תיק הלוביסטים של פאינה ויאח"ה

מי תכנן את בית המשפט

"זה גן חיות מה שהולך פה", סינן עו"ד דב גלעד כהן בעת שצילם למזכרת את מה שהתרחש במסדרונות בית משפט השלום בראשון לציון ביום רביעי, כאשר 30 עצורי פרשת "ישראל ביתנו" הובאו לאולם המעצרים. "לא הולילנד ולא נמל אשדוד התקרבו לגן החיות הזה", אמר הסניגור שיחד עם שותפו למשרד עו"ד עופר ברטל ייצג את שולה זקן ואת אחד מעוזריו של אלון חסן.

בניין בית המשפט בראשון לציון חדש יחסית אבל האולמות אליהם הובאו העצורים בסרט נע ואיטי להחריד קטנים מלהכיל את גדודי העיתונאים והצלמים, עורכי הדין, בני המשפחות והמקורבים, ועוד עשרות מאבטחי משמר בתי המשפט שאמורים להגביל את התנועה של כל אלה. אולמות של 25 אולי 30 מטרים רבועים, שבשעות מסוימות נדחקים לתוכם 80 אנשים, שליש מהם רוחשים ומקטרים, בעמידה כמובן. המחזה הזה אינו יחודי לפרשות שחיתות של פוליטיקאים ופקידים ציבוריים אשר נתפסו בקלקלתם, הוא מתרחש בכל אחת מאותן פרשות פליליות תקשורתיות מרובות עצורים ונוטפות רייטינג, למורת רוחם של השופטים כמובן.

מעניין איזה מין מדינת ישראל ראה בעיני רוחו האדריכל שתכנן את אולמות המשפט החדשים עבור הנהלת בתי המשפט. נראה כי מעצרים המוניים בפרשות שחיתות של אנשי ציבור וארגוני פשיעה לא נלקחו בחשבון על ידי המתכננים במשרדו, גם לא צרכים תקשורתיים עתידיים, שלא לומר עתידניים.

נחום ברנע וכתב של וואן. ערב רב

פגישת מחזור

התפאורה לא גרעה מהעניין ומהאנרגיות, להיפך, היא רק הוסיפה. "פגישת מחזור", היה מי שכינה את שהתרחש במקום.

קודם כל פגישת מחזור של עיתונאים. משלוש בצהריים, השעה בה זומנה התקשורת לבית המשפט, דרך השעה חמש אחר הצהריים, תחילת הדיון, ועד רבע לאחת בלילה, השעה בה הסתיים אחרון הדיונים, הסתובבו במסדרונות הקומה השנייה ורחבת בית המשפט ערב רב של עיתונאים בחתך עדכני של כתבים פוליטיים, פליליים, כלכליים, משפטיים ואפילו כתבי ספורט, שגם שמות העסקנים "שלהם" השתרבבו לפרשה. ספק אם אי פעם נפגשו במקום אחד, למטרות סיקור, נחום ברנע עם כתב אלמוני של אתר הספורט "וואן", שנרכש על ידי הבוס של שניהם מרחוב מוזס.

זו היתה גם פגישת מחזור של בכירי הפליליסטים המומחים בעבירות צווארון לבן, ליגת העל של ייצוג אנשי הפוליטיקה והכסף. ציון אמיר, מיכה פטמן, אבי חימי ואלי כהן, יאיר גולן, ליאור אפשטיין – אלו רק חלק מפרקליטי הצמרת שהתחכחו במסדרונות שעות ארוכות רק כדי לומר בקושי שני משפטים קצרים בדיונים.

אם לשפוט לפי דברי הסניגורים, מה שנחשף בפרשה הזו, אם נחשף בכלל, הוא "הפוליטיקה הרגילה". כן, המשטרה שוב עשתה מהומה גדולה, וכך עובדת השיטה הפוליטית במדינת ישראל, זו הנורמה. הפרת אמונים לכל היותר, רק לא שוחד, לפי הסניגורים.

עורכי הדין, כולם, הסבירו שהעסקאות אותן חוקרת המשטרה הן למעשה "התקשרויות לגיטימיות" של ראשי מועצות ועמותות ציבוריות עם לוביסטים, בעלי ערוץ קשר קרוב לפוליטיקאים, כאשר תפקידם של הלוביסטים הוא לשכנע את הדרג הפוליטי להקצות תקציבים ותמיכה לפרויקטים ציבוריים שונים.

אלא שבמקום בו הסניגורים רואים "עסקאות לגיטימיות" ומדברים על פעולות שתדלנות חוקיות, רואים חוקרי יאח"ה ערוץ תת קרקעי מחתרתי אסור. מבחינת המשטרה הלובי נעשה לצורך קבלת תקציבים בתמורה לכסף וטובות הנאה אחרות (מינוי מקורבים) הניתנות למי שממונה על חלוקת התקציבים – הפוליטיקאי, שלפחות בשלב הזה של החקירה הוא פוליטיקאית: סגנית שר הפנים, ח"כ פאינה קירשנבאום, הפנים היפות של "ישראל ביתנו", עד השבוע.

לא עושה לו שולה? מתוך ארץ נהדרת

הקומבינה החדשה – matching

אחד העצורים שבמשטרה רואים בהם ציר מרכזי בכמה תת פרשות הנחקרות הוא מנכ"ל משרד החקלאות, רמי כהן. אלוף משנה במילואים שפיקד בין השאר על יחידת החילוץ 669, עוד אחד מאלפי אנשי צבא ומשטרה שמזדהים מאוד עם הסגנון של ליברמן ו"ישראל ביתנו". כהן הוא גם חבר המפלגה ונחשב למקורב מאוד ליו"ר ליברמן . בעבר פורסם כי המשטרה חוקרת תרומה של מיליון שקל שנתנה "ישראל ביתנו" לאיגוד הכדורסל לפני כשלוש שנים, תרומה שבגינה שולמה כביכול עמלת תיווך לבתיה כהן, אשתו של רמי כהן. פרקליטיו של כהן, עורכי הדין אבי חימי ואלי כהן, טענו ש"פרשיות מהסוג הזה צצות חדשות לבקרים כפטריות אחרי הגשם, ובסופו של דבר גם פטריה אחת כשרה לאכילה לא תהיה פה. ידיו נקיות", התחייבו שני הסניגורים הפליליים המוערכים.

"זה יאיר גלר, לא אורי גלר. הוא לא יכול לעקם כספים", אמר עורך דין אלי כץ, סניגורו של ראש הרשות למלחמה בסמים, עוד אלוף משנה במילואים (סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל) שזכה בתפקיד ציבורי מרתק, והסתבך. "זה אדם שלכל היותר נקלע לסחרחרה בין הכספים הקואליציוניים לבין המטרה הראויה של מלחמה בסמים".

הנה עו"ד גיל דחוח. פרקליטו של ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, מסביר את הנתיב הפוליטי הפתלתל שהוביל לחקירת מרשו במשטרה: "עד שנת 2000 היתה תנופת בנייה בשומרון, והמועצה האזורית היתה ערבה להלוואות שנלקחו לצורך הבנייה והפיתוח, אבל אחרי שפרצה האינתיפאדה נעצר הכל ונוצר בור של חובות. כדי לכסות את הבור, המועצה פנתה לחברי כנסת, כי לפי סדרי השלטון בישראל לכל נבחר ציבור יש 'כספים ייחודיים' משלו, שאותם הוא רשאי להקצות על פי מה שיקר לליבו".

וכך הציג זאת עו"ד יצחק מירון, פרקליטו של ראש מדרשת הגולן העצור, גבי חמו: כשגוף מבקש תקציב ממשלתי מסודר הוא צריך להציג matching (פרקטיקה מקובלת של הקצאת כסף ציבורי בתנאי שגויס סכום דומה מכספים פרטיים). מי שאין לו matching, ולא יקבל תקציב לפי הקריטריונים ה"יבשים", פונה לדרך העוקפת: ללוביסט, המשדל את הפוליטיקאי להקצות מ"הקופה הפרטית" שלו (שאף היא למעשה קופת כספי ציבור). פעם קראו לאנשים האלה מאעכרים, היום הם לוביסטים, בעלי מעמד רשמי ויוקרה חברתית.

"זה מצב קפקאי, כי הכל נעשה על פי ייעוץ וחוות דעת משפטיות", טען עו"ד מירון. "אני מעריץ את האדם הזה (חמו). הוא הקים בגולן בית ספר להנדסאים ומוסדות חינוך שקידמו תלמידים משכבות חלשות, עם 40 אחוז אתיופים. הוא עושה מה שהמדינה אמורה היתה לעשות. הוא עומד בראש עמותה ושילם לשדלן. שדלן מאושר, שדלן בפיקוח".

עו"ד מירון מתכוון לעצור נוסף בפרשה, ישראל יהושע, בעבר ראש סניף הליכוד בירושלים, "מהלוביסטים המוכרים במשק", הגדיר אותו פרקליט אחר, עו"ד טל שפירא, המייצג חשוד נוסף, את ראש מועצת מגילות שבצפון ים המלח, מרדכי דהמן.

על פניו יאמרו רבים שהשיטה, שבה לח"כ יש "קופה קטנה" שבאמצעותה הוא יכול להאדיר את כוחו ולהפוך אחרים לתלויים בו אישית – היא כר לשחיתות. המשטרה סבורה שבפרשה הזו, זה בדיוק מה שהיה. נציג יאח"ה בלהב 433, רפ"ק אלישע קוגן, הגדיר זאת כך באחד הדיונים: "כספי ציבור הועברו מסגנית שר הפנים ח"כ קירשנבאום ומכפופים לה, לבעלי תפקידים ברשויות ציבוריות, איגודי ערים ומועצות מקומיות, ובתמורה לקבלת טובות הנאה אישיות עבורה ועבור אנשים שהיא חפצה ביקרם. מדובר, לפי החשד, בעשרות מקרי שוחד במיליוני שקלים, וביצוע עבירות נוספות של קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, הלבנת הון, עבירות מס ועוד".

"אז היכן ראש הנחש שבראש הפירמידה", שאל בתמיהה אחד הסניגורים ונענה על ידי נציג המשטרה בהכנעה, "היא לא כאן". קירשנבאום שנחקרה שעות ארוכות לא נעצרה כמובן, בשל חוק חסינות חברי הכנסת. 

בינתיים, ברקע הדיון, רצו הבדיחות בקבוצות הווטס אפ. אחד ה"ממים" המוצלחים היה תמונה של ליברמן מסתודד בכנסת עם קירשנבאום, מזכ"לית מפלגתו מאז 2003, כשמעל ראשו תלוי הבלון האומר: "את לא עושה לי שולה, כן?".

רית קירשנבאום במבוכה גדולה

שרים הגנה התקפה

מופע מעניין סיפקו עורכי הדין אמיר, פטמן ואפשטיין, כל אחד וסגנונו: אמיר התקפי, אפשטיין פיוטי, ופטמן שבחר במגננה.

עו"ד ציון אמיר ייצג את הלוביסט ציון זוארץ, שפעל עבור המועצה האזורית תמר. "הכל מתועד, הוצאו חשבוניות, הכל רשום בספרים", אמר אמיר והגיש לשופט מנחם מזרחי בזה אחר זה קבלות ומסמכים. "הנה חוזה שנחתם בינו למועצה ב-2012. הנה הפקדה שנעשתה לחשבונו. הכל גלוי. הכל על השולחן. הוא משחק בקלפים פתוחים".

נציג המשטרה אמר בתגובה לשפע המסמכים ש"הם רק מגבירים את החשדות".

עו"ד מיכה פטמן ייצג את את יצחק בורבא, יו”ר איגוד החברות העירוניות והמנהל של מטמנות אפעה, אתר הפסולת הגדול בישראל, בשטח המועצה האזורית תמר. "גם בפרשות גדולות יכולות להיות טעויות, האיש לא שייך לפרשה הזו ואני חושש שהוא ייפול בין הכסאות. אין לו את מי ואת מה לשבש, הוא לא יודע כלום על הפרשה", טען פטמן.

עו"ד ליאור אפשטיין ייצג את חיים בן שושן, לשעבר מנכ"ל החברה לפיתוח השומרון. בשעה 22:30 בלילה, כשכולם כבר מותשים, מצא לו אפשטיין זמן לפיוטים: "יש גבול לפורנוגרפיה שאפשר לעשות לעבירת השוחד. כמה אפשר להפשיט אותה", שאל אפשטיין. "זו מלאכת מחשבת של הפוליטיקה הישראלית. כל מעשה בפוליטיקה יכול להיות פלילי, אבל הוא טכנוקרט, הוא לא שותף למזימה", התחייב גם עו"ד אפשטיין.

עו”ד יובל ששון, פרקליטו של שר התיירות לשעבר, סטס מיסז'ניקוב, מחה על כך שמרשו, שנעצר בשש ורבע בבוקר, נחקר רק שעה אחת במשך כל היום. לא פלא, כשכל צוות החקירה נמצא מ-14:00 באולם בית המשפט. כשמיסז'ניקוב הוכנס לאולם צעק לו דורון הרמן מחדשות ערוץ 10, "סטס, אתה עד המדינה?", מיסז'ניקוב לא הגיב.

ללא מילים. סטס מיסז'ניקוב