חשודים כל החיים

כלא סהרונים (צילום: שב"ס)

המדינה "ממנפת" עבירות פליליות שבצעו אסירים אזרחי סודן ואריתראה כדי להחזירם למתקני משמורת בעילת "מסוכנות", שנקבעת טרם שחרורם מהכלא בשימוע שעורך להם פקיד רשות האוכלוסין וההגירה, המקבל לצורך העניין סמכות מעין שיפוטית.

ביקורת חריפה על ההליך הזה, המונע את שחרורם אחרי שסיימו לרצות מאסר בשל עבירה פלילית, מותח בית הדין לביקורת על המשמורת – ערכאת הערעור על כליאת שוהים בלתי חוקיים במתקן סהרונים בדרום הארץ. 

"איני יכול להסכים עם קביעות המדינה באשר לצורך של רשות ההגירה לסייע במיגור הפשיעה. עם כל הכבוד, אין זה מתפקידה של רשות ההגירה להילחם בפשיעה. תפקיד זה שמור למשטרת ישראל ולמערכת בתי המשפט", כתב הדיין מיכאל זילברשמיד, בהחלטה שקיבל במסגרת בקשה של אזרח אריתריאה להשתחרר מיידית מהמשמורת שנכפתה עליו, אחרי שסיים לרצות עונש מאסר על עבירה פלילית.

עו"ד תמי ארליך

הסיפור של נוגוסה זרמהרים

מדובר באזרח אריתריאה בשם נוגוסה זרמהרים, השוהה בישראל מאז 2010, עת הסתנן מגבול מצרים. לאחר תקופה שהוחזק במתקן סהרונים כמו יתר המסתננים, הונפקה לו אשרת שהייה זמנית על פי המדיניות הקבועה, שלא מחזירים אזרחי אריתריאה לארצם.

זרמהרים (35) התגורר מאז ברמלה עם אשתו ושתי בנות, בת 6 ובת שנתיים – שנולדה בארץ. באוגוסט 2014, חודש לפני שתוקף האשרה שלו פג, הוא נעצר על תקיפה של אשתו, וכעבור שבעה חודשים במעצר הורשע ונגזר עונשו – שמונה וחצי חודשי מאסר.

בתחילת אפריל סיים זרמהרים לרצות את עונשו בכלא איילון, אך אז נערך לו שימוע על ידי הממונה על ביקורת הגבולות, לפי נוהל שהתקבע, שכל נתין זר המסיים עונש פלילי נלקח לשימוע בעניין המשך דרכו בישראל. אם נקבע כי הוא יועבר למתקן משמורת נמנע השחרור שלו לחופשי לאחר תקופת המאסר. בתום השימוע של זרמהרים, שהתקיים בעברית, קבע פקיד ביקורת הגבולות כי יש למנוע את שחרורו בעילת מסוכנות. לפיכך, הוא הוחזר למתקן סהרונים ללא הגבלת זמן, בעוד אשתו ושתי הבנות – אחת בכיתה א' ואחת תינוקת – נותרו בביתן.

הסנגורית של זרמהרים, עו"ד תמי ארליך, פנתה לבית הדין לביקורת משמורת בסהרונים בבקשה לשחרר על אתר את זרמהרים – בהליך של ערעור על השימוע שערך פקיד משרד הפנים.

עו"ד ארליך טענה בבקשה כי הליך השימוע בוצע למראית עין, ולמרשה לא ניתנה כלל התרעה לגביו, כך שיוכל להתכונן ולקבל הזדמנות הוגנת להוכחת טיעוניו. בנוסף היא טענה, כי עילת המסוכנות, שנקבעה על ידי פקיד משרד הפנים בשימוע, ושבגינה נמנע שחרורו, ניתנה בחוסר סמכות. לדבריה, הנוהל קובע כי לגבי מסתנן שהורשע וסיים לרצות את עונשו תוגש חוות דעת מקצועית באשר למסוכנות – חוות דעת כזו לא צורפה לתיק, והקביעה התקבלה על דעת הפקיד לבדו.

לטענת עו"ד ארליך, לפי פרוטוקול השימוע, ממונה ביקורת הגבולות לא הציג את עצמו ואת סמכויותיו, ולא הסביר למוחזק מהן הטענות נגדו ומה מטרת השימוע. לטענתה, ההליך נערך בלא שניתנה לו אפשרות לקבל ייצוג על ידי עורך דין, ובלא שנערך בירור לגבי הבנתו את השפה העברית.

עוד טענה עו"ד ארליך, כי מאחר שלא ניתנה הודעה מקדימה על השימוע, מרשה לא יכול היה להעלות את נסיבותיו האישיות: העובדה שמעד באופן חד פעמי ואין לו עבר פלילי. לדבריה, "באריתראה בה המוחזק גדל וחי כל חייו מותר ומקובל להכות אשה, דבר זה חוקי ונורמטיבי, והמוחזק לא ידע כי הוא אסור בישראל"; העובדה שיש לו ילדים נתמכים ובהיעדרו כמפרנס, "אשתו והקטינות נאלצות לקבץ נדבות והגיעו לפת לחם".

עו"ד ארליך ציינה, כי אשתו של זרמהרים מצהירה כי היא אינה חוששת ממנו ומבקשת שיחזור הביתה. לדבריה, גם בפרוטוקול גזר הדין הפלילי השופטת ציינה כי "המתלוננת התייצבה לכל הדיונים ואף פנתה לבית המשפט פעם אחר פעם בתחנונים בבכי על מנת שיורה על שחרורו של הנאשם".

לבסוף, טענה עורכת הדין, כי מאחר שנכון להיום לא ניתן להרחיקו בחזרה למדינתו אריתריאה, אין כל תכלית למשמורת.

העונש החביב על המדינה – מעצר מנהלי

על המסוכנות

הדיין, עו"ד מיכאל זילברשמיד, שהפך את החלטת פקיד רשות ההגירה והכריע בעד שחרורו של זרמהרים, כתב בפתח החלטתו "המבקש הורשע בעבירות חמורות אך מנגד איני יכול להתעלם מכך כי המבקש סיים את ריצוי עונשו הפלילי. עוד איני יכול להתעלם כי נכון לעת הזו לא ניתן להורות על הרחקתו חזרה למדינתו".

הדיין הדגיש כנקודת מוצא כי ההליך הפלילי הסתיים בהסדר טיעון, שכלל הסכמה של המדינה בעניין העונש – שמונה וחצי חודשים שאותם המוחזק כבר ריצה. "האם יש בשחרורו כדי לסכן את שלום הציבור והאם ניתן להפיג את המסוכנות באמצעים דרקוניים פחות?", תהה הדיין וקיבל את טענותיה של עו"ד ארליך: "לא הוגשה חוות דעת מקצועית של פסיכולוג, קרימינולוג או עובד סוציאלי, לפיה יהיה בשחרורו לסכן את שלום הציבור. איני יכול לקבל את עמדת הממונה כי קיימת מסוכנות המצדיקה המשך החזקתו במשמורת.. בית הדין לא יאריך באופן מלאכותי את עונשו של המבקש באמצעות מעצר מנהלי, מקום שלא הוצגו בפניו ראיות מנהליות המעידות על מסוכנות מיידית מצידו".

הדיין הורה לשחרר את זרמהרים בתנאים של הפקדת 2,000 שקל, חתימה על התחייבות עצמית של 10,000 שקל, והתייצבות שבועית במשרדי רשות ההגירה.