אלעד עמראן קרוואני, עבריין מין מפתח תקווה, קנה ב-18 באוגוסט 2015 מצלמה נסתרת שאותה התקין על משקפי הראייה שלו. מאז ועד ה-10 ביוני 2019, במספר מועדים, הוא נכנס למלתחות חוף או בריכה, ובאמצעות המצלמה צילם סרטונים בהם נראים קטינים, חלקם ילדים, בעירום מלא וחלקי. בחלק מהמקרים עמראן אף מיקד את המצלמה באיבריהם המוצנעים של הקטינים.
שמונה סרטונים מהסוג הזה שתואר כאן נתפסו ברשותו של עמראן בתחילת יוני 2019, על שלושה כרטיסי זיכרון שהחזיק. בנוסף, במחשב נייח בבית החזיק עמראן יותר מ-3,000 קבצים פדופיליים, בהם 118 סרטונים. בחלק מסרטוני המלתחות ניתן לראות "ביום" של החשוד, כאשר ביקש מקטינים סיוע בהרמת דבר מה וניצל זאת כדי לצלם את איבריהם האינטימיים. מלבד זאת העלתה החקירה כי עמראן ביצע עבירות מין שונות בקטינים: כך למשל שלח לקטינים סרטי מין של עצמו באמצעות אינסטגרם.
לכתבה על החקירה נגד עמראן ומעצרו – באתר פוסטה
לפני כחודשיים הודה עמראן בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שבו יוחסו לו מגוון רחב של עבירות. בין היתר ייחס לו כתב האישום פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית בקטין, החזקת חומר תועבה, ניסיון למעשה מגונה בקטין, וגם עבירה עליה היתה מחלוקת בין הצדדים – "שימוש בגופו של קטין לעשות פרסום תועבה או המשתמש בקטין בהצגת תועבה", עבירה לפי סעיף 214(ב1) החוסה תחת הכותרת "פרסום והצגת תועבה". השופט עודד מורנו שהרשיע את עמראן בהתאם להודאתו קבע את דיון הטיעונים לעונש ל-1 בדצמבר הקרוב, אבל עוד לפני כן – בהתאם להסדר הוא נדרש להכריע משפטית בנוגע לסעיף העבירה שבמחלוקת.
נציגי הצדדים – התובע עו"ד גבי פאר והסנגור עו"ד מור עטיה סיכמו כי בדיון נפרד לאחר ההרשעה ולפני הטיעונים לעונש – הם ישמיעו את טיעוניהם באשר להרשעתו של עמראן בעבירה שבמחלוקת, "שימוש בגופו של קטין לעשות פרסום תועבה או המשתמש בקטין בהצגת תועבה" כאמור, עבירה המתייחסת להחזקת הסרטונים שצולמו על ידי עמראן עצמו.
הפרקליטות התעקשה להרשיע את עמראן בסעיף אישום זה – שהעונש בגינה עשוי להגיע לשבע שנות מאסר. עו"ד עטיה, מנגד, טען כי אין חולק על כך שעמראן החזיק את הסרטונים שצילם "לשימוש עצמי" בלבד ולא פרסם אותם, כך שלטענתו לא ניתן להרשיעו בעבירה זו. לדברי הסנגור, כאשר המחוקק רצה לאסור שימוש או החזקה, הוא עשה זאת במפורש (למשל, בכל הקשור להחזקה או שימוש בסמים, להבדיל מסחר בסמים). עו"ד עטיה הוסיף וטען בין היתר, כי התביעה לא הצליחה להוכיח שעמראן פרסם את הסרטונים. למעשה, טען הסנגור, התביעה אפילו לא הצליחה להוכיח כוונה, מטרה או ניסיון לפרסם את הסרטונים, אלא רק את החזקתם לשימושו האישי של הנאשם. גם במבחן המציאות, הוסיף עו"ד עטיה, בחלוף ארבע שנים מיום צילום חלק מהסרטונים, עמראן לא הציג אותם לאיש מלבד עצמו.
עו"ד פאר טען מנגד, כי צילום הסרטונים מהווה עבירת פרסום תועבה מעצם היותו חולייה ראשונה ואקט בלתי נפרד מהליך הפקת פרסום. לדברי התובע, בתיקון לחוק התכוון המחוקק להרשיע את מי שצילם סרטונים מסוג זה בעבירת פרסום, גם אם "רק" צילם אותם. מטרת החוק, אמר התובע, היא "לגדוע את החולייה הראשונה בהפקת פרסום, וכן בכדי למנוע יצירת חומר פורנוגרפי או חומר תועבה של אדם שטרם מלאו לו 18 שנים". כמו כן טען התובע כי מדובר בעבירה "התנהגותית", וכי במידה ופרשנותו של עו"ד עטיה תתקבל – הרי שהעבירה תהפוך להיות עבירה "תוצאתית" שכדי להרשיע בה יהיה צורך להוכיח יסוד נפשי של כוונה – צורך שלטענתו המחוקק לא התכוון אליו.
בפתח החלטתו ציין השופט מורנו את השאלה העקרונית שניצבה בפניו, וקיבל לבסוף את עמדת הסנגור. "סבורני שהפרשנות הנכונה המגשימה את לשון החוק והן את תכליתו – אחת היא בדבר הפצת הסרטונים: לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה… וזאת מאחר ואין כל זכר במסכת העובדתית בה הודה, והנושא גם אינו נתון במחלוקת בהקשר זה, כי לנאשם היתה מטרה לפרסם את אותם שמונה סרטונים שצילם באמצעות המצלמה הנסתרת במלתחה ומחוצה לה, סרטונים בהם נצפים קטינים, ובהם ילדים, בעירום מלא ובעירום חלקי".
לבסוף, השופט פרסם הכרעת דין משלימה, כאשר זיכה את עמראן מהעבירה הנטענת, ותחת זאת הרשיע אותו בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.
