 |
| רימון הלם לעבר בית (אילוסטרציה: FREEPIK) |
מאמציה של המשטרה לעצור עד תום ההליכים את מאדי דאהר – עורך דין שמואשם במעורבות בזריקת רימון הלם לעבר בית בירושלים – נכשלו. זאת לאחר שבתום סאגה משפטית לא פשוטה – בית המשפט העליון קיבל (שני, 4.8) ערר שהגיש סנגורו של דאהר, עו"ד ירום הלוי, וקבע כי המעצר לא היה חוקי ויש לשחררו בתנאים מגבילים. לערכאות השונות בבתי המשפט גם היו כמה דברים לומר על התנהלות המשטרה בתיק.
בכתב האישום נגד דאהר נטען, כי הוא שלח את הנאשם השני בפרשה, מהג'את מנדו, לזרוק את הרימון לעבר הבית בירושלים. מנדו, שהואשם גם באיומים על המשפחה המתגוררת בבית, אכן השליך את הרימון. לאחר הגשת כתב האישום, בעוד שמעצרו של מנדו הוארך עד תום ההליכים, דאהר שוחרר למעצר בית בשל היעדר ראיות, היותו נעדר עבר פלילי וגם מאחר שלא נמצא כי יצר קשר כלשהו עם המתלונן לעברו הושלך הרימון. אחד התנאים שהוצבו בפניו היה שלא ליצור קשר עם המעורבים בפרשה, והוא שוחרר.
המדינה לא ערערה על השחרור, וניסיונות של הצדדים להגיע לעסקת טיעון עם דאהר באמצעות גישור לא צלחו. ב-27 ביולי האחרון חלה התפתחות בפרשה, כאשר המדינה חתמה עם מנדו הסכם, במסגרתו הוא העיד שדאהר היה זה ששלח אותו לזרוק את הרימון. בתמורה להפללת דאהר, מנדו קיבל הטבות שונות, ובראשן שחרורו מהמעצר והסתפקות בתקופת מעצרו כעונש על השלכת הרימון.
למרות שלכאורה היתה בידי המשטרה ראיה מפלילה נגד דאהר, הוא נעצר רק בחלוף כשבועיים, ב-8 באוגוסט. באותו יום הובא לבית המשפט ומעצרו הוארך בשישה ימים, ומיד לאחר מכן בשלושה ימים נוספים, עד ל-17 בחודש. יום לאחר מעצרו הראשון, הוא אושפז בבית החולים בשל לחצים בחזה ותעוקת לב.
ב-17 בחודש התקיים דיון בבקשה שלישית להאריך את מעצרו, אולם הפעם התנגד סנגורו של הנאשם, ובית משפט השלום בירושלים שחרר אותו באותם תנאים שנקבעו בשחרור המקורי, בין היתר בשל השיהוי הרב בין הפללתו על ידי מנדו לבין מעצרו, והעובדה שלא יצר קשר עם המתלונן. המדינה ערערה, אך השופטת ענת זינגר מבית המשפט המחוזי בעיר קבעה: "האפשרות החוקית לשוב ולעצור אדם בשנית, בגין פרשיה אשר עליה כבר היה עצור ושוחרר, ראוי כי תישמר למקרים הראויים, ותינקט רק בהם".
השופטת זינגר לא חסה על המשטרה, והמשיכה בנימוקיה לשחרור הנאשם: "…עולה חשש (כפי שהתרשמתי כבר מפועלה של העוררת במספר מקרים דומים) כי המשטרה מעדיפה לשוב ולעצור, במקום הגשת בקשה לעיון חוזר בבקשת השחרור, וזאת כדי שהדיון הנוסף יתקיים כאשר המשיב כבר בסטטוס של עצור. הליכה בדרך זו אינה ראויה…".
התביעה טענה בבית המשפט כי דאהר הפר את תנאי השחרור ונפגש עם מנדו בכלא, לכאורה תוך שהוא אף מתחזה כעורך דינו, אך השופטת לא התרשמה גם מהטיעון הזה; היא קבעה כי עובדתית, לא רק שלא היה בכך שיבוש הליכי משפט, אלא "בסופו של יום יתכן כי להיפך".
 |
| סוף פסוק. בית המשפט העליון |
נפגשים בעליון
ב-18 באוגוסט, יום לאחר שחרורו, דאהר נסע לביתו, אחרי שהבטיח לרופאיו כי יגיע לבית החולים זיו בצפת, הסמוך למקום מגוריו בבית ג'אן, על מנת לעבור צינתור. ב-20 באוגוסט זומן למשרדי היחידה החוקרת בשעה 10 בבוקר, אולם התייצב בבית החולים כפי שהבטיח לרופאיו. לאחר מכן, באמצעות עו"ד הלוי, הוא הגיש לצוות החקירה את כל המסמכים הרפואיים.
במשטרה החליטו לא לוותר, והוציאו נגד דאהר צו מעצר, אף שידעו על מצבו הרפואי. בדיון שהתקיים ב-21 באוגוסט, הפעם בפני השופטת תמר רפפורט, גם היא סירבה להאריך את מעצרו, בנימוק שמצבו הרפואי אינו פרוש בפניה. דאהר שוחרר, ומיד נדרש על ידי המשטרה להגיע לחקירה, בסיומה נעצר שוב. עו"ד הלוי הגיש ערר, ובסיום הדיון הורה השופט המחוזי אלכסנדר רון על הארכת מעצרו עד להחלטה אחרת, מבלי שקבע כי היתה הפרה של תנאי השחרור.
מי ששם סוף לסאגה היה שופט בית המשפט העליון דני מינץ, שקיבל (4.8) את הערר שהגיש דאהר וקבע כי בית המשפט המחוזי טעה בהחלטתו לעכב את שחרורו של דאהר בטרם הדיון המהותי בראיה החדשה שהובאה כתוצאה מהפללתו של הנאשם על ידי מנדו. "בית המשפט המחוזי הנכבד", כתב השופט מינץ בהחלטתו, "הורה על מעצרו של העורר מבלי שדן כלל בקיומן של הראיות המבססות את העילה שבגינה הוגשה בקשה לעיון חוזר… בנסיבות אלו, לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר…".
