חלק ראשון:
במשפטים פליליים רבים המתנהלים בבתי משפט השונים בגין עבירות מין כנגד קטינים, לא יכולים עורכי הדין אשר מייצגים את הנאשמים לחקור את הקטין המתלונן עצמו, אלא את חוקר הילדים אשר ביצע את חקירת הילד וזאת במקום הילד עצמו, וזאת כאשר עדותו של הילד נאסרת למתן עדות ע"י חוקר הילדים בנימוק, כי מתן העדות יזיק לילד, ובמקום שיתייצב להעיד מוגשת כאמור חקירתו באמצעות חוקר הילדים.
ברור, כי באיסור זה יש פגיעה מהותית בזכויות נאשם, באופן שנמנעת ממנו הזכות לחקירה נגדית של המתלונן המהווה כלי מהותי ומכריע לגילוי האמת, וממילא נמנעת גם האפשרות מביהמ"ש הדן בעניין להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעד.
החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) תשט"ו-1955 מנסה לאזן פגיעה זו ע"י דרישה לתוספת ראייתית בדמות סיוע לחקירת חוקר הילדים, ובנוסף חקירה זו חייבת להיות מוקלטת בווידיאו.
חוקר הילדים אשר מתעד כאמור את החקירה מסיים חקירה זו ע"י הוספת סיכום החקירה והתרשמותו ממהימנות הקטין.
למרות שמבחינה משפטית הערכת מהימנותו של חוקר הילדים את הקטין איננה מחייבת את ביהמ"ש עצמו, שאמור לבסס את קביעותיו המשפטיות על בסיס התרשמותו שלו מכלל התמונה בשלמותה, ברור הלכה למעשה כי להתרשמותו של חוקר הילדים השפעה של ממש על עתיד וגורל תוצאותיו של המשפט.
כאשר חוקר הילדים אינו מצליח לבסס את מהימנותו של הקטין, הדבר עדיין אינו מונע בהכרח ניהול משפט על בסיס העדות המפלילה, אך בוודאי שהדבר מסייע ביותר להגנת הנאשם ומקל על מלאכתו של עורך הדין אשר מייצג הנאשם.
מאידך, כאשר חוקר הילדים מתרשם ממהימנותו של הקטין, מקבלת חקירתו של חוקר הילדים בביהמ"ש חשיבות קרדינאלית, הכול תוך ניסיון למצוא בקיעים ומחדלים בחקירה כפי שנעשתה.
הניסיון בשטח מלמד, כי חוקרי הילדים מצמצמים עד מאוד את הפירוט של שלבי הבדיקה שנעשית על ידם בדרך שהובילה אותם בסופו של יום למסקנת ההתרשמות כפי שהתקבלה.
במצב דברים שכזה, זוכה ההגנה לקבל רק את תמצית ההתרשמות הכתובה, ולא מעבר לכך. אותו פרקליט אשר מקבל לנהל את המשפט הפלילי ומזמן את העד לישיבת הכנה לעדות במשרדי הפרקליטות, דורש ומקבל ממנו פירוט ממצה של שלבי הבדיקה ודרכי ההגעה למסקנה הסופית. כך יוצא, כי העד מגיע לישיבת ההוכחות אליה מוזמן למתן עדות עם רישומים מפורטים בכתב ידו, אותם זוכה עורך דינו של הנאשם לשמוע ולהיות מופתע רק בשלב של מסירת העדות.
מצב בלתי נסבל זה, אין להשלים עימו. חוקר הילדים מגיע למתן עדות כמומחה לכל דבר ועניין, וככזה עליו להכין מבעוד מועד חוות דעת מפורטת אשר תדגים את דרכי ההגעה למסקנות שהתקבלו, ואשר תועבר להגנה פרק זמן סביר טרם הגעה לעדות.
על עורך הדין אשר מייצג את הנאשם מוטלת החובה לפנות לביהמ"ש הנכבד טרם הגעת העד למתן עדות ולדרוש באופן חד משמעי, כי אם בכוונת הפרקליטות שחוקר הילדים יוסיף על החומר הכתוב המועבר מלכתחילה להגנה, דברים נוספים, תתכבד ותעלה זאת על הכתב אחרת יאסר עליה במפורש לשאול כל שאלה המרחיבה את היריעה מעבר לכתוב.
אין להשלים עם מצב דברים בו ידה של ההגנה על התחתונה, באופן שמוצאת עצמה מופתעת במהלך השמעת הדברים בעדות בפעם הראשונה.
עורך דין שלא יפעל לעשות כן מבעוד מועד, עלול להיתקל בתגובה טבעית של ביהמ"ש לאפשר הרחבת החזית, משהגיע כבר חוקר הילדים למתן העדות וכשנטיית ליבו של ביהמ"ש להתקדם בשמיעת התיק. במצב דברים זה, ובאופן חלופי בלבד, מוצע להתנגד לערוך חקירה נגדית באותו מועד, טרם היה סיפק בידי ההגנה להכין חקירתה כדבעי, ויש לעתור ולקיים את החקירה הנגדית במועד נדחה.
החלק השני של המאמר, יתייחס למתן טיפים לגבי אופן ביצוע החקירה עצמה.
