 |
פתח דבר בעלילה מעלילות המכון הפתולוגי.
הזמן: שנים לא מועטות אחורה.
המקרה: רצח חג' כחיל המנוח, יפו.
העובדות: מכונית ובה מספר אנשים נעצרת בחריקת בלמים מול הפיצוציה דאז, יורד ממנה ברנש היורה צרורות נזעמים לעברו של חאג'. קליע אחד פוגע בו הישר לתוך מוחו, למקום שאיש לא נשאר מפגיעה כזו בחיים. המוות מיידי.
המשך: חוות דעת פתולוגית עליה היה חתום מנהלו דאז של המכון הפתולוגי, פרופ' יהודה היס, קובעת כי המנוח היה יכול לשוחח עניינית לאחר שנפגע. כמובן שחוות דעת זו היא שקרית ועומדת בניגוד לאמת המדעית.
זירת בית המשפט: שם מתבררים הדברים ומוסר חוות הדעת מהמכון הפתולוגי מקפל את עצמו בביזיון. מושפל הוא עושה את דרכו החוצה. שיתוף הפעולה בין מי מהפרקליטות שהיה מעורב ביצירת הבלוף לא נסתייע והנאשמים כולם זוכו ויצאו לחופשי.
שנים חולפות, המרשם ליצירת חצאי אמיתות או בלופים גמורים לא משתנה. השופטת הילה גרסטל, הנשיאה הראשונה והמייסדת של בית משפט המחוזי מרכז בלוד, מקבלת על עצמה את תפקיד מבקרת הפרקליטות והתביעה. כדרכה, היא עושה מלאכה נאמנה ויסודית. המסקנות מזעזעות, אבל היא כותבת אותן ללא משוא פנים: התקיים קשר בין פרקליטים מסוימים בפרקליטות לבין מנהל המכון הפתולוגי, פרופ' היס, ליצירת חוות דעת פתולוגיות מוזמנות שחלקן כזב, ומגמתן להביא לידי הרשעת נאשמים.
המערכת מתארגנת נגד הגברת גרסטל בכל הכלים העומדים לרשותה, עד שסוגרים עליה הקירות ואין לה כל ברירה אלא להתפטר. בנעלי תפקידה נכנס השופט דוד רוזן מבית משפט המחוזי בתל אביב. השופט רוזן הוא איש פרקטי, מנסה לחפש פתרון. הוא יוצא נגד התופעות של העלמת חומרים ותכתובות כפי שהיה נהוג עד כה, אבל לא ממש מתעמק במה היה, אלא במה שלא יהיה בעתיד.
הפתרון שלו? העברת כל התכתובת בין הפרקליטות לבין המכון הפתולוגי, וכל תוכן תיקי העבודה שחוות הדעת הפתולוגיות הן פועל יוצא מהם, לידי הסנגורים. אבל מה עם המלצה להעמיד את הפרקליטים החוטאים לדין משמעתי לעל הפחות, אם לא למעלה מכך?! מה עם האפשרות לנקות את האורוות, להתפטר מכמה פרקליטים שסרחו, לכך לא נמצא לו פתרון.
אילו מי מהסנגורים הפליליים מחוץ לשורות המדינה היה נוהג בשיטה דומה, חזקה היא שהיה עולה על כתב אישום בגין עבירות של שיבוש מהלכי משפט או חקירה וכיוצא באלו הדברים. כי במערכת הזו יש שווים ושווים יותר.
המסקנות של השופט רוזן חשובות, מה גם שהמנהל החדש של המכון הפתולוגי, ד"ר חן קוגל, הוא אדם ישר והגון, לא מחפף ולא מטייח, ומכאן שאינו אהוב במיוחד על גורמים מסוימים בפרקליטות. הוא סגר את דלתות "האורווה", עשה סדר אצלו והמערכת מתנהלת בצורה תקינה.
מה יהיה כעת על בדיקת תיקי העבר של אותם אומללים היושבים על לא עוול בכפם בבתי המאסר?! מי יפתח ויבדוק את תיקיהם?! בארצות הברית הונהג "פרויקט החפות" בעקבות הכנסת ראיית הדנ"א כחלק אינטגרלי ממארג הראיות של המשפט שם, ובעקבותיה נחשפו המון הרשעות שווא. הפרויקט הביא לשחרורם של מאות אסירים. לגבי האחרים שהוצאו כבר להורג או נפטרו זה היה מאוחר מדי.
ואצלנו? כלום! שיישבו, מי הם שיסדקו את כיפת ההגנה המושלמת של פרקליטי המדינה למיניהם. כי אצלנו, מעוז הטכנולוגיה והחדשנות, ראיות דה"א שימשו עד כה רק להרשעת נאשמים, ולא לזיכוי מורשעים.
סופו של דבר, אותם רשעים שהיו מעורבים במעשים אלו במכון הפתולוגי השרלטני של פרופסור היס, שנתם אינה נודדת, אולי, ובכל מקרה אלו הן בעיות אחרות מתחום המצפון, האתיקה והיושרה, שאינן שייכות למסגרת רשימה זו.
ועל הדו"ח שהתפרסם עתה נותר רק לומר שהוא גורע, ואינו מוסיף על הדו"ח של קודמתו. חבל.
