 |
| "קרוב מאוד לוודאי". השופט שלי טימן |
השופט בדימוס שלי טימן טוען כי במהלך כהונת השיפוט שלו הוא העדיף תמיד "להסתמך על ראיות פורנזיות מאשר על עדויות של עדים, בגלל הזיכרון המפותל שלהם והיכולת להשפיע עליו ואף לשנות אותו".
טימן אמר את הדברים במסגרת הרצאה שנתן בכנס השנתי של "הפורום הפלילי לרפואה משפטית ומדע פורנזי", שנערך (11 יוני) באוניברסיטת תל אביב.
טימן התייחס לדרכי הטיפול של המשטרה והתביעה בראיות פורנזיות, כחלק מהצורך של סניגורים להבין את תהליך העבודה שלהם לצורך ייעול ההגנה בתיק, בין היתר באמצעות חוות דעת של מומחים פרטיים, נושא שמקבל לאחרונה משקל רב יותר גם בהליך הפלילי ולא רק בהליך האזרחי.
טימן ציין כי מטעמים אקדמים מדעיים, ממצאי מז"פ לעולם אינם מגיעים לקביעות של 100 אחוז, אלא רק לקביעה המוגדרת "קרוב מאוד לוודאי". לפיכך, סנגורים מרבים לנצל את ההגדרה הזו כדי לערער על מוחלטות הקביעה מצד התביעה, במיוחד בעבירות חמורות כמו רצח המחייבות קביעות ודאיות. עם זאת הוא הבהיר, שמבחינת מדעני הזיהוי הפלילי, ההגדרה "קרוב מאוד לוודאי", משמעותה היא ביטחון מוחלט.
טימן המליץ על השימוש בחוות דעת מקצועיות במסגרות של שיתופי פעולה בין עורך דין שמייצג בתיק פלילי לבין עדים מומחים, והתייחס לתחומי חוות דעת מומחים שהולכים ותופסים מקום משמעותי בהגנה על נאשמים בהליך הפלילי. מומחים לכתב יד וגרפולוגיה משפטית, גנטיקה, בליסטיקה, הערכות סיכונים, סיכויי שיקום אסירים, כל סוגי הרפואה, טכנאי וידאו וסאונד, מחשבים.
עם זאת, לדבריו, בהיעדר מעבדות מקצועיות פרטיות עם ציוד מתקדם בארץ, נוצר צורך לפנות למומחים מחו"ל, במיוחד במקרים מסובכים כמו בערעור על הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה.
 |
| לא חרב להשכיר. פרופ'יהודה היס |
פרופסור יהודה היס, המנהל לשעבר של המכון לרפואה משפטית אבו כביר, הצטרף לאחרונה לצוות הפורום הפלילי לרפואה משפטית, שבראשו עומדים בין היתר המנכ"ל, עו"ד עמוס והבה ועו"ד דביר מנוס, מייסד המחלקה הפלילית בפורום הרופאים המומחים.
היס עמד על ההבחנה בין מומחיותם של רופאי בתי החולים לעומת זו של הרופאים המשפטיים, וציין כי הרופא המשפטי אשר מעיד במשפט הפלילי אינו מהווה "חרב להשכיר" אלא מדובר ברופא אוביקטיבי הפועל ממניעים מדעיים ומקצועיים בלבד. היס, שבמסגרת תפקידו המיתולוגי במכון לרפואה משפטית, ספג ביקורת רבה לאורך השנים, מפרטים כמו גם מגופים ציבוריים ואמצעי תקשורת, הקפיד להזכיר בדבריו גם את מקומה של התקשורת אשר "בונה" אירועים ומתעדת אותם בצורה שמחייבת התייחסות והיערכות של בעל המקצוע.
