שיקום – יוק

צילומים באדיבות פרויקט אמנות של אגף חינוך שב"ס

מעשה במפקד צי טורקי, שהסולטן הטיל עליו לכבוש את האי מלטה. הפליגו האוניות, ובשל טעות בניווט לא נמצא על ידם האי השוכן בלב הים התיכון מאז ומעולם. משחזרה הארמדה לטורקיה התייצב מפקד הצי בפני הסולטן ואמר, "מלטה יוק". בתרגום לעברית, "אין מלטה", ומכאן גם מקור המילה הטורקית שהיתה מאוד פופולרית פעם במקומותינו – יוק.

כך הוא גם לגבי הצורך בשיקום אסירים בממלכת שב"ס, הצורך הקיים זועק נחוץ ודרוש עתה יותר מתמיד, אבל השיקום, כמו מלטה, ניתן לאיתור בכל רגע נתון אבל מלאכת השיקום (הניווט) אינה נעשית. הוא שאמרנו, שיקום – יוק!

נושאי משרה המקבלים משכורות, קיימים גם קיימים, מחקרים, חוקרים וסטודנטים סקרנים גם כן, אך תקציב ראוי שיופנה לניסיון להפוך אסירים לאזרחים משוקמים אשר ייתערו בחברה הנורמטיבית, זה אין. התקציב הענקי של שב"ס מופנה רובו כעיקרו לצרכים אחרים, מודיעיניים וביטחוניים בעיקר.

כך, אסירים משתחררים בתום ריצוי מאסר מלא, וכשני שליש מהם חוזרים לממלכת הבטון והסורגים, מי מהר יותר ומי פחות, לריצוי תקופת מאסר נוספת על "מעשים חדשים". אלה הם האסירים אשר מוגדרים על ידי כ"רצידביסטים" – אסירים חוזרים. למעלה מ-80 אחוז מהם אינם זוכים לקבל את השליש המיוחל, במקום שהשליש ישמש מנוף לשיקומם.

בקרב אוכלוסיית האסירים הבגירים, הגיל השכיח הוא בין 18 ל-30. קבוצה גדולה של אנשים צעירים יחסית שתלאות החיים והבריאות הרופפת ממחלות כרוניות שונות עוד לא פגעו בהם. אלו הם אנשים בריאים, בעלי מרץ וכוח אשר מופנה לאפיקים שליליליים אבל גם אוכלוסייה קלאסית לשיקום. עוד ניתן ללמד אותם פרקים הבחרים באינטליגנציה רגשית, ולהקנות להם כללי התנהגות תקינים, ללמד אותם מקצועות על מנת שתימצא להם עבודה ותוואי נאות לכשישתחררו, לסייע להם בשכירת מקום מגורים נאות בהתחלת הדרך, להצמיד להם קצין מבחן או עובד סוציאלי וקבוצה טיפולית שילווה אותם לפחות בתקופת השליש ואף מעבר.

עלות החזקת אסיר בשב"ס היא כ-120 אלף שקל בשנה, עלות שיקומו בדרכים שתוארו אינה מגעת אפילו למחצית.

אסיר עובד ומתפקד במקביל לתהליך טיפולי אינטנסיבי הוא אסיר התקווה הטובה – רגוע יותר, בעייתי פחות ובעל פוטנציאל רצידיביסטי קטן יותר. אסירים כאלה יכולים גם לחסוך חלק משכרם לעת שחרורם, ואף לחסוך לשב"ס הוצאות של עשרות ומאות מליוני שקלים בשנה על ידי כך שיאורגנו לקבוצות עבודה בתוך בתי הסוהר. יבנו, ישפצו, יכינו מזון (הרבה יותר טוב מזה שמוגש עתה), יתפרו במתפרות את בגדיהם, מצעיהם, מגבותיהם, אפילו מאפיה מרכזית אם תוקם ותאוייש בהם תחסוך את עלות הקנייה של מאות טונות של לחמים וחלות – דווקא לאסירים הבטחוניים בכלא נפחה יש אחת כזאת. 

לשם כך, צריך לחשוב. אבל חשיבה, סבורים כנראה חלק ממקבלי ההחלטות בגוף הזה, היא דבר העלול לגרום לכאבי ראש. לא לעשות כלום עדיף לדעתם על עשייה שתהא שונה, אחרת, פתוחה יותר ובעלת סיכוי של ממש. חשוב לעזור לאלו שנשלחו לבתי סוהר ועתידים להיפלט חזרה לחברה. שיקום אין הגם שהוא מצוי בטווח נגיעה, השאלה היא מי בשב"ס באמת מעוניין בו? לנציבה החדשה חייבים לומר כי בינתיים עוד לא נמצא האחד הזה – יוק!