשנת 2014, ארבעה צעירים הזמינו הביתה משקאות מבעל פיצוצייה בירושלים. בעל הפיצוצייה, אהוד אברג'ל (30), הגיע ומסר את המשלוח, אך אחרי שעזב נזכר כי השאיר בבית הלקוח שקית עם 120 אלף שקל. הוא חזר אל הבית, והנוכחים שיקרו ואמרו לו כי לא ידוע להם על שום כסף שנשאר אצלם. בימים הבאים, בעל הפיצוציה פנה ללקוחות, אחד מהם שמו מתן, בדרישה שישיבו לו את כספו. כשדבר לא עזר, אברג'ל פנה לשלושה חברים שיעזרו לו. החבורה הגיעה למקום עבודתו של מתן במשרד שליחויות והמתינה לו שם. לפי כתב האישום, כאשר מתן הגיע, אחד בשם אלירן דרי לחץ את ידו והורה לו לשבת. שניים אחרים נעמדו מצדדיו והחלו לדרוש: "איפה הכסף?". מתן ביקש להתקשר לאביו. אחד מאנשי החבורה לקח את הטלפון ואמר לאבא: "אתה רוצה את הילד שלך? אני לוקח את הילד שלך עכשיו". החבורה ליוותה את מתן לרכבו של אברג'ל, כאשר אחד אוחז בידו והאחרים מקיפים אותו, ומושיבים אותו במושב האחורי. הם הובילו אותו לביתו, שם אביו מסר להם 15 אלף שקל.
כתב אישום שהוגש נגד מתן וחבריו ייחס להם עבירת גניבה, והם הורשעו ונידונו למאסר על תנאי. לעומת זאת, נגד אברג'ל וחבריו הוגש כתב אישום על סחיטה באיומים. ואולם, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי (פרש לאחרונה), הידוע בפסיקותיו יוצאות הדופן, זיכה את הנאשמים ואף פסק להם פיצויים, בנימוק שלא היה מקום להגיש נגדם כתב אישום. השופט דרורי – שנהג להתבסס בפסיקותיו על המשפט העברי – קבע כי "כל אדם סביר היה נוהג כנאשמים לו כספו היה נגזל". השופט אף קבע פיצוי של 240 אלף שקל לדרי, שישב שבעה חודשים במעצר ועוד שנה באיזוק אלקטרוני, ופיצוי של 60 אלף שקל כל אחד לאברג'ל ולנחמן יפה, הנאשם השלישי בסיפור הזה.
הפרקליטות בחרה לא לערער על פסק הדין המזכה של אברג'ל וחבריו, אך ערערה על הפיצויים שנקבעו לנאשמים עקב ימי המעצר שלהם וההוצאות המשפטיות. הפרקליטות תקפה את קביעותיו של השופט דרורי דרך הערעור על קביעת הפיצויים. השופט המחוזי כתב בין היתר כי הנאשמים לא ביצעו כל עבירה פלילית ועומדת להם הגנה מן הצדק, גם עקב העונש ה"מגוחך" כדבריו שהוטל מהעבר השני על הגנבים שהודו והורשעו בגניבה מבעל הפיצוצייה. "אם הייתי מרשיע את הנאשמים, הייתי חוטא חטא כפול", כתב השופט דרורי. "הגנבים יצאו מבית המשפט עם עונש קל, יש שיאמרו מגוחך, ואילו הנאשמים שבתיק זה היו מורשעים בעבירה שעונשה המרבי הוא תשע שנות מאסר".
השופט דרורי הגן על התנהגות בעל הפיצוצייה שהיה זכאי לדבריו לפי המשפט העברי "לקבל את רכושו באמצעות עשיית דין עצמי"; וכי "המסר החינוכי-הציבורי הוא כי יש לאפשר למי שגזלו את כספו לנקוט בדרכים שנקטו הנאשמים כנגד הגנבים". הוא אף קבע כי תובע סביר לא היה מגיש את כתב האישום, שהונע רק בשל רצון המשטרה להכניס לכלא את אחד מן הנאשמים שהוא בעל עבר פלילי. הפרקליטות טענה כי מדובר בקביעות מסוכנות. "קביעתו הנורמטיבית של בית המשפט באשר לעשיית דין עצמי כמוה כמתן היתר לאכיפת הדין באמצעות אלימות על ידי אזרחים פרטיים".
שופטי בית המשפט העליון – דוד מינץ, דפנה ברק-ארז ואלכס שטיין – המליצו לפרקליטות לחזור בה מהערעור על הפיצוי שנקבע לבעל הפיצוצייה. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל את הפיצויים שנקבעו לשאר הנאשמים שסייעו לו, למרות זיכויים.
לפי החוק, עצם זיכוי אינו מקנה לנאשם זכות לפיצויים מהמדינה, אלא אם בית המשפט קבע שלא היה יסוד להגשת כתב האישום, או בשל נסיבות אחרות. בית המשפט העליון דחה את קביעותיו של השופט דרורי כי לא יסוד לאשמה מלכתחילה. לדבריהם, על השופט דרורי היה לשקול את העובדה ששופטים אחרים שישבו בהליך המעצר, כולל שופט בבית המשפט העליון, האריכו את מעצרו של אחד הנאשמים שזוכו (דרי) וקבעו כי ישנן ראיות לכאורה לעבירה של סחיטה. קביעות אלו, למרות שלא נקבעו בהליך העיקרי, מספיקות כדי לשלול את החלטת השופט דרורי שהגשת כתב האישום מהתחלה מופרכת מיסודה.
השופטים דחו גם את הנימוק (שבא במסגרת "הנסיבות האחרות" לפיצוי) לפיו התקיימה איפה ואיפה, כאשר הפרקליטות "הקלה עם הגנבים והחמירה עם בעל הכסף", כדבריו של השופט דרורי. לדברי השופט מינץ, "הנמקה זו רלוונטית לכל היותר למשיב 1 (אברג'ל), כמי שממנו נגנב הכסף". לפי השופט מינץ, לא ברור כיצד יש בהנמקה זו כדי להוביל לפסיקת פיצוי לזכותם של חבריו, באשר בעל הפיצוצייה הוא "הקורבן הישיר, להבדיל ממי שהתגייס לפעול בכוח הזרוע לטובתו".
בית המשפט העליון הסתייג גם מקביעת דרורי כי "יש לאפשר למי שגזלו את כספו לנקוט בדרכים שנקטו הנאשמים, כמסר חינוכי-ציבורי". השופט מינץ: "בפסיקתנו עמדנו לא פעם על כך שפתרון סכסוכים בדרכי אלימות ועשיית דין עצמי מבטאים זלזול בכל אותם יסודות שקיומה של חברה מתוקנת תלוי בהם. מחובתו של בית המשפט לשרש התנהגות מעין זו".
התיק נוהל בבית המשפט העליון על ידי עו"ד איתמר גלבפיש מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. את הנאשמים שזוכו ייצגו עורכי הדין מיכאל עירוני, דוד הלוי, תומר ריז'ינשוילי וישי שרון.
