סמוך לשעת הצהריים נסתיימו סוף סוף הליכי שחרורו של א' מכבלי ממלכת שב"ס.
קרוב ל-20 שנה העביר הלה מאחורי הסורגים, ללא חופשות וללא הנחות והקלות כלשהן. על ניכוי שליש או כל חלק ממנו – הס מלהזכיר.
בוועדות השחרורים לא אוהבים כאלה שעדיין מכחישים את אשמתם, שעדיין נאבקים על חפותם, לאיש גם לא מפריעה העובדה שהליכי החפות המשפטיים עדיין לא נסתיימו. לדידם – הוא אשם אשם ואשם. כיוון שלא שיחרר בוועדת השחרורים אנחות חרטה – "חארטה", הוא יישב אצלם עד היום האחרון. וכך, בגיל המתקרב ל-70 שנה, עם שקית פלסטיק בידו, המכילה חלק מסיפור חייו, במסמכים מקופלים, דישדש א' החוצה אל…. החופש.
איש בודד לחלוטין.
ההורים כבר נסתלקו לעולמם, קורת גג אין, פנסיה בוודאי שלא.
האיש שרד בממלכה האטומה בזכות טוב ליבם של בני אדם רחמנים, לא חלילה מאנשי המערכת, אלא מאלו שבפנים ובחוץ. פה פריטי לבוש, פה קנטינה קטנה. בחוץ לא חיכה לו איש. גם לא עדת זאבים ותנים אוכלי נבלות מהתקשורת שכה התעניינו במקרה שלו בעבר. עכשיו הוא לגבי דידם, "אַייטֵם פָאסֶה".
לאן הולכים? איפה מניחים את הראש בלילה הראשון. איש לא אמר לו. איש לא דאג לו. אפילו כמה שטרות כסף למנת פלאפל ושתייה קרה להשביע את הרעב, לא נתנו לו.
מצידם שיקבל צבע שקוף ושיעלם לנצח נצחים ובעיקר שלא יטריד אותם.
 |
| איור מתוך חוברת של הרשות לשיקום האסיר |
המקרה שלו, חלילה וחס, גם אינו מעניינה של הרשות לשיקום האסיר. רשות שמפרנסת את עובדיה הלא מעטים, אבל אינה משחררת אפילו נפיחה צרודה של סימפטיה ועזרה לעברם של אסירים משוחררים רבים. רבים מדי.
התירוצים והסיבות מגוונות. החל מהיעדר תקציב מתאים, דרך ריבוי מספר האסירים המשתחררים וכיוצא באלו הפירות והירקות. עזרה ראשונה לא נמצאה לו. יותר מזה, איש גם לא טרח ליצור עימו קשר לקראת שחרורו הצפוי. לא עוסי"ת, לא עובד שיקום ולא בטיח.
בנסיבות רגילות, סביר להניח כי א' היה מעביר את לילו הראשון על ספסל בגן ציבורי כלשהו, או לן בבית מחסה עם נרקומנים, שיכורים, חולי נפש ומסכנים ואומללים אחרים.
למזלי, לא כך קרה. אבל כיוון שרשימה זו אינה עוסקת בטפיחות עצמיות על השכם נדלג על שאר הפרטים הצריכים לעניין זה.
על מה שבהחלט לא ניתן לדלג היא העובדה שבמדינת ישראל המופרטת אין שיקום של ממש או אין בכלל, וזאת ככל שהדברים מתייחסים לאסירים משוחררים. המלך מזמן מסתובב עירום ורואים לו… גם צמד חייטים זריזי וחלקי לשון, לא יכולים לתפור לו את בגדי המלך החדשים מלא כלום.
אפילו הנאיבים שביננו למדו לא להאמין יותר למערכי יחסי ציבור מגורזים ומשומנים שגופים ציבוריים כושלים ממנים לעצמם, תוך עשיית שימוש בתקציבים נכבדים. גם לא לספינים ולשיהוקים אחרים שבעלי תפקידים במערכת משחררים פה ושם, תוך שהם עוטים על פניהם המדושנים הבעת רצינות מעושה ומאוסה.
אם אין שיקום לאסירים משוחררים, במטרה לעזור להם לשוב ולהיקלט למסגרת חיים נורמלית בחברה אחרי תום ריצוי עונשם, תודיעו על כך ברבים ואל תשחקו בנדמה לי. הודאה או אחריות במגזר הציבורי? אין דבר כזה. עובדה, בפועל, המשכורות ממשיכות להיכנס לחשבונות הבנק של עובדי רשות השיקום, ואילו א' כמו רבים שכמותו יחזרו מקץ זמן קצר חזרה לכלא משום שאיש לא חושב להושיט להם יד משקמת ועוזרת.
