 |
| תיעוד המשטרה הירוקה |
בשנים האחרונות מנהלים מפקחי המשטרה הירוקה של המשרד להגנת הסביבה סדרת פעולות מבצעיות, שמטרתן למגר את השלכת פסולת הבניין באזור מושב אחיסמך. עדות לאזור בעייתי זה אפשר לאתר גם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, שם לפני מספר שבועות פורסם, כי רכבו של עבריין סביבתי מוכר הוחרם על ידי המפקחים, לאחר שהושגו נגדו די ראיות ובפרט מאחר והוא מוכר בשל עבירות קודמות.
אבל מתברר, כי גם במקרים מסוג זה, לא תמיד הראיות של המשטרה הירוקה מספקות. על כך יעיד הסיפור הבא.
שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו שחאדה, זיכה את שלום גאלי ממושב אחיסמך, שהואשם בהפעלת תחנה לפסולת בניין במושב, ללא רישיון עסק והתשתיות הדרושות להפעלת תחנה שכזו. גאלי הואשם וזוכה גם בעבירות נוספות, ביניהן אי נקיטת אמצעים למניעת ריח בלתי סביר מאתרים לסילוק פסולת.
בכתב האישום נגד גאלי נטען, כי לכל הפחות מיוני 2011 הוא הפעיל את אתר ההטמנה בשטח פתוח של 1.7 דונם סמוך למשק 75 שבבעלותו במושב. ב-27 ביוני 2011, במהלך סיור שערך נציג המשרד להגנת הסביבה באתר, הוא ראה ערימת פסולת בניין ועודפי עפר לאורך שלוש מצלעות האתר. לפי כתב האישום, שטח הערימה הגיע לכדי כ-1000 מ"ר וגובהה ל-3.5 עד ארבעה מטרים. הערימה, כך נטען, הכילה גושי בטון, בלוקים ועץ, ברזל, פלסטיק, חביות, ספוגים ושקים.
 |
נטען עוד בכתב האישום, כי כחודש לאחר מכן הגיעה המשאית של כאלי לאתר, נהוגה בידי אדם שזהותו אינה ידועה, והושלכה ממנה פסולת, שלוש פעמים באותו היום. לאחר מכן הגיע אל המקום שופל צהוב שדחף את הפסולת אל דפנות הערימה. לפי כתב האישום, שנה לאחר מכן נערכה במקום ביקורת של המשטרה הירוקה ונצפו עדיין ערימות פסולת גדולות.
המדינה טענה בכתב האישום, באמצעות עו"ד עופרה אורנשטיין, כי גאלי גם לא נקט באמצעים המתחייבים כדי למנוע זיהום קרקע, מים ומפגעים סביבתיים נוספים. לטענת התביעה, הוא אף הפיק כתוצאה מהעבירות חיסכון של כ-175 אלף שקל.
גאלי, באמצעות סנגורו עו"ד אהרון פרקש, הכחיש את המיוחס לו. הוא הכחיש שהשטח הפתוח בו ממוקם אתר הפסולת שייך לו, וכן טען כי המשאית שנצפתה בסרטוני התצפית של המשרד להגנת הסביבה – אינה שלו.
 |
 |
| השופט הישאם אבו שחאדה | עו"ד אהרון פרקש |
השופט אבו שחאדה ציין בהחלטתו, כי המדינה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר שאתר הפסולת אכן נמצא בתוך המשק של גאלי. לדבריו, נטל ההוכחה על המאשימה (המשרד להגנת הסביבה), שצריכה היתה להוכיח כי האתר אכן נמצא בתוך המשק של הנאשם. משלא הוכח שהאתר נמצא בתוך האתר, ציין השופט, הדרך היחידה שנותרה לתביעה להרשיע את גאלי היתה להוכיח זיקה בינו לבין אתר הפסולת – כלומר: באמצעות המשאית שהוזכרה בכתב האישום.
לשופט הוגשו שלושה סרטונים שנערכו ביום אחד בשלהי שנת 2011 והתייחסו ל"ביקור" המשאית באתר. למרות שבסרטונים נראתה המשאית שופכת תכולה, מספר הרישוי לא נראה בהם. שורה של מחדלים בחקירה הובילו את השופט לקבוע כי המדינה לא הוכיחה שהמשאית ששפכה פסולת באתר היא זו של הנאשם. בין המחדלים: אחד המשתתפים בתצפית לא כתב דוח ובבית המשפט, בחלוף ארבע שנים, לא זכר מה בדיוק קרה באותו יום; לבית המשפט לא הוצג צילום של משאיתו של הנאשם, כדי שיוכל להשוות בין המשאית בסרטונים לזו של הנאשם.
