 |
| בית המשפט! (אילוסטרציה) |
ירידה במספר התלונות המוגשות נגד שופטים, כמו גם בשיעורן של התלונות הנמצאות מוצדקות. בשנת 2014 הוגשו 789 תלונות נגד שופטים לעומת 882 תלונות בשנת 2013 ו-930 תלונות ב-2012. בשנה האחרונה רק 55 תלונות – שבעה אחוזים מכלל אלה שהוגשו – נמצאו מוצדקות לאחר בירור, לעומת 85 תלונות מוצדקות (תשעה אחוזים) שנמצאו ב-2013 ו-101 תלונות מוצדקות (11 אחוזים) בשנת 2012. כך עולה מהדו"ח השנתי שהגיש היום נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס, אליעזר ריבלין, לנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור.
מבין 55 התלונות שנמצאו מוצדקות בשנת 2014, 23 תלונות עסקו בהתמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטות ופסקי דין. 15 תלונות מוצדקות היו על התנהגות לא ראויה של שופטים, 13 תלונות מוצדקות על ליקויים בניהול משפט וארבע תלונות על פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, כגון ניגוד עניינים.
24 מהתלונות המוצדקות היו על שופטי שלום, 12 תלונות על דייני בתי דין רבניים, שמונה תלונות היו על בתי המשפט לענייני משפחה, שבע תלונות על בתי המשפט המחוזיים, שלוש תלונות על בתי הדין לעבודה ותלונה אחת על בית הדין השרעי. לעומת זאת, על שופטי בית המשפט העליון לא נמצאה אף לא תלונה אחת מוצדקת (מבין 24 תלונות שהוגשו נגדם בסך הכל). כנגד ארבעה שופטים בישראל הוגשו בשנה החולפת שתי תלונות אשר נמצאו מוצדקות.
מדו"ח הנציב עולה, כ-40 אחוז מכלל התלונות המוגשות נגד שופטים כלל אינן מתבררות ונדחות על הסף, מסיבות שונות – רובן תלונות העוסקות בשאלה משפטית או ראייתית מהותית או בהחלטה הניתנת לערעור, ואשר אינן מעניינו של הנציב. תלונות אחרות שאין מבררים הן כאלה הנוגעות לפסילת שופט, כאלו שמוגשות לאחר יותר משנה, או תלונות המוגדרות קנטרניות או טורדניות – 11 כאלה היו ב-2014.
מבין 488 תלונות שבוררו לגופן בשנה החולפת, 69 אחוז נמצאו בלתי מוצדקות, ורק 11 אחוז נמצאו מוצדקות. בתלונות אחרות מצא לנכון הנציב להעיר על ליקוי, אך לא בדרגת חומרה כזו שבה נקבע כי התלונה מוצדקת.
לפי מדיניות נציב התלונות על שופטים, שמות השופטים שכנגדם הוגשו תלונות לא נחשפים, זאת בניגוד למשל למבוקרים בדו"חות מבקר המדינה, המתייחס למוסדות ולמשרדים ממשלתיים ספציפיים, ובכך חושף גם נבחרים, מנהלים ופקידי ציבור העומדים בלב הביקורת.
 |
| השופט בדימוס אליעזר ריבלין |
זונה כמשל
עדה במשפט התלוננה כי השופט פנה אליה באומרו: "הגברת שם עם האדום בשורה שנייה, את זונה? לא, סתם רציתי לדעת. לא, אני סתם שאלתי את השאלה, לא אמרתי שאת זונה".
העדה לבשה סוודר אדום, ולפני מתן עדותה ישבה בשורה שלאחר שולחן הפרקליטים. אמירתו של השופט הושמעה בעת שהיא עמדה כבר על דוכן העדים, והשופט הסביר כי רק נתן דוגמה, "משל", כדי להמחיש סוגיה שעמדה על הפרק – האפשרות לנקוט לשון הרע גם בצורת ניסוח של שאלה. הנציב כתב על כך כי "שופט היושב בדין צריך שיברור את מילותיו היטב ויהרהר בלבו, אם להשמיע אמירות שפר, קודם שהן יוצאות מפיו", וכי היה צריך להיזהר שמא העדה תזוהה, ולו בטעות, כנשוא ההתבטאות האומללה שלו.
שבי בשקט
שופט משפחה הפעיל לחץ לפשרה בתביעה כספית בין ידועים בציבור לשעבר. עורכת הדין של התובעת דרשה להוסיף להסכם סעיף – דרישה שעוררה את חמתו של השופט – אשר פתח לדבריה, במסכת השפלות, צעקות ועלבונות אישיים. בין השאר אמר לה: "שבי, שבי בשקט. יש עורכי דין שהסיוע המשפטי לא צריך לעבוד איתם. אני גם אדאג להגיד להם שלא יעבדו עם עורכי דין כמוך".
אחר כך פנה השופט למרשתה באנגלית ואמר לה: "You have a very bad lawyer, she is not good for you". הנציב קבע כי לא היתה כל הצדקה להרים קול על עורכת הדין או להתבטא כלפיה בצורה בלתי ראויה, בהתנהלות החורגת מן המזג השיפוטי הנדרש משופט.
במקרה אחר, שופטת משפחה איימה על מתדיינת כי תעלה אותה "על טיל". האמירה באה לידי ביטוי בפרוטוקול והשופטת ציינה בתגובתה לתלונה, כי אכן "האמירה לא הייתה מוצלחת".
 |
| הנשיא היוצא והנשיאה הנכנסת, השופט גרוניס והשופטת נאור |
פסילה עצמית
בתום דו שיח בין סנגור לשופט בדיון מקדמי במשפט תעבורה, החליט הסנגור לכפור בשם מרשו. לדבריו, השופט כעס ורגז על כך, התבטא בצורה חריגה ואיים שיחמיר בעונש וכביכול ינהל משפט ראווה "למען יראו וייראו" – וזאת עוד לפני שהוצג בפניו בדל ראיה. השופט בעצמו חש לאחר חילופי הדברים כי מוטב שהמשך הדיון יתקיים בפני שופט אחר, ונעתר לבקשת פסילה שהגיש הסנגור.
במקרה אחר הקשור בפסילה, רשם פסל עצמו מלשבת בדין לאחר שעורך הדין התעלם מהנחייתו לקצר בשאלותיו בחקירה, ולשאלת עורך הדין מדוע נהג כך – השיב הרשם כי בכל התיקים בהם הופיע בפניו הוא מאריך בדברים ואינו מבין את הרמזים שבית המשפט שולח לו. הרשם הוסיף, כי ישמח אם עורך הדין יבקש שהוא לא ידון בתיקים בהם הוא מייצג.
הנציב כתב על כך כי "אסור לו לשופט לפסול עצמו בהיעדר עילת פסילה שבדין. תרעומת מצדו על התעלמות מהערותיו איננה יכולה לשמש עילת פסלות. זהו צעד קיצוני, העומד בסתירה לחובתו לישב בדין”.
המרחק כן קובע
עורכת דין יצאה מביתה ב-5:30 בבוקר כדי להגיע לדיון בבית משפט מרוחק, אולם הגיעה לדיון רק בשעה 9:00, באיחור של חצי שעה, עקב תאונה ועומסים בדרך. משנוכחה שתאחר, הודיעה על כך למזכירות בית המשפט ולצד שכנגד, אולם בהיכנסה לאולם התברר לה, כי ניתנה החלטה בהיעדרה ומרשתה חויבה בהוצאות. בשלב זה, הצד שכנגד נכח עדיין באולם ולכן ביקשה מהקלדנית להודיע לרשמת אודות הגעתה וביקשה לתקן את הפרוטוקול בו נכתב כי לא התייצבה.
הרשמת סירבה לבקשת התיקון מאחר שהפרוטוקול "סגור". הנציב קבע, כי אכן ראוי שבית המשפט יקפיד על קיום דיונים במועדם, אולם, במקרה זה, לאחר מתן ההודעה לבית המשפט ומאחר שניתן היה לקיים את הדיון בשעה מאוחרת יותר, "ניתן היה לצפות, כי יעשה כל מאמץ שלא לשלוח את הצדדים לביתם, במיוחד מקום בו בית המשפט מודע לכך שאחד הצדדים מגיע לבית המשפט לאחר נסיעה ממושכת”.
הזכות להליך הוגן
מתלונן הגיש בקשה להשבת תפוסים שתפסה המשטרה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים קבעה השופטת כי ההחלטה תינתן בתוך חמישה ימים. בפועל, ההחלטה ניתנה כעבור שלושה חודשים, ללא הסבר ותוך התעלמות מבקשותיו החוזרות ונשנות של בא כוח המתלונן למתן החלטה.
במקרה אחר, שופטת מנעה מתובעת להיות נוכחת בדיון בזמן שהעידו עדים מטעמה, מאחר שבחרה להעיד אחריהם, ובנוסף – הצדדים לא קיבלו פרוטוקולים בתום כל דיון אלא רק בסיום הדיונים בתיק. הנציב קבע כי זכותו של בעל דין להיות נוכח במשפטו. "אכן, ייתכנו מקרים בהם נוכחותו של בעל דין, שטרם העיד, בזמן מתן עדותם של עדיו, עשויה להפחית מהמשקל שבית המשפט ייתן לעדותו שלו, אולם מכאן ועד להרחקתו מאולם בית המשפט המרחק רב, והותרתו של עורך דין לבדו באולם בלא שמרשו יוכל להתייחס לדברי העדים ולהנחות אותו במהלך חקירתם הנגדית פוגעת בזכות להליך הוגן”.
בנוסף קבע שהעיכוב במסירת הפרוטוקולים פגע בזכותם של בעלי הדין ובאי כוחם להתכונן לדיוני ההוכחות או להגיש בקשות לתיקון הפרוטוקול.
ניגוד עניינים
מתלונן הגיש תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף נגד מספר נתבעים, ובהם משרד ממשלתי. רק לאחר מתן פסק הדין נודע לו כי רעיית השופט שדן בתיק היתה מפקחת באותו משרד ממשלתי, מבלי שהשופט גילה זאת. הנציב קבע כי קיימת בכך מראית עין של ניגוד עניינים. לדבריו, מלבד מצבים שבהם קיים ניגוד עניינים משפטי, יכול להתקיים ניגוד עניינים אתי כמו במקרה זה, כאשר אי גילויה של עובדת העסקתה של רעייתו של השופט במשרד מעורר חשש לפגיעה במראית פני הצדק מנקודת המבט הכללית של הציבור.
שיבוץ לא מוצלח
שופט בבית משפט לעניינים מקומיים התגורר בשכירות בדירה שפוצלה לשתיים. השופט עדכן את מנהליו, שהבהירו לו כי כשוכר הוא אינו נושא באחריות למצבה של הדירה או לשימוש שנעשה בה, ולכן אין מגבלה על שיבוצו בבית המשפט לעניינים מקומיים. הנושא הגיע גם לבדיקת הנציב, אשר קבע כי העמדה לפיה שוכר נכס מפוצל אינו עובר בעצמו על הוראות הדין, אינה מתיישבת עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה, ולכן מן התבונה היה שלא לשבץ את השופט בבית המשפט לעניינים מקומיים, או לפחות להחריג מטיפולו תיקים שעוסקים בנכסים מפוצלים.
תלות פסולה
נשיא בית המשפט העליון עד לא מכבר, אשר גרוניס, פנה אל הנציב ריבלין בבקשת בירור בנוגע לשופטת המשפחה איריס אסל, לאחר שהתברר כי אסל הסתייעה בסטודנט והעבירה לו גם לאחר סיום עבודתו בקליניקה משפטית תיקים חסויים של בית המשפט שהתנהלו בדלתיים סגורות והעתקי כתבי טענות ופרוטוקולים, להכנת חוות דעת וטיוטות לפסקי דין, וזאת כאשר לסטודנט אין כל מעמד במערכת המשפט. השופטת טענה להגנתה, כי הסטודנט אמור היה להתחיל התמחות אצלה (מה שלא קרה לבסוף).
 |
| השופטת איריס אסל |
הסטודנט מסר גם תכתובות שניהל עם השופטת, והנציב קבע כי "התכתבויות אלה גובלות בהתבטלות דימויו של השופט כעצמאי ובלתי תלוי, גם בעיני עצמו וגם בעיני אדם מן הצד שקורא את הדברים. מערכת יחסים כזו יוצרת גם בעיניו של הסטודנט דימוי של שופט תלותי ולא נחרץ, שהופכת אותו, את הסטודנט, למושיע, כביכול, ולגואל… ושאינה הולמת מעמדו של שופט”.
הנציב ריבלין המליץ על הגשת קובלנה נגד השופטת לבית הדין המשמעתי לשופטים. השופטת אסל, אגב, היא בתו של מנהל בתי המשפט לשעבר השופט דן ארבל.
| ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, הגיב על הדו"ח: "אני מברך על דו"ח נציב תלונות הציבור על השופטים, אך הנציב בודק נקודתית תלונות ספציפיות ולא את התנהגות השופט במובן של בדיקת מוכנותו, בקיאותו בתיק ועוד. לצערי רבים במערכת הפוליטית הישראלית חוששים להתעמת עם מערכת המשפט, ולפיכך אין ברירה אלא להמשיך ולדרוש ממערכת זו להקשיב לעורכי הדין וללקוחותיהם בבואם לתת שירות. משוב השופטים בודק את הנושא בצורה רוחבית, שנתית ועקבית ונמשיך לעשות זאת גם בעתיד". |
למקרה מדהים העובדות: בן 93.5 ניצול שואה נפטר ואז הוגשה צוואה שכביכול נעשתה בהיותו בגיל 92 אין מחלוקת שמדובר בחסר ישע רתוק למיטתו .ערך הצוואה למעלה מ 8 מיליון ₪ עושה הצוואה עו"ד ונוטריון שהנו גריאטרי בן 84 בניגוד לחוק הנוטריונים לא הביא תעודה רפואית של פסיכוגריאטריה שחסר הישע הבין את משמעות הצוואה כמו שמחייב חוק הנוטריונים, בנוסף שני סעיפים מתוך שלושה בצוואה שקריים על פניהם שניתן לראות בראיות חיצוניות המלמדים שהצוואה ככל שנחתמה ע"י המצווה ניתנה תחת השפעת אסורה, כל המסמכים שהיו בבית המנוח נעלמו ע"י מגישי הצוואה הוגשה בקשה בחודש יוני 2019 לקבלת צו לקבלת מסמכים מהבנקים ובתי חולים לפתע הוגשה בקשה לחייב את הבן להפקיד ערובה בטרם יתחיל המשפט! איריס ארבל אסל קיבלה את בקשת מזייפי הצוואה וחיבה ב50 אלף שקל ערובה בטרם תינתן החלטה לגבי המצאת המסמכים וחיבה בהוצאות את הבן ב- 7000 ₪ ! ההתניה מסמכים כנגד 50000 ₪…השופטת אירס ארבל אסל נקבע ששיקול דעתה פסול והאמת לא נר לרגליה שכזכור הנציבות המליצה להעמידה לדין בעקבות קשר פסול עם סטודנט שעמו נפגשה בבית המשפט ומחוץ לבית המשפט.. והפקירה בידיו 9 תיקים חסויים…החלטה זו הנוגדת את השכל הישר בדיוק כמו הקשר הפסול של השופטת עם הסטודנט בנסיבות הסיוע למזייפי הצוואה ע"י השופטת הוגשה תלונה מפורטת למשטרה האם השופטת איריס ארבל אסל מסייעת לגנוב ירושה?