יחזקאל הגרוזיני הורשע בתיק הסוכן מאסיה ומכונת האקסטזי

יחזקאל גבריאל (זוננשווילי). "המכונה היתה מקולקלת"

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת ורדה מרוז, הרשיעה את יחזקאל ("הגרוזיני") גבריאל זוננשווילי מנהריה בארבעה מתוך חמשת האישומים שהוגשו נגדו בתיק בו הפליל אותו סוכן סמוי, עבריין חיפאי שהיה פעם יד ימינו והאיש שלו למבצעים מיוחדים ברחבי העולם.

באותה הכרעת דין זיכתה השופטת את אשתו של זוננשוילי, נאווה גבריאל, ואת אלי ששואשווילי, אזרח בלגיה שהואשם בסיוע לעבירה של סחר בפרשה אשר ידועה בכינוי "תיק מכונת האקסטזי של יחזקאל הגרוזיני".

מעבר להרשעתו של זוננשווילי, בהכרעת הדין התייחסה השופטת מרוז לדילמה של גיוס עבריינים כסוכנים סמויים ועדי מדינה המבצעים כדרך שבשגרה הדחת "יעדים" לדבר עבירה. השופטת הקדישה בהכרעת הדין פרק שלם לנושא תוך שהיא מותחת ביקורת נוקבת על "התלהבות" המשטרה להפליל את זוננשווילי, ועל המשאבים הרבים שהוקצו לכך. 

זוננשוילי הופלל על ידי שני סוכנים סמויים – אחד עבריין "כבד" שגויס כסוכן בעת שריצה עונש מאסר, והשני שוטר צעיר שגויס למשטרה. הסוכן העבריין, שהיה "בן בית" אצל זוננשוילי, קיבל בתמורה להפללת חברו הטוב ניכוי שליש ממאסר שריצה בעת שגויס, וכן תמורה כספית, אמצעי דיור והכנסתו לתוכנית להגנת עדים, שממנה פרש לאחרונה עד עזב לחיות עם בת זוגו אי שם באסיה.

הסוכן מאסיה היה "בן בית" (צילום להמחשה)

מכונת האקסטזי

לפי כתב האישום, זוננשוילי היה "הרוח החיה" מאחורי ניסיון לייבוא אבקת MDMA לישראל. באישום הראשון נטען כי בתיווך הסוכן העבריין הוא נסע לבלגיה יחד עם הסוכן השוטר, קנה שם שלושה ק"ג מהסם, והעביר אותו לידי הסוכן השוטר, כדי שזה יכניסו לישראל. לפי האישום השני הוא היה בעלים של "מכונת האקסטזי", מכונה המייצרת טבליות מאבקות, MDMA במקרה הזה, שאותה הוא הסתיר בביתו של מקורב בשם שבתאי ששואשווילי מהקריות (נשפט בהסדר טיעון לחמישה חודשי מאסר).

לאחר שאבקת הסם יובאה ארצה, זוננשוילי מסר את המכונה לשני הסוכנים, והנחה אותם כיצד להשתמש בה. הוא אף אמר להם, כי מדובר במכונה שיכולה לייצר כ-5,000 טבליות אקסטזי בשעה, וכי כל לק"ג של אבקה פוטנציאל להפוך ל-8000 טבליות. בהמשך דרש זוננשוילי מהסוכנים להעביר את המכונה לידיו של גדי בן שטרית, כדי שהוא ייצר באמצעותה טבליות סם במסגרת עסקה אחרת. הסוכנים אכן העבירו את המכונה לבן שטרית (לכתבה על גזר הדין של בן שטרית – לחצו כאן).

האישום השלישי נגד זוננשוילי תיאר כיצד בפעם אחרת הוא עשה ניסיון לייבא לישראל מבלגיה קילוגרם אחד של הסם תמורת 5,000 יורו, בסיועו של אלי ששואשווילי,.

באישום הרביעי נטען, כי זוננשוילי תיווך בין הסוכן העבריין לבין סוחר סמים מנתניה, שמכר לסוכן 20 גרם קוקאין ו-20 גרם הרואין תמורת 11 אלף שקל. באישום נוסף, החמישי, הואשמו זוננשוילי ואשתו – בהפעלת עסק למתן שירותי מטבע (צ'יינג') ללא היתר.

8000 טבליות מק"ג אבקה. מכונת האקסטזי

הרוח החיה

זוננשוילי טען לאורך כל הדרך, כי הסוכנים הם שהדיחו אותו לביצוע העבירות. לטענתו, הוא השתקם ועזב את דרך הפשע, אבל הסוכן העבריין, שהיה חבר מאוד קרוב שלו בעבר, שכנע אותו לבצע את עסקת הייבוא מבלגיה. הוא סיפר כי הסוכן העבריין נימק את בקשתו בכך שאין לו כסף לחגוג בר מצווה לבנו. לגבי המכונה הוא טען כי בעת שמסר אותה לסוכנים היא היתה ישנה ומקולקלת ולכן לא נחשבת כ"כלי להכנת סם". סנגוריו, עורכי הדין מנחם רובינשטיין וגבריאל רפפורט, טענו להגנה מן הצדק, שכן העבירות המיוחסות הן בגדר "עבירות חוץ" – שבוצעו בבלגיה – ולצורך הגשת כתב אישום בגינן נדרש אישור של היועץ המשפטי לממשלה. אישור זה, טענו הסנגורים, לא ניתן, ולכן דין האישומים היה להתבטל.

השופטת מרוז דחתה את רוב טענות ההדחה של זוננשווילי, ובכלל זה גם את טענות הסנגורים ל"הגנה מן הצדק". השופטת ציינה כי "עברו הפלילי המכביד והעובדה שמעולם לא עבד לפרנסתו, לרבות בתקופת 'השיקום' לכאורה, מעידים על דפוסי התנהגותו העבריינים של הנאשם עובר לביצוע העבירות המיוחסות לו… קשריו העסקיים עם בן שטרית, אליו העביר את המכונה… תומכת בזיקתו הברורה לעסקי הסם גם בתקופת 'שיקומו' לכאורה".

השופטת הסבירה, שכדי לקבוע כי נאשם כלשהו אכן הודח על ידי סוכן סמוי יש להוכיח כי הוא לא היה מבצע את העבירות אילו לא הציעו לו לבצע אותן. לפי השופטת, זוננשווילי אינו "אדם מן היישוב, תמים וישר דרך" ולכן אין לקבל את הטענה כי אילו לא היו מציעים לו לא היה מבצע את העבירות. לפי פסק הדין, ברגע שהצטרף לעסקה הוא הפך ל"רוח החיה", "הצעת הסוכנים נפלה לידיו כפרי בשל והוא נרתם ונענה לה בזרועות פתוחות", ציינה השופטת והוסיפה כי הוא הגדיל לעשות עם הגעתו לבלגיה, שם הוא "הפגין מקצועיות, בקיאות וענייניות בכל הכרוך בייבוא הסם".

השופטת ורדה מרוז	עו"ד מנחם רובינשטיין

פגיעה בתחושת הצדק וההגינות?

כאמור, השופטת הקדישה פרק שלם בהכרעת הדין, לביקורת על עבודת המשטרה בתיק. תחת הכותרת "פגיעה בתחושת ההגינות והצדק", שאלה השופטת: "האם היוזמה שגילתה המשטרה באמצעות הסוכנים ופעילותה האינטנסיבית והדומיננטית בביצוע העבירות מהוות פגיעה בתחושת הצדק וההגינות?".

בפרק זה ציינה השופטת כי סיפור הכיסוי שהציגה המשטרה לנאשם באמצעות הסוכנים היה "מפתה ומזמין", מאחר שכל תפקידו היה לקנות את הסמים בבלגיה, ומכך לראות רווח של 180 אלף שקל. המשטרה, ציינה השופטת, "הקלה" על זוננשווילי כאשר הציעה לו להשקיע סכום מינימלי בעסקה "ובכך, פתחה לפניו אופק רחב לרווחים נאים… ברי שהתוכנית שהוצגה לו היתה מפתה ביותר".

המשטרה, הוסיפה השופטת, "השקיעה סכומי עתק" במבצע, ו"הפעילה את תוכניתה ביחס לנאשם למרות שמלכתחילה הוא לא הוגדר על ידה כ'יעד' והכנסתו לרשימת היעדים התבצעה רק לאחר ש(הסוכן העבריין) נקב בשמו. עובדה זו מטילה צל על פעילותה של המשטרה, אשר ניזונה מ(הסוכן העבריין) כדי לקבוע את היעד לפעילותה. האם לא היה מקום לקבוע תחילה את היעדים ולאחר מכן לתור אחר האמצעים שיש לנקוט נגדם? חזקה על המשטרה, כי תשתמש בסוכנים סמויים כברירת מחדל, כנגד עבריינים פעילים ומוכרים שהוגדרו על ידה כיעד, ובשל הקושי לשים עליהם יד, נאלצת היא לעשות שימוש בסוכנים סמויים".

"בענייננו", הוסיפה השופטת, "אין ספק כי הנאשם אינו 'קוטל קנים' בתחום העבריינות והפשע, אולם ברי כי הפעילות נגדו נרקמה ויושמה עקב יוזמתו של (הסוכן העבריין). האם אין בהתנהלות המתוארת של המשטרה משום פגיעה מהותית בערכי הצדק וההגינות? האם לא הרחיקה המשטרה לכת? הסוגיות נוקבות וכבדות משקל". מצד אחד, ציינה השופטת, ברור שהמשטרה פעלה כדי ללכוד עברייני סמים. מצד שני, הוסיפה, "ספק אם הפעילות המשטרתית המתוארת היתה מידתית וראויה – בהינתן לכידתו של עבריין אשר מלכתחילה לא הוגדר כיעד. מבלי להקל ראש בקשיים בהם מתמודדת המשטרה במאבקה נגד הפשע בכלל ועבירות סמים בפרט, דומה כי הרחיקה לכת".

ואחרי כל המילים הקשות, שמטילות צל על עבודת המשטרה, השופטת סייגה את הביקורת שלה עצמה. "אין מדובר בהתנהלות 'שערורייתית' המהווה פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות, בין היתר לנוכח חלקו הנכבד של הנאשם בביצוע העבירות, היענותו המהירה והיוזמות שגילה ביישום תוכנית ייבוא הסמים… גרסתו לפיה הפך לקורבנם של הסוכנים כ'שה המובל לטבח' – מקוממת. כמי ששוקם לכאורה, היה עליו לדחות את הצעת הסוכנים בהיותה עבירה חמורה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו".

לסיכום הפרק כתבה השופטת, "התנהלותה של המשטרה מעוררת אי נוחות. ראוי היה שתנהג באורח מידתי מכפי שנהגה, בדגש על העיקרון לפיו בדיני עונשין 'אין המטרה מקדשת את האמצעים'…". למרות שהשופטת קבעה, כי אין להחיל על המקרה של זוננשווילי את עקרון "ההגנה מן הצדק", היא הדגישה כי "לעובדות המתוארות יינתן משקל ראוי והולם בשלב גזירת הדין".

השופטת דחתה גם את הטענה של זוננשווילי על כך שמכונת האקסטזי לא עבדה בעת שהעביר אותה לידי הסוכנים.

זיכוי בתיק הצ'יינג'

שני צדדים למטבע

השופטת מרוז זיכתה את זוננשווילי ואת אשתו – שיוצגה על ידי עו"ד עמית פרנטי – מהמיוחס להם באישום החמישי: קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה, סיוע למתן שירותי מטבע בלא רישום ומסירת פרטים כוזבים. 

נטען כי בבעלות משפחת זוננשווילי עסק משפחתי, צ'יינג', שנוהל במשך שנים על ידי אמו של זוננשווילי, אחיו ואחיינו. על רקע הרשעתם בעבירות הקשורות לניהולו, הם לא יכלו לנהל אותו יותר ולכן – בהנחה שלא יקבלו את האישורים הנדרשים – העבירו אותו לניהול אשתו של יחזקאל, שנמצאה מתאימה לנהל את העסק. לפי התביעה, בפועל מי שניהל את העסק היה יחזקאל, ולכן הבקשה שהגישה להיתר – היתה כוזבת לשם קבלת כספים במרמה.

"מקובלות עליי טענות הסנגורים כי יש לזכות הנאשמים מהעבירות נשוא האישום החמישי", קבעה השופטת מרוז, ונימקה החלטתה בכך שאשתו של יחזקאל אכן ניהלה את העסק ולא הפרה את הוראות החוק. לגבי זוננשווילי עצמו ציינה כי לפי הראיות אין ספק שהיה מעורה בניהול העסק וסייע לאשתו, אך לא נמצאו ראיות כי הוא ניהל את העסק בפועל.