 |
| מוטי חסין |
הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דחה את בקשת הפרקליטות להוסיף את עדי המדינה המכונים "שוורצמן" ו"בומבי" למסכת הראיות בערעור המדינה נגד זיכויים של מוטי חסין והאחים שלומי ואופיר ניאמצ'יק, שזוכו מרצח אבי דוד ואיציק גפן.
נגד חסין והאחים הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים ומייחס להם, כל אחד לפי חלקו, את מקרי הרצח של איציק גפן ואבי דוד. שופטי בית המשפט המחוזי זיכו את השלושה פה אחד ב-10 בספטמבר 2014, אך הפרקליטות סירבה להשלים עם הזיכוי וערערה לבית המשפט העליון. החל מאוקטובר 2015 התקיימו דיונים בהם השמיעו הצדדים את טענותיהם ביחס לערעור הפרקליטות.
בשלב מאוחר יחסית בהליכי הדיון בערעור, בספטמבר אשתקד, הגישה הפרקליטות בקשה לגביית ראיות נוספות: עדויות עדי המדינה המכונים "שוורצמן" ו"בומבי". הפרקליטות טענה, כי עדותו של שוורצמן קושרת את שלושת הנאשמים לשני מקרי הרצח, ואילו עדותו של בומבי מחזקת את עדותו של שוורצמן ועולות ממנה אף ראיות נוספות. הפרקליטות ביקשה מבית המשפט העליון להורות למחוזי לשמוע את שני עדי המדינה ואף לקבל את ראיות הסיוע והחיזוק שנאספו כדי לתמוך בעדותו של בומבי. כדי לחזק את בקשתה, הפרקליטות הציגה את המשפט נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שם נקבע כי גם המדינה יכולה להגיש בקשה לגביית ראיות חדשות, אם כי אמות המידה שיחולו עליה יהיו מחמירות יותר. במקרה של אולמרט, בית המשפט קיבל את בקשת המדינה בעיצומם של הליכי הערעור.
 |
|
| שלומי ניאמצ'יק |
סנגוריהם של הנאשמים – עורכי הדין רצון דרחי, יורם שפטל, תמיר סננס ושחר חצרוני – התנגדו לבקשה, בטענה שמדובר במקרה שונה לגמרי מתיק אולמרט. לפי הסנגורים, בניגוד לאולמרט – חסין והאחים זוכו פה אחד ולא מחמת הספק. "עצם הגשת ערעור שעה שזוכה נאשם פה אחד אינה עניין מובן מאליו", טענו הסנגורים וציינו כי במקרה של אולמרט מדובר היה בראיות חפציות (ההקלטות של שולה זקן) ולא בעדויות כמו במקרה הנוכחי. בנוסף טענו הסנגורים כי הראיות שגבייתן הותרה במקרה של אולמרט לא עמדו בסתירה חזיתית לקביעות העובדתיות של בית המשפט, בניגוד למקרה הנוכחי שבו עדויות עדי המדינה סותרות עדויות אחרות. הסנגורים הוסיפו וטענו כי קבלת העדויות תביא לעינוי דין כלפי הנאשמים, בין היתר מאחר שהדיון בערעור נמצא בשלב מתקדם, וקבלת בקשת המדינה תביא את המשפט להארכה נוספת ולעינוי דין מתמשך.
ב-29 בינואר השנה, התקיים בבית המשפט דיון בו נשמעו טענות הצדדים באשר לבקשה להציג את עדויות עדי המדינה. לאחר שהשופטים עיינו בעדויות של שוורצמן ובומבי, הם קיימו דיון נוסף בחודש מרץ. בדיון הזה טענו הסנגורים, כי גרסתו של שוורצמן סותרת את גרסת המדינה הן בבית המשפט המחוזי והן בדיונים שהתקיימו בבית המשפט העליון.
 |
|
| אופיר ניאמצ'יק |
עוד לפני הדיון שהתקיים היום (29.5) בבית המשפט העליון, הפרקליטות הודיעה כי היא חוזרת בה מבקשתה לגבות את עדותו של בומבי, ולכן הדיון התייחס לעדותו של עד המדינה שוורצמן בלבד. "הבקשה שלפנינו חריגה ביותר", קבעו השופטים השופטים סלים ג'ובראן, יורם דנציגר וענת ברון בהחלטתם לדחות את הבקשה, "אכן, במסגרת הבקשה בעניין אולמרט, פתח בית משפט זה לראשונה צוהר המאפשר למדינה להגיש בקשות לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי. ואולם, כפי שהובהר באותו מעמד, אין זהו אלא פתח צר – נקיק, ולא יותר… אנו סבורים כי נסיבותיו של המקרה שלפנינו שונות שוני מהותי מאלו שהובילו לקבלת הבקשה בעניין אולמרט, וכי לנוכח שוני זה נוטה מאזן השיקולים אשר צוינו לעיל לחובת המדינה ומחייב את דחיית בקשתה".
בין היתר ציינו השופטים כי הראיות שאותן מבקשת הפרקליטות להוסיף לערעור אינן ראיות חפציות כמו במקרה אולמרט. כמו כן הוסיפו השופטים כי גביית עדות משוורצמן משמעותה להעלות אותו אל דוכן העדים, וגם לאפשר לסנגורים לחקור אותו. לפי השופטים, הליכים כאלה עשויים להימשך מספר שנים, ולהביא לעינוי דין ממנו יסבלו הנאשמים. כמו כן ציינו השופטים כי דעתם אינה נוחה מהמועד המאוחר בו הוגשה הבקשה – לאחר ארבע ישיבות שכבר התקיימו בבית המשפט העליון.
 |
 |
 |
| השופט ג'ובראן | השופט דנציגר | השופטת ברון |
כמו כן ציינו השופטים כי הנאשמים זוכו בבית המשפט המחוזי לאחר שהשופטים התרשמו באופן חיובי ממהימנותם, בניגוד אולמרט – שזוכה מחמת הספק למרות שבית המשפט התרשם מגרסתו באופן שלילי.
"הכרעת דינו החד-משמעית של בית המשפט המחוזי עשויה, באופן טבעי, לעורר ציפייה מצד נאשמים לכך שלא ייאלצו להיגרר להליכים משפטיים נוספים, ולפיכך, טמונה בבקשתה זו של המדינה אף פגיעה בעיקרון סופיות הדיון", הוסיפו השופטים.
אחד הנימוקים היותר מעניינים של השופטים לדחיית בקשת הפרקליטות היתה זו: "עיון בראיות שגבייתן מתבקשת מלמד כי אלו מקימות תשתית עובדתית שונה מזו שעליה נסמכה המדינה עד כה הן בטיעוניה בבית המשפט המחוזי, והן בטיעוניה בערעור בבית משפט זה. כך, בטיעוניה הקודמים גרסה המדינה כי רצח אבי דוד ז"ל בוצע תוך שהמשיב 1 (שלומי ניאמצ'יק) משתמש במכשיר טלפון מבצעי המכונה 'טוקמן 4' ומצוי באמצעותו בקשר עם המתנקשים, אשר אחזו ב'טוקמן 3', ובעודו דואג להרחיק את המשיב 2 (חסין) מזירת הירי טרם ביצועו".
 |
 |
||
| עו"ד רצון דרחי | עו"ד תמיר סננס |
בהקשר הזה ציינו השופטים כי לפי עדותו של שוורצמן, דווקא אופיר ניאמצ'יק היה זה שערך תצפית על ההתרחשות בזירת הרצח, ועמד בקשר טלפוני עם המתנקשים. שוורצמן גם העריך בעדותו כי אופיר ניאמצ'יק הוא זה שהתקשר לאחיו שלומי על מנת להרחיק אותו ואת חסין מזירת הירי. "עינינו הרואות, כי אכן קיים קושי ליישב בין ראיות חדשות אלו לבין מסכת העובדות שהמדינה ביקשה עד כה לשכנע בנכונותה".
זאת ועוד, השופטים ציינו עובדה שמטרידה אותם: שוורצמן מסר עדות כבר ב-17 במאי 2016, אולם למרות עדותו המשיכה המדינה לטעון לתשתית עובדתית המנוגדת לדבריו, אפילו בדבריה בבית המשפט העליון.
 |
 |
|
| עו"ד יורם שפטל | עו"ד שחר חצרוני |
בנוסף ציינו השופטים כי בחינת הראיות מלמדת שעדותו של שוורצמן נסמכת על דברים שנאמרו לו מפיו של אופיר ניאמצ'יק, עדות שמועה "שמשקלה נמוך יותר. עובדה זו יש בה כדי לערער את חוזקן של הראיות החדשות ולהעיד על סיכוייהן הנמוכים לכאורה לשנות את תוצאת המשפט", קבעו השופטים.
עורכי הדין דרחי, סננס וחצרוני מסרו בתגובה: "מדובר בהחלטה תקדימית ויוצאת דופן של בית המשפט העליון, שהציבה גדרות וסייגים ברורים לכוחה של המדינה במשפט הפלילי, ובה בעת העניקה משנה תוקף לזכות הנאשמים להליך הוגן. יש באותה החלטה גם יותר מרמז לכך שמוטב היה לערעור המדינה לולי הוגש מאשר הוגש, על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלה, ראוי למקבלי ההחלטות בפרקליטות המדינה לסגת לאחור ולחזור בהם מן הערעור, ויפה שעה אחת קודם".
