 |
| בניגוד לחוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין (איור להמחשה) |
אין דרך מעודנת לומר זאת: מדינת ישראל מזניחה ומפקירה את נטרול המרעומים של פצצות הזמן האנושיות (או, אם לדייק, הבלתי אנושיות) המתקתקות בקצב תזוזות מחוגי השעון בין חומות בתי הכלא, שבהם ממשיכים עברייני מין לרייר על הקורבנות העתידיים של פשעיהם הצפויים.
רבים מבין עברייני המין שסיימו לרצות את תקופות המאסר שנגזרו עליהם, משתחררים ומתהלכים במקומותינו חופשיים לבצע את זממם בקורבנות מזדמנים, לאחר שלא השתתפו בתוכנית לשיקום עברייני מין בתקופת מאסרם, לא קיבלו טיפול שהיה אמור לסייע להם להשתקם ולהאיץ את שיקומם וזאת לא רק בניגוד לכל היגיון סביר, אלא אף בניגוד לחוק – חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עברות מין (תשס"ו – 2006).
סירוב עברייני מין להשתתף בתוכנית שיקום שתפחית את האיום הפוטנציאלי הנשקף מהם לאחר שחרורם, הוא עניין אחד, והיעדר תוכנית כזאת – אשר רבים מהעבריינים מסורבים להתקבל אליה חרף בקשתם או בקשת סנגוריהם – שבמהלכה הם עשויים לרכוש דרכים ושיטות להתמודד עם יצר הרע, הוא עניין אחר. שני העניינים קשורים זה בזה. מדובר, בעצם, בעניין אחד: אי נטרול הפצצה המהלכת ומאיימת על קורבנותיה הפוטנציאליים. הפוטנציאליות.
"המערכת" – במירכאות ובלעדיהן – תמיד תמצא נימוקים וטיעונים לאי השתתפותם של עברייני מין בתכנית שיקום ייעודית עבורם. זו דרכם של ממסדים אשר דם הביורוקרטיה המסורבלת זורם בעורקיהם הסתומים.
אי מתן טיפול ייעודי לעברייני מין כחלק בלתי נפרד ומהותי מתוכנית שיקומם אינו רק שלילת זכות אלא אי מילוי חובה. עבריין מין שנכלא כדי להרחיקו מהחברה לשנים אחדות, שלא מקבל שום טיפול בבעיה שבגללה הורשע ונענש, עלול להיות מסוכן יותר לאחר השחרור מהכלא מאשר לפני הכניסה אליו. עבריין מין שהורחק מהחברה למשך שנים, לא ראה נשים, לבד אולי מסוהרות, ולא התייחד עם אישה במשך תקופת שהייתו בכלא, עלול לצאת מהסורגים כמו חיה רעה, מורעבת, מוטרפת, טורפת. הוא עלול להיכנע חיש קל ליצר הרע ולשוב ולבצע את הפשע שבגללו נכלא וריצה תקופת מאסר ממושכת.
לא ניתן להפריז בחשיבות הטיפול לעברייני מין בכלל ולמי מהם שמכחישים את ביצוע הפשע המיני ולא תופסת את מעשהו כפשע בפרט. איש לא מערער על נחיצותן של תוכניות שיקום לאסירים, אבל טיפול ייעודי וממוקד בעברייני מין, שבמהלכו הם עוברים תהליך המסייע להם להבין את מהותה הפלילית של העבירה שביצעו, הוא תוכנית שצריכה להיות בעדיפות ראשונה ועליונה.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
על מערכת החוק, שירות בתי הסוהר, ארגוני נשים, נפגעות תקיפה מינית (במידה שיש להם כוח נפשי להתמודד עם משימה זו) לשנות לאלתר – ויפה שעה אחת קודם (כלומר, עכשיו), כדי לכונן נוהל חדש, אחיד ומחייב לכל עברייני המין, אשר במסגרתו לא ייצא אף לא אחד מהמורשעים בביצוע פשעי מין מהכלא בלי שעבר תוכנית טיפולית שיקומית ייעודית.
תוכנית כזאת היא המעט שהחברה חייבת לקורבנות הפשיעה המינית ולמי שעתידות, חלילה, להיות קורבנות פושעי המין שעלולים להשתחרר מהכלא, כאשר רמת הסיכון והאיום הנשקפת מהם, רבה וגדולה יותר מאשר ביום שבו נכלאו מאחורי סורג ובריח.
לא ניתן להמשיך לשאת, לסבול ולהשלים עם מצב, שבו טיעונים ביורוקרטיים או אי קיום נהלים מחייבים, ובעיקר זלזול בחוק או התעלמות ממנו, מעידים על הפקרות פושעת ויריקה בפרצופן של קרבנות האלימות המינית – בעבר, בהווה ובעתיד.
