מחדלי חקירה ומידע מודיעיני שנעלם? האחים זוכו מתקיפת שוטר

לא הוכח שהשוטרים הסבירו לדיירים שהם יכולים לסרב לחיפוש (צילום ארכיון להמחשה)

לקראת אחר הצהריים ב-29 בדצמבר 2012 הגיעו ארבעה שוטרים ממשטרת עכו לבית משפחת לייזנר בעיר, במטרה לבצע חיפוש שנסמך על מידע מודיעיני אותו קיבלו מקצין מודיעין. תוך דקות התפתחה בדירה תקרית אלימה, שבעקבותיה הגישה התביעה המשטרתית כתב אישום נגד האחים עירן ואלדד לייזנר. השניים הואשמו בתקיפת אחד מהשוטרים שביצעו את החיפוש. עירן הואשם גם באיומים עליו.

לפי כתב האישום נגד האחים, במהלך החיפוש בחדרו של עירן הוא אמר לאחד השוטרים: "אני אסגור איתך חשבון", מה שהוביל את השוטר להודיע לו כי הוא מעוכב בחשד לאיומים. התביעה טענה כי בתגובה עירן דחף את השוטר לאחור, וכי במהלך הניסיונות של השוטר להשתלט עליו, אלדד קפץ על השוטר מאחור וחנק אותו. שניים מהשוטרים, כך נטען, ניסו להשתלט על אלדד, שהמשיך להשתולל ובעט לכל עבר. כתוצאה מתקיפת השוטר, טענה התביעה, נחבל ראשו בקיר.

סנגוריהם של האחים מטעם הסנגוריה הציבורית – עו"ד רן שחם שייצג את עירן ועו"ד תומר בן חמו שייצג את אלדד – הכחישו את המיוחס למרשיהם. הסנגורים טענו – בין היתר – כי החיפוש שהשוטרים ערכו בדירה לא היה חוקי. כמו כן הם טענו, כי השוטרים שהגיעו לערוך את החיפוש לא הסבירו לדיירי הדירה, בהם אימם של הנאשמים, כי זכותם לסרב לחיפוש ללא צו שיפוטי. עו"ד בן חמו טען להגנה עצמית מצדו של אלדד, שחש לעזרת אחיו מאחר שזה הותקף לכאורה על ידי השוטרים.

מנגד, התביעה טענה כי מדובר בחיפוש חוקי, מאחר שהסתמך על מידע מודיעיני על עבירות סמים ורכוש שבוצעו לכאורה על ידי עירן. לפי התביעה, השוטרים היו רשאים לחפש בדירה ללא צו, מאחר שהניחו כי מתבצעת או התבצעה בה עבירה מסוג פשע.

עו"ד רן שחם	עו"ד תומר בן חמו

ואולם, במהלך המשפט שהתנהל, הפנו הסנגורים למחדלי המשטרה בפרשה, כמו גם לסתירות בין עדויות השוטרים. כך למשל הסתבר, כי למרות שהשוטרים נסמכו לכאורה על מידע מודיעיני, הם עצמם העידו בבית המשפט, בתשובה לשאלות הסנגורים, כי כלל לא ראו במו עיניהם מסמך עם המידע, אלא הסתמכו על דברים שאמר רכז המודיעין לאחד מהשוטרים. זאת ועוד, בעדויותיהם בבית המשפט, השוטרים סתרו אחד את השני באשר לסיבות לחיפוש. בעוד שאחד אמר כי הסיבה היתה עבירות סמים ורכוש, אחר סיפר כי הם הגיעו לעצור את עירן בחשד להתפרצות. אף אחד מהם, אגב, לא ידע איזה רכוש בדיוק עליהם לחפש.

מחדל נוסף ומשמעותי אליו הפנו הסנגורים היה העובדה שהשוטרים שהשתתפו בחיפוש כלל לא כתבו דוחות פעולה לאחר התקרית, אלא רק מסרו את עדויותיהם לחוקר משטרתי שחקר את האחים על התקרית שאירעה בדירה.

בנוסף נטען כי באומרו "אני אסגור איתך חשבון", הנאשם לא התכוון לאיים על השוטר אלא להבהיר לו כי בכוונתו להתלונן נגדו במחלקה לחקירות שוטרים – דבר שאכן עשה מיד לאחר ששני הנאשמים שוחררו בתחנת המשטרה בתחום חקירתם.

שופט בית משפט השלום בעכו, וויליאם חאמד, החליט לזכות את שני האחים מחמת הספק. בהכרעת הדין ציין השופט את המחדלים המשטרתיים, כמו גם את ההבדלים בגרסאות השוטרים. הוא קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי הנאשמים או אימם הסכימו לחיפוש ללא צו, וגם שלא הוכיחה שהשוטרים הסבירו לנאשמים או לאימם כי הם יכולים לסרב לחיפוש. אמנם, השופט הסביר בהכרעת הדין כי שוטרים יכולים לערוך חיפוש ללא צו במידה יש להם יסוד להניח כי במקום זה מתבצע (או התבצע) פשע. אלא שבאותה נשימה ציין השופט כי יסוד זה לא התקיים באשר לחיפוש שבעניינו הוא דן.

השופט וויליאם חאמד

השופט התייחס גם למידע המודיעיני שבעקבותיו נערך החיפוש, וציין כי מידע זה לא הוגש לבית המשפט, מה גם שהתביעה בחרה שלא להעיד את רכז המודיעין שהביא את המידע הזה. השוטר ששמע מרכז המודיעין על המידע, ציין השופט, לא ראה אותו בפועל, ולכן מדובר בעדות שמיעה שאינה קבילה. "ניתן לומר שלא הוכח כלל כי היה מידע", הדגיש השופט, "גם לעיני רכז המודיעין עצמו". הוא הוסיף בהקשר זה כי גם לא ברור מתי הובא המידע המודיעיני הזה לידיעת השוטרים. לכן, יתכן שהמידע לא התקבל ביום החיפוש, ובמצב כזה – למשטרה היתה אפשרות לפנות לבית המשפט ולבקש צו חיפוש, דבר שהיא לא עשתה.

השופט חאמד קבע בהכרעת הדין גם כי התקרית האלימה התרחשה בחדר קטנטן שגודלו שלושה מ"ר בלבד, ולמרות זאת אף אחד מבין שלושת השוטרים האחרים לא ראה את עירן דוחף את השוטר.

בבית המשפט העיד גם השוטר שחקר את הנאשמים לאחר התקרית, ואמר כי לא חקר אותם על תוכן המידע המודיעיני, אלא על פי מה שנכתב בדוחות הפעולה של השוטרים שהגיעו לערוך את החיפוש. דברים שבפועל התבררו כתמוהים עד מאוד לנוכח דברי השוטרים עצמם, שאמרו כאמור כי כלל לא כתבו דוחות פעולה.