 |
| תומר חזן ז"ל |
הרכב של שלושה שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעור הפרקליטות והותיר על כנו גזר דין של השופטת לימור מרגולין-יחידי מבית משפט השלום בעיר, אשר הסתפקה בשישה חודשי עבודות שירות לצחי אנטבי, בעל מסעדת "צחי בשרים" בבת ים אשר העסיק שוהה פלסטיני בלתי חוקי שרצח אחד מעובדי המסעדה.
"נציין מייד, אין מדובר בתיק נוסף, אחד מיני רבים בהם מואשם פלוני בעבירות שצוינו", קבעו שופטי המחוזי בשיאה של אינתפאדת היחידים, "למרבית הצער, השב"ח ביצע את הפשע האולטימטיבי ורצח על רקע לאומני את החייל תומר חזן ז"ל, אותו הכיר במסעדה במהלך עבודתו אצל המערער".
תחילת הפרשה בספטמבר 2013, כאשר נדאל עמר, פלשתיני שהיה נשוי לישראלית מג'לג'וליה ואב לשבעה ילדים, הועסק על ידי אנטבי במסעדה, ואף איפשר לו ללון בדירה מעל המסעדה.
 |
| צחי בשרים (צילום: דף הפייסבוק של המסעדה) |
במסעדה עבד גם החייל תומר חזן. החייל והפלשתיני הפכו לחברים טובים במהלך עבודתם המשותפת, עד שבמהלך חודש ספטמבר 2013 פיתה עמר את חזן להתלוות אליו לנסיעה למקום מגוריו – הכפר בית אמין שבאזור קלקיליה. השניים הגיעו במונית להתנחלות סמוכה לקלקיליה, ומשם נכנסו לשטח הפלשתיני דרך פרצה בגדר. חזן התפתה ללכת לשטח פתוח בכפר עזון, שם הוא נרצח על ידי עמר ואחיו וגופתו הוסתרה בבור מים. מטרתו של עמר היתה להשתמש בחזן כקלף מיקוח לשחרור אחיו הכלוא בישראל.
נגד אנטבי הוגש כתב אישום על העסקה והלנה של שב"ח. הוא מבחינתו הפיל את האשמה על רשויות החוק אשר לא עדכנו אותו כי מדובר בשוהה לא חוקי, וגם לא בכך שיש לו אח המרצה עונש מאסר בישראל. מובן שלזהות הנאשם ולמעשה הנפשע שביצע היתה השפעה על מידת העניין והחשיבות של התיק.
השופטת מרגולין-יחידי הרשיעה את אנטבי במיוחס לו וגזרה עליו שישה חודשי עבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 12 אלף שקלים.
הפרקליטות ערערה על גזר הדין לבית משפט המחוזי, ומנגד אנטבי באמצעות עו"ד אדי אבינועם ועו"ד שרון קינן הגישו אף הם ערעור על גזר הדין.
אחת השאלות שאמורה היתה לעמוד למבחן בערעור היתה, מתי החלה ההתקרבות בין חזן לבין רוצחו. בבית משפט השלום נקבע כי לא ניתן לקבוע מתי החלה ההתקרבות, אבל שופטי המחוזי ציינו כי לשאלה הזו אין כלל קשר למידת האחריות של אנטבי. הם גם ציינו לזכותו כי לאחר היוודע הפרשה סייע אנטבי לרשויות במציאה של העובד שלו עמר.
הפרקליטות טענה כי רצח של חייל צריך להילקח לחומרה כאשר גוזרים את דינו של אנטבי, ודרשה להחמיר את העונש בין שמונה ל-24 חודשי מאסר בפועל. הפרקליטות גם ביקשה לזקוף לחובת אנטבי את התנהלותו כמעסיק שלא הוציא תלוש משכורת לעמר ולא ביקש ממנו תעודת זהות, מהסיבה הפשוטה: הוא ידע שאין לו אחת כזו.
 |
 |
|
| השופטת לימור מרגולין-יחידי | השופטת דבורה ברלינר |
מנגד, הסנגורים הפנו לקביעות בית משפט השלום והדגישו את היותו של השב"ח הרוצח בעל משפחה בישראל הדובר עברית שוטפת כמעט ללא מבטא – נתונים שהטעו לכאורה את אנטבי.
כאמור, השופטים החליטו לבסוף לא להתערב בהחלטת בית משפט השלום. "מדינת ישראל למודת סבל בכל הנוגע למישור הביטחוני", ציינה השופטת דבורה ברלינר, שהקריאה את פסק הדין, עליו החליטה יחד עם השופטים ג'ורג' קרא ואסתר נחליאלי-חיאט, "גם בעיתות רגיעה יחסית, הסיכון מרחף ברקע ואינו חדל מקיומו. הארץ לא שקטה לא 40 שנה, ולרוע המזל גם 40 יום רצופים ללא אירוע ביטחוני הם בבחינת אוטופיה שכמעט אינה מתגשמת. לפיכך, גם כאשר נלקח כשיקול רק הסיכון, ומבלי להתייחס לתוצאה כלשהי, אין להקל ראש בביצוע העבירות… הענישה צריכה להיות ממשית וכואבת".
 |
 |
| עו"ד שרון קינן | עו"ד אדי אבינועם |
אחרי הדברים האלה, את החלטתם להשאיר את הענישה על כנה הסבירו השופטים כך: "משום שאנו סבורים כי יש לפסוע בזהירות רבה במשעול ההתייחסות לנדבך העיקרי בטענת המדינה, קרי העובדה שהסיכון התממש – והשב"ח רצח חייל אותו הכיר במסעדה… צר לנו מעומק הלב על מותו של החייל בדרך הנפשעת שבה מצא את מותו, אולם לא ניתן לפרוק צער זה בהטלת מלוא האחריות על המערער (אנטבי)".
