 |
| בוקי נאה ופין 1 |
בוקי נאה, שעשה היסטוריה מהזונות והקראק בתחנה המרכזית הישנה, לא פיספס את רגע ההריסה של הבית ברחוב פין 1, הבניין שעד לפני מספר שנים דרו בתוכו שני הז'אנרים.
עשרות חדרים זעירים שאכלסו סוחרי סמים מכל הארץ ומכורים שהשתמשו חופשי בכל החומרים – הרואין מלוכלך, קוקאין מבושל. חשיש לא היה שם, רק בייסטים והזרקות בכל פינה. גן עדן לסטלנים מקצועיים. מחזה כזה לא היה עד אז במקומותינו, אמסטרדם בפוזה הלבנטינית שלה. ערבים קשוחים על פוזה של סוחרי סמים היחידים בעולם, ויהודים אומללים שהתרפסו מולם. כייסים רוסים מדופלמים וזונות רוסיות שהיו פעם יפהפיות, אלה לא שמעו אף פעם על עישונים אלא התמחו מהרגע הראשון בהזרקות ישר לוריד – בהתחלה הם היו סטרילים, עד שהחומר סובב אותם, ונגיפי האפטיטיס והאיידס חגגו עליהם.
בשנים האחרונות, אחרי כמה כתבות זוועה של בוקי ב"ידיעות", ועוד כמה ב"הארץ" ובערוצי הטלוויזיה, הבניין אשר שייך לחברת האוטובוסים "דן" נרגע קצת. העירייה בשיתוף עם משרד הפנים דאגו להסב אותו למחנה פליטים בלב העיר, סמים כבר לו היו שם יותר, וגם זונות, אבל דומה שהבניין עצמו התקשה להיפטר מהזכרונות, הזוהמה והדלות, עד שנהרס בשבוע שעבר.
הנרקומנים והזונות נדדו מזמן למגרש עצום המימדים שממול, הם מתרכזים שם באחת הפינות, מסתתרים מאחורי פחונים של פרויקט בנייה, ולא מוותרים על מחול הקראק – סוחר סמים אחד, בדרך כלל בן מיעוטים מכפר נשכח שהגיע לעיר הגדולה, ומסביבו עשר זונות דחליליות, מנוקבות בכל הוורידים, שעות הן עמלות על כל זריקה, בשטח הפתוח, בין הררי הזוהמה, בין לקוח ללקוח.
בוקי המשיך להגיע לזירת התחנה גם אחרי שכל העיתונאים מאסו בנפלאות התחנה, וגם אחרי שאיבד את זירת הכתיבה שלו ב"ידיעות", אפילו הבחורות המחוללות בפני התיירים שלו נפרדו מהעולם בנסיבות מובנות מאליהן. בוקי הביא לתחנה באוטובוסים גדושים בסקרנים את המוני עמך ישראל – מחברות הביטוח והבנקים, מהרשויות המקומיות ומפעלי התעשייה, ואפילו מתחנות משטרה נידחות. רייטינג ללא הפסקה – איש אחד, זונה או שתיים, ברקוויאם למחול הקראק.
