 |
| נשיא שמוציא להורג צרכני וסוחרי סמים. רודריגו דוטרטה |
בראשית אוגוסט אשתקד, נופל צמד שוטרים חסונים על צ.ק. המתגורר בדירת השכרה מעופשת שבתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. צ.ק. הוא עובד סיעודי פיליפיני, שמזה לא מעט שנים משמש כמטפל ומסייע לעיוור בודד המתגורר אף הוא בעיר הגדולה.
אין מחלוקת שאת מלאכתו הוא מבצע ללא כל דופי ולשביעות רצון מעסיקו.
הנפילה עליו מביאה את צמד השוטרים בין השאר לדירה אותה הוא חולק עם עוד מספר עובדי סיעוד פיליפינים, המשתמשים בה בזמנם החופשי ובעיקר בסופי שבוע, זאת על בסיס מיטה או חדר זמינים.
בסופו של האירוע יוצאים מתחת לידי הצמד שני דו"חות פעולה שהמשותף להם הוא מציאת סם מסוג אקסטזי פיליפיני בכמות שאינה מבהילה, שוטר אחד רושם כי מצא את הסם בכיסו מחוץ לדירה ורעהו רושם כי הסם נמצא דווקא בתוך הדירה בחדרו. משם נלקח העובד לחקירה, למעצר, ולבית המשפט. מקץ ימים ספורים מוגש נגדו כתב אישום ובקשה להחזקתו במעצר עד לתום ההליכים.
עתה ניתן לעיין בתיק וללמוד כי לא רק בתחום הראייתי יש לתביעה בעיה אלא גם בתחום המשפטי המקדמי. הדברים לא היו חלקים בהתנהלות צמד השוטרים ובדרך ואופן עריכת החיפוש וחוקיותו. כיון שהדברים הללו מועלים על ידי הסנגור באולם, מחליט השופט התורן לשחררו בערבות לשמחת לב מעבידו המודאג, אשר הגיע גם הוא לדיון.
העובד המסור חוזר לעיסוקו, התיק עצמו נקבע לישיבה ראשונה שבמהלכה לדרישת הסנגור מורה בית המשפט לתביעה להביא בפניו את ה"מידע המודיעיני" או את תמציתו, כדי לבחון את חוקיות החיפוש. המידע עוסק בשאלה המשמעותית מדוע הגיע החוק דווקא לעובד ואולי ושמא לא היה הוא הכתובת להגעתם אלא מחמת כך היה שם וכיוון שנראה זר ושונה, נפלו עליו. נציג התביעה מבטיח לפשפש ולבדוק והדיון נדחה שוב לקדם משפט פלילי.
מובן שבין ישיבה לישיבה חולפים ועוברים מספר נכבד של שבועות. והנה, ביום בהיר אחד, באופן בלתי צפוי מגיעה משטרת ההגירה לעובד ומדייגת אותו ממקומו אזוק לכלא גבעון, מקום בו מרכזים עובדים זרים שיש חשד כי הם שוהים בארץ ללא היתר או ויזה בת תוקף. כעבור מספר ימים מעלים אותם למטוס שיעדו בארץ המוצא של השוהים שלא כדין.
כיוון שהעובד מיוצג, פונה בא כוחו ומסביר בעל פה ובכתב כי טעות בידי רשות ההגירה לעוצרו. או אז הוא מוזמן לפני דיין המצוי במתקן ושתפקידו לבדוק את תקינות ההליך המינהלי של רשות ההגירה. מתקיים דיון, ונרשמו טיעוני באי כוח הצדדים, הסנגור וקודם לכן נציג משרד הפנים.
הסנגור יודע לספר ולציין את קיומו של התיק הפלילי, מקומו, מה שנעשה בו ומה שייעשה בהמשך, והדיין קובע מועד לדיון נוסף.
לא חולפים אלא ימים בודדים בלבד והעובד בבגדיו מוצא מהכלא, מסיעים אותו לשדה התעופה, מציידים אותו בתעודת מסע (המשטרה איבדה את דרכונו) שמוציא משרד הפנים ומעמיסים אותו על מטוס שיעדו הסופי הוא שדה התעופה של מנילה בירת פיליפינים.
איש מעובדי משרד הפנים אינו מתרגש חלילה מהעובדה שקודם כל מן הראוי לסיים את משפטו הפלילי של העובד, על מנת שיוחלט אם אשם הוא בהחזקת סם אם לאו. איש מהם אף לא סבור כי מן הראוי ליידע קודם לשיגורו חזרה לניכר את התביעה המטפלת בתיק הפלילי, או גם את בית המשפט הדן בכך, ואולי אולי גם את סנגורו.
את עובדי משרד הפנים המופקדים על הגירוש גם לא מטרידה העובדה כי לעובד יש ציוד אישי בדירה בה התגורר ואולי ברצונו לקחתו עימו, או שמא לאיש יש חשבון בנק בו הופקדו משכורותיו ואפילו חיסכון אחד קטן, שהמשטרה תלשה אותו ממנו עם מעצרו.
העובד גורש. מישהו סימן וי, גרע אותו ממצבת השוהים בישראל. אף לא אחד נטה לחשוב כי כעת בפיליפינים בהוראת הממסד שם, יורים למוות באזרחים החשודים בשימוש ובהחזקה בסמים. עלול הלה להגיע לאחר טיסה ממושכת לארצו. מישהו במשטרת הגבולות בשדה התעופה של מנילה עשוי לעיין במסמכים הנלווים אליו, אולי לשאול אותו מספר שאלות מדוע הוחזר, ואולי התשובה בכלל מצויה כבר ברישומים של הישראלים: גורש על רקע עבירת סמים! אם יעלה נושא הסמים שם, לא צריך יותר מחשד, אפשר לירות בו מיד, לפי צו השעה של הנשיא רודריגו דוטרטה, ולסמן גם ברשות האוכלוסין וי נוסף, של גריעה מארץ החיים.
אנחנו חיים במדינה מוזרה, הומנית מחד, משקיעים המון בהצלת פצועי המלחמה בסוריה, ומאידך מצפצפים, עובד שהיה איש נחייה ומטפל מסור לאזרח ישראלי עיוור אנו שולחים חזרה לארצו, ואולי אף למותו שם, בלי ליתן לו את האפשרות האלמנטרית לנהל משפט ולצאת זכאי בדינו.
קיומם של קווים מקבילים שאינם נפגשים אפילו לא לשיקול דעת אינו טורד איש. העיקר שיעוף, שיעלם, מי הוא בכלל – עובד סיעודי זר החשוד בהחזקת סם?!
מציק קצת? מטריד?! ומה שלא פחות, איך בכלל מתרחשים דברים שכאלה במדינה מוסדרת, מודרנית ובייחוד בעלת נשמה ורגישות יהודית יתירה?!
מדוברות רשות ההגירה נמסר בתגובה, כי מבלי להיכנס לפרטי המקרה הספציפי, אין מניעה לגרש מישראל אדם אשר תלוי נגדו הליך משפטי, למעט אם מדובר בעבירות חמורות כמו רצח אונס וכדומה.
