היו זמנים ברכה

מערכת מינויי הבכירים במשטרת ישראל, לרבות הליווי שהיא מקבלת מהמשרד לביטחון פנים, משרד היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, היא אם כל חטאת בסערה האחרונה אשר מטלטלת את הארגון. כל הניסיונות לעטוף את המחדלים באינספור צווי איסור פרסום אשר משבשים את היכולת לעקוב אחריהם כושלים בזה אחר זה – האמת יוצאת לאור בסופו של דבר.

כך למשל, ניצב מנשה ארביב חמק מתחקיר מעמיק על קשריו עם חצר הרב פינטו ערב מינויו למפקד להב 433, אותה פרשה בה יש חלק מסתורי גם לתנ"צ אפריים ברכה, מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה. באופן מוזר ביותר מונו שניהם לתפקידיהם האסטרטגיים, אשר יש האומרים כי הם גדולים עליהם, מיד לאחר שהפלילו את הרב פינטו, ובסיפור הזה עדיין רב הנסתר על הגלוי, תרתי משמע.

בתחילת הפרשה נתן המפכ"ל דנינו לארביב גיבוי שהתמוסס כעבור מספר ימים, ואילו ברכה מקבל על חלקו בפרשה גיבוי כלל מערכתי לאורך כל הדרך עד היום. השבוע התברר שצמרת המשטרה כמו גם משרד היועץ המשפטי והפרקליטות עמדו למענו על רגליהם האחוריות במשך שנים, ואף שילמו לאחרונה מיליוני שקלים מהקופה הציבורית, רק כדי להכשיר בחודש יולי את המינוי של ברכה למפקד יאח"ה.

מדוע מונה ברכה לתפקידו הרגיש למרות פסק דין חמור שיצא נגדו וייחס לו רשלנות ושקרים בפרשה בה הוא הסתבך בסוף שנות התשעים מול הפרקליטות, בית המשפט ועבריין אחד, מודיע משטרתי שעבד עם יחידה מתחרה במשטרה?

מדינת ישראל מעוולת ומסתירה
את הפרשה חוללה עו"ד אורית חיון במסגרת תיק פשע מורכב בו היא ייצגה עבריין מסוים אשר נחשף כמודיע של יחידת משטרה במרכז הארץ. ברכה היה אז רב פקד בימ"ר תל אביב וראש צוות חקירה מיוחד שעסק בפרשה הבינלאומית בה כיכבו כמה עבריינים בכירים ביותר וזוטרים מפורסמים. במסגרת התיק הזה נחשף בפני הסנגורית מחדל חמור שנגרם ללקוח שלה על ידי ברכה ובגיבוי של פרקליטה ממחוז תל אביב, עו"ד אושרה גז, ותוך שהשניים משקרים במצח נחושה בבית המשפט.

עו"ד חיון חשפה את המחדל במהלך בקשה להארכת המעצר עד תום ההליכים, אז נודע לה כי שיחה שניהל הלקוח שלה עם ברכה הפכה לעדות מפורטת באזהרה כביכול, שהובילה להגשת כתב אישום נגדו תוך שהוא מוגדר כעד תביעה נגד הנאשמים האחרים. הסיפור עורר הדים לנוכח הדמויות המככבות בו ופורסם בכתבת תחקיר נרחבת ב-"7 ימים", עם כל הפרטים והשמות. בעקבות הפרסומים נאלץ הלקוח לעזוב את הארץ וכאשר שב הגיש באמצעות עו"ד רויטל הורוביץ תביעת נזיקין בה הוא תבע 70 מיליון שקל מהמשטרה, הפרקליטות, ברכה וגז.

התביעה נדונה אצל השופט עמירם בנימיני מבית משפט המחוזי בתל אביב בהליך אזרחי ותחת צו איסור פרסום גורף. לימים, בחודש ינואר 2012, כאשר החלק הראשון של המשפט הסתיים סוף סוף בכך שהשופט הטיל אחריות ברשלנות על המדינה כמו גם על ברכה וגז, הוא הודיע לצדדים כי בכוונתו להתיר פרסום של חלקים מפסק הדין עוד טרם יידרש להחלטה בחלק השני של משפט הנזיקין – קביעת הנזק וגובה הפיצוי. שני הצדדים נזעקו. המדינה טענה כי הפרסום יפגע בשיטות העבודה המודיעיניות שלה, ובאופן אישי בברכה וגז, ואילו התובעת טענה כי הפרסום יפגע שוב בלקוח שלה.

השופט הותיר על כנו את צו איסור הפרסום למשך 14 יום, כדי שהצדדים יערערו על החלטתו. התובעים הגישו את הערעור שלהם ואילו המדינה, באקט רשלני נוסף, הגישה את הערעור שלה תוך שהיא חושפת פרטים מסוימים אשר סיקרנו את העיתונאית רויטל חובל מעיתון "הארץ" אשר חשפה את עצם קיומה של התביעה נגד המדינה, ברכה וגז.

עכשיו ניהל עיתון "הארץ" מאבק משפטי מסורתי על זכות הציבור לדעת. באמצעות עורכי הדין טלי ליבליך, תמיר גליק וירון שלמי ממשרד ליבליך-מוזר הם ביקשו מהשופט בנימיני להרחיב את הפרסום, כך שיכלול לכל הפחות את השמות של נציגי המדינה במחדל – אפריים ברכה ואושרה גז. לטענת העיתון מדובר במידע בעל חשיבות ראשונה במעלה על מחדל בתהליכי העבודה של רשויות אכיפת החוק. בנוסף נטען, כי השניים מכהנים בתפקידים בכירים ביותר – עו"ד גז היא פרקליטה בכירה במחוז תל אביב ואילו תנ"צ ברכה היה אז ראש חטיבת החקירות במשטרה ומועמד לתפקיד הרם של מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה.

בעוד שלושת הצדדים נאבקים על כל מילה שתפורסם מפסק הדין של השופט בנימיני, החליטו לפתע במדינה לסגת מהמאבק. בפרקליטות טענו כי גם המשטרה וגם עדים מטעם התביעה הסתירו מהם פרטים מסוימים אשר אם היו ידועים להם במהלך המשפט היו שופכים אור אחר על פסק הדין. לפיכך הם הגיעו להסכמה עם התובעים על תשלום סכום עתק מבלי להודות באחריות בתמורה לכך שהתובע ימשוך את התביעה. כמובן שהמדינה גם דרשה מבית המשפט לאסור את הפרסום על הסכם הפשרה, כך שעיתון "הארץ" והציבור הרחב לא יידעו על עוד עסקה מפוקפקת שנסגרת במחשכים.

ב-18 לפברואר 2013, השופט בנימיני נאלץ לאשר את הסכם הפשרה אשר ביטל למעשה את פסק הדין שהוא עצמו נתן. עם זאת, השופט בנימיני סירב לבטל את האישור לפרסם את פסק הדין החלקי במגבלות שהוא קבע, ושעליהן הוגשו כבר ערעורים לבית משפט העליון – על ידי הצדדים ועיתון הארץ. לפיכך, השופט המחוזי הותיר על כנו את איסור הפרסום המוחלט והשאיר לבית משפט העליון לקבוע את גבולות איסור הפרסום הסופי.

בית משפט העליון חושף
שופטי בית משפט העליון, חנן מלצר (ראש ההרכב), ניל הנדל ונעם סולברג, לא אהבו את מעטה החשאיות בתיק, שממילא פורסם כבר בהרחבה בעבר, תיק שבו כל הצדדים לעניין בעולם התחתון ובמשטרה ידעו היטב במה ובמי מדובר. "התובעים והנתבעים ביקשו כי כל ההתפתחויות לא יובאו לידיעת עיתון הארץ", נכתב בהחלטת בית משפט העליון, אבל, "בתגובה להודעת המדינה מסרנו מיידית לבאות כוח הפרקליטות כי נדרשת בדיקה (ועדת בירור ממשלתית, או דרך ראויה אחרת) של ההסתרה הנטענת של מידע רלבנטי מפני הפרקליטות ומפני בית המשפט… התנהלות זו מזכירה… ימים רחוקים, שקיווינו שלא יחזרו עוד… את דבר חתימת הסדר הפשרה יש להביא לידיעת עיתון הארץ".

כך נודע לראשונה לציבור הרחב כי המשטרה שילמה הון עתק למודיע משטרתי בשל מחדל חקירתי חמור שביצע אפריים ברכה – הקצין שמוגדר על ידי כלי תקשורת מסוימים כ"מומחה מספר 1 במשטרה לגיוס עדי מדינה". במועד פסק הדין ברכה היה עדיין רק מועמד למפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה, מה שלא מנע ממפקדיו למנות אותו לתפקיד הרם, בין היתר בזכות תיק הרב פינטו שהיה בכיסו.

השופטים מלצר הנדל וסולברג התירו לפרסם נוסח מצומצם של פסק הדין, מה שמאפשר לחשוף את קיום מחדליהם של ברכה וגז אבל מותיר בערפל את פרטי הפרשה, שכאמור פורסמה בעבר ובהרחבה רבה. עם זאת, בזכות ההחלטה שפורסמה השבוע ניתן לקרוא לראשונה את פסק הדין של השופט בנימיני. להלן קטעים נבחרים מפסק הדין:

"יש צדק בטענת התובע כי ברכה הוליך אותו שולל בכך שנתן לו להבין כי הוא לא מתושאל כחשוד, ונמנע במתכוון מלהזהיר אותו שדבריו יתועדו וימסרו לנאשמים האחרים שכנגדם הוא יידרש להעיד… ברכה היה נחוש להביא לדין ולהרשיע את כל המעורבים בפרשה… ברם, המשטרה התקשתה לעשות זאת ללא עדות התובע… הדרך היחידה להפוך את התובע לעד תביעה שיעיד נגד המעורבים האחרים בפרשה, היתה לגבות ממנו הודעה כחשוד…. ברכה 'שיחק משחק כפול'… מה שברכה לא אמר לתובע הוא שדבריו מוקלטים וישמשו ראיה נגדו ונגד שאר המעורבים…

"חקירה בידי חוקר ותיק ובכיר כמו ברכה, שאיננה כוללת את נוסח האזהרה המקובל בדבר זכויותיו של החשוד, איננה נראית כמו חקירה של חשוד בביצוע עבירה… ברכה ידע היטב שהתובע לא ישתף פעולה בחקירה אם ידע שנגבית ממנו הודעה… לכן ברכה לא הזהיר את החשוד, כמקובל וכנדרש, כי הוא עומד להאשים אותו… כי אין הוא חייב לומר דבר אם אין רצונו בכך וכי כל שיאמר יירשם ועשוי לשמש ראיה…

"בחקירתו הנגדית ברכה שב והתחמק מלענות על שאלה זו בטענה שהתובע ידע שהוא נחקר כחשוד, אף שאזהרה מפורשת כזו לא ניתנה… ברכה אמר כי מותר לו להשתמש בתחבולות… ברכה אכן נהג בתחבולה, כאשר נמנע במתכוון מלהזהיר את התובע שהוא נחקר כחשוד… נותן אני אמון בגרסת התובע בנקודה זו….

"ברכה אומר בתצהירו שבאותה עת לא היה נהוג להקליט חקירות, אלא במקרים יוצאי דופן… העובדה שהחקירה תועדה על ידי הקלטה, באופן חריג, ולא תועדה בצורה המקובלת, בכתב, מחזקת את המסקנה כי היה כאן מהלך מחושב להטעות…".

התובע בדרכי תחבולה לעד תביעה המפליל את עצמו ואת חבריו…. עו"ד גז טענה בתצהירה מספר טענות בנוגע לטיפול בחומר החסוי… אלא שהתברר כי הצהרתה איננה עומדת במבחן המציאות…

"ברכה השיב בכנות ראויה לשבח: 'רשלנות שלי. אני ראש הצוות וזו רשלנות שלי… זו לא דליפה, החומר נשאר בתיק החקירה. דלף זה דבר מכוון, פה השאירו בתיק חקירה. לא היה צריך להישאר. היתה רשלנות שלי. דברים כאלה לא צריכים לקרות'. ברכה אף אישר כי בעקבות האירוע קיבל הערה והוא משתדל להפיק לקחים…

"סיכומו של דבר: טענת הנתבעים כי עשו כל שנדרש כדי [למנוע דליפה של חומר חסוי] התבררה כלא נכונה. הוכח כי בשל התנהגות הנתבעים בחקירה נחשף חומר חסוי שלא היה אמור להיחשף… לתוצאה מצערת זו אחראים נצ"מ ברכה שהיה ממונה על החקירה, עו"ד גז שליוותה את החקירה ואת הגשת כתב האישום… ימ"ר ת"א ופרקליטות מחוז ת"א (פלילי) שפיקחו על עבודתם ונתנו גיבוי מלא למעשיהם. ברכה לא נהג כפי שחוקר משטרה מיומן וזהיר היה נוהג, והממונים עליו בימ"ר ת"א ובפרקליטות, ובעיקר עו"ד גז – אשר העניקו לו גיבוי מלא – לא נהגו בזהירות הנדרשת, וכפי שהיה עליהם לנהוג… המדינה מבקשת להפוך את היוצרות ולטעון כי התובע משתמש בעובדות מסוימות באופן מניפולטיבי. האמת היא שהמדינה השתמשה בתובע בצורה לא הוגנת כדי להביא לדין שורה של עבריינים, בעוד שהתובע לא נחלץ מן העבירות שביצע ואף נאלץ לשלם מחיר כבד".

בעקבות פסק הדין הוציאו המשטרה והפרקליטות תגובה משותפת שאלה הם עיקריה: "עמדת המדינה היתה ועודנה כי תנ"צ אפי ברכה עו"ד אשרה גז והממונים עליהם פעלו במקצועיות ובסבירות. היועץ המשפטי לממשלה מינה בפרשה זו את עו"ד אריה רוטר, לשעבר היועץ המשפטי של שב"כ, כדי לבדוק כבודק חיצוני היבטים מסוימים של הפרשה. על בדיקה זו המליץ גם בית משפט העליון. בדוח שהגיש עו"ד רוטר לאחרונה נקבע, בין היתר, כי סביר להניח שאילו היו ראיות מסוימות בידי הפרקליטות במועד ניהול התביעה, היה בהן כדי לשנות את הקביעות שבפסק הדין החלקי.

"נדגיש כי קביעות בתי המשפט וכן טענות נוספות שהועלו נגד מינויו של אפי ברכה לתפקידו הנוכחי כראש יאח"ה נבחנו על ידי המשטרה, פרקליט המדינה לשעבר והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), שלא מצאו כי יש מניעה משפטית למינוי. היועץ המשפטי לממשלה סמך ידו על כך והדברים הובאו בפני מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים בעת שקילת המינוי".