למרות שדניאל (שם בדוי) תועד בשיחה מוקלטת מאיים על גרושתו במילים קשות ביותר, בית משפט השלום בנתניה השתכנע שהשיחה היתה מתונה באופן כללי לכן לא יהיה זה נכון להוציא מהקשרו את משפט האיום לכאורה.
מהסיבה הזו זיכתה השופטת מרב גרינברג מחמת הספק את הנאשם מעבירת האיום שיוחסה לו בכתב האישום, תוך שהיא מותחת ביקורת על הבנת הנקרא של מקבלי ההחלטות בלשכת התביעות של משטרת נתניה, זו שפעם כבוד השופטת עמדה בראשה.
מדובר בזוג שגדל במשפחות חרדיות. הם הכירו בגיל צעיר יחסית, האישה נכנסה להריון והם התחתנו, אחרי שחזרו בשאלה. במשך שנתיים וחצי בהן היו נשואים נרשמו מריבות רבות ו"קרבות" מילוליים. למרות החלטה משותפת לסיים את הקשר הם לא עשו זאת, כדי לא לפגוע בבתם המשותפת, אבל זה לא מנע מהם את ההסתבכות שגררה את האשה להגיש תלונה במשטרה.
בבית משפט השלום בנתניה היא חזרה על מה שסיפרה לחוקרי המשטרה, השפלות חוזרות ונשנות מצד הגרוש שלה, שלטענתה איים תמיד לפגוע בה בכל דרך, ואפילו לאשפז אותה בבית חולים לחולי נפש. מנגד, דניאל טען כי אשתו סובלת ממצבי רוח משתנים ומדכאונות קשים, וסיפר כי היא הרבתה לעזוב את הבית לטובת בית אימה, בקיבוץ אי שם בדרום הארץ.
במהלך אחת המריבות הטלפוניות בין השניים, האישה הקליטה שיחה שהתקיימה בחודש אוקטובר 2017, בה נשמע בעלה מאיים עליה לכאורה: "זה מה שגורם לי לרצות לרצוח אותך, כי אני רואה שלא אכפת לך…". בפרקליטות טענו כי מדובר באיום לכל דבר ועניין, בכוונה של הנאשם להפחיד את גרושתו ולהטיל עליה אימה.
הסנגור, עו"ד זאב לקט, טען מנגד כי לא היה מקום להגיש כלל כתב אישום במקרה מהסוג הזה, שכן מדובר באמירות אשר נאמרו אגב ויכוח, אמירות החוסות תחת הסייג של זוטי דברים. מהטעם הזה, הוא טען, התביעה לא הצליחה להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת איומים.
טענה נוספת שהעלה עו"ד לקט היא השיהוי בהגשת התלונה, עשרה חודשים מאז הקלטת השיחה על ידי האשה. זאת ועוד, חמישה ימים לאחר אותה שיחה טלפונית עם דברי האיום לכאורה, האשה הגישה למשטרה תלונה אחרת אך לא הזכירה בה את שיחה "האיום" המוקלטת.
הנאשם דניאל עצמו הסביר בבית המשפט, כי הוא מעולם לא השתמש באלימות פיזית נגד גרושתו, והצר על הדברים שתועדו בהקלטה. עוד הוא אמר כי גדל בסביבה שתמיד השתמשה בדיבור "לא נקי" כהגדרתו: "אבא תמיד אמר לי שהוא ירצח אותי או יכה אותי. זה היה בסדר מבחינתי, לא חשבתי לרגע שהוא ירצח אותי". דניאל אף הזמין את בית המשפט לסיור באזור בו גדל: "זו צורת הדיבור שלנו. תבואי לבית"ר עילית עכשיו ותראי שכך מדברים כולם".
בהכרעת הדין המזכה כתבה השופטת גרינברג: "האזנתי לשיחה ועיינתי בתמלול. סגנון דיבורו של הנאשם לעיתים כעוס ובמקום אחר רגוע ומשתדל. מצאתי להאמין לנאשם שלא התכוון באמירותיו להטיל אימה על המתלוננת. הנאשם הסביר שצורת הדיבור הבוטה, עליה הביע צער, היתה שגורה בפיו ואף בני משפחתו הורגלו בשימוש ב'דיבור מלוכלך' כהגדרתו, ולכן לא ייחס לכך משמעות רבה.
"לא ניתן לבודד את אמירת הנאשם מהדיאלוג שהתנהל בין בני הזוג לפני ואחרי. החלטת המאשימה לשלוף כמו בניתוח כירורגי התבטאות אחת קשה ומיותרת וניתוקה מהקשריה, מעוותת את משמעות דברי הנאשם".
שופט מאוד חזק