 |
| "חיה פרטוש: הביתה" (צילום מסך מתוך "המקור") |
משטרת ישראל נהנית מתזרים עצום של כספי ציבור, כ-10 מיליארד שקל מתוך 15 מיליארד שקל של המשרד לבטחון פנים בשנת 2016, אלא שפעם אחר פעם היא מחזקת את הרושם שהיא פשוט אינה מסוגלת לבצע את מלאכתה כיאות. יותר מדי קצינים, חוקרים ושוטרי מקוף רשלנים, מרושעים, בורים או סתם שכונתיים לא מנומסים, מעוררים חששות במקום להעלות את רמת הביטחון, זורעים הרס בכל מקום שבו קברניטי המשטרה ואנשי המקצוע שגויסו לשם כך מנסים לבנות מודל תדמיתי חדש.
יותר מדי פעמים המשטרה מתבלבלת ביעוד שלה, תפקידה הוא לא להאשים או להרשיע כפי שהיא מנסה לעשות ללא הרף, כי אם לאסוף ראיות אמיתיות לצורך חשיפת האמת, פעולה שהיא כושלת לעשות פעם אחר פעם. המטרה הקדושה שצריכה להיות נר לרגליה היא להגיע לחקר האמת, כמה חבל שבציבור רק הולך ומתחזק הרושם שלמשטרה אין דבר וחצי דבר עם האמת. יותר מדי אזרחים מן השורה מדברים על תחושה של ריקבון, סיאוב ואפילו שחיתות.
אעפס, אחרי כל המחדלים והשערוריות והביקורת המרושעת והנרגנת, מוצדקת או לא מוצדקת בחלקה, רק בשבוע האחרון נחשפנו לכמה אירועים מקוממים, שהפתיח העצבני עד כאן תיאר בעדינות ממש את מצב הדברים באמצע הקדנציה של רב ניצב רוני אלשייך.
בתחום החקירות והמשפט הפלילי, דומה כי המטרה הלא רשמית של המשטרה הפכה להיות ערך עליון של חוקריה: לסגור תיקים, וכמה שיותר מהר. לשם כך הם ימכרו את נשמתם על חשבון כל חשוד כמעט שנופל לידיהם, עד שכבר קשה להבחין בין השוטר הרע לשוטר הטוב, ומה שיותר חמור, קשה להבחין בין אשם לבין חף פשע, אבל אתם יכולים לסמוך על חוקרי המשטרה שהם כבר יקשרו את החשוד למעשה.
 |
| לכתבה על זיכוי מרצח בלוד – לחצו כאן |
"הודאות" שהם גובים מחשודים מתבררות שוב ושוב ככאלה שנתפרו למידותיו של החשוד או העד, גם אם הן אשכרה מוצאות מהקשרן ולא פעם סותרות הודאות קודמות שלהם עצמם. חוקרים, וגם חוקרות חשוב להדגיש, רק השבוע נתקלנו במרושעת אחת במיוחד, אינם טורחים להזיז את ישבנם מחדר החקירות, הם גם לא מרימים מבט ממסך המחשב (כמו רופאים מעצבנים), שלא לומר להסתובב בזירות הפשע בזמן אמת כדי לדלות ראיות של ממש אשר יוכלו להצביע על הנאשמים האמיתיים. כי מי צריך לכלות זמן על איתור עדים בעלי מידע רלוונטי וחשוב, שיכול לסייע לנאשם, אם אפשר להסתפק בכמה עדויות שמיעה ופרשנויות. למה למצות כיווני חקירה אם אפשר לסגור בכתב אישום את התיק בסיוע הבובות המלוות מהפרקליטות? ויפה שעה אחת קודם.
קחו למשל את להיטי הפיענוח של הזמן החדש, סרטוני אבטחה. חוקרי המשטרה לא תמיד משתמשים בהם, זאת אומרת הם משתמשים בהם באופן סלקטיבי בלבד, כדי שיתאימו לתיאוריה של התיק, ואז ממהרים להפיץ אותם בגאון לכל ערוצי התקשורת הלהוטים לכל פיסת דיגיטל, כדי שנטיב להבין את גודל המאמץ.
בשבוע שעבר, בית משפט המחוזי מרכז בלוד זיכה את עזאדין נאשף מרצח יוסף ג'ומעה בטייבה, אחרי שישב במעצר למעלה מארבע שנים. עד ראייה טען שהוא זיהה את נאשף, אבל מלכתחילה היה קשה להסתמך עליו מטעמים של מנטליות, אז לצורך הגשת כתב האישום חיזקו את עדותו בצילומים של מצלמות אבטחה אשר תיעדו את הרצח אבל לא היה ניתן לזהות באמצעותן את פניו של הנאשם. אז מה אם העד חזר בו מהזיהוי במשפט, וכעבור זמן "התגלו" גם מצלמות אבטחה מתחנת דלק די מרוחקת אשר בהן נראה נאשף כשתי דקות אחרי הרצח עם בגדים אחרים ונוהג במכונית אחרת. במילים אחרות, אין שום סיכוי שהוא הרוצח, אבל ברשויות אכיפת החוק בישראל – משטרה ופרקליטות – שונאים להודות בטעויות.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
נדלג רגע על פיאסקו הבר נוער של משטרת תל אביב והפרקליטות במחוז, כי לשני הגופים האלה, לרבות בית משפט המחוזי בתל אביב, יש אחריות קולוסאלית גם על התיק נגד ניסים חדד, שהורשע באונס תינוק ונידון ל-17 שנות מאסר. מהתיק עולה כי החוקרים של מרחב ירקון במחוז תל אביב, משה אלק וחיה פרטוש, לא רק שעשו אינספור מחדלי חקירה בתיק הזה, שכולם צלחו את הביקורת של קציני החקירות במחוז, פרקליטות המחוז ובית משפט המחוזי, השבוע ראה עם ישראל גם איך הם מתנהגים בחדרי החקירות בהתנשאות מרושעת ומרשיעה מהסוג שקנה למשטרה את הכינוי הבזוי: מנאייק.
"חיה פיטוסי: לפטר", סימס לי עורך אתר "פוסטה" במהלך תוכנית "המקור". שיחלום, היא תקודם, בדיוק כמו הפרקליטה המלווה של תיק הבר נוער אשר מונתה לאחרונה לפרקליטת מחוז תל אביב. רק בישראל.
