זיכוי מהסרטים

מצא את ההבדלים. הנאשם ניר אלעזרה (מימין) והשחקן הצרפתי המנוח פרננדל

ב-4 ביולי 2014, עובד מרכול מחיפה נהג את רכבו סמוך ל"כיכר מאירהוף" בעיר, בדרך למרכול בו הוא עובד. בסמוך למרכז, הוא הבחין שנתיב נסיעתו נחסם על ידי רכב אחר, שנהגו שוחח עם בחורה שעמדה בסמוך. העובד צפר לנהג הרכב, שבתגובה הניף את ידו לעבר העובד, וסירב לפנות את נתיב הנסיעה. בצר לו, העובד נסע לאחור, עקף את הרכב שחסם את נתיב הנסיעה, החנה את רכבו בצדו השני של הכיכר, וניגש לעבודתו.

לפי כתב אישום שהגישה מאוחר יותר התביעה המשטרתית לבית משפט השלום בחיפה, זהותו של נהג הרכב שחסם את נתיב הנסיעה וסירב לפנותו, אינה ידועה (עד עצם היום הזה). כתב האישום הוגש נגד ניר אלעזרה, תושב חיפה המתגורר לא הרחק מהכיכר. לפי כתב האישום נגדו, הוא והנהג "האלמוני" ניגשו לעובד לאחר שזה החל בעבודתו ודרשו שיתלווה אליהם. לאחר שהוא סירב, טענה התביעה, האלמוני תפס אותו בצווארו, ואילו אלעזרה דקר אותו שלוש פעמים; רק אחת הדקירות גרמה לו לפציעה, בעכוזו. לאחר מכן, כך נטען, נמלטו אלעזרה והאלמוני מהמקום. 

הנדקר, שפונה לבית החולים ופצעו נחבש, סיפר עוד לפני כן לשוטרים שהגיעו אל המקום, כי החבר של הדוקר, אותו אלמוני, ברח לעליית גג סמוכה, הממוקמת מעל חנות ירקות. מאוחר יותר הוא זיהה את אלעזרה במסדר תמונות שהוצג לו על ידי חוקרי משטרת חיפה. הוא אפילו סיפר לחוקרים, שהדוקר דומה שתי טיפות מים לפרננדל – אחד השחקנים המפורסמים והמעוטרים ביותר בתולדות הקולנוע הצרפתי.

חברו של הנדקר לעבודה זיהה אף הוא את אלעזרה, ללא מסדר, מאחר שלטענתו הכיר אותו קודם לכן, כמי שסייע לו בצרה כלשהי אליה נקלע, וגם כלקוח קבוע במרכול בו הוא עובד. בבית המשפט סיפר אותו חבר, כי החוקרים רצו לערוך לו מסדר תמונות, אבל הוא סירב, כי לא היה לו זמן לכך – סיפור שגרם אפילו לשופט ערן קוטון להרים גבה.

אלעזרה טען לאורך כל הדרך, בחקירתו וגם בבית המשפט, כי בעת האירוע האלים הוא בכלל היה בביתו ובישל בחברת אשתו לקראת שבת, ולכן לא יתכן שהוא היה הדוקר. סנגורו, עו"ד יובל זמר, חקר מעל דוכן העדים את עדי התביעה, ביניהם הנדקר (המתלונן), חברו וחוקרי המשטרה ש"בנו" את התיק. במהלך חקירת העדים התגלו לא מעט סתירות, כמו גם מחדלי חקירה. כך למשל, טענת האליבי של אלעזרה כלל לא נבדקה על ידי חוקרי הפרשה.

עו"ד יובל זמר

 בעת שחקר את העדים, עו"ד זמר ציין כי מאז תחילתו של האירוע ועד סופו – המתלונן ראה את האדם "האלמוני" למשך זמן רב, אולם לא תיאר אותו בפני החוקרים, אלא רק את צבע החולצה שלבש. לעומת זאת, דווקא לגבי אלעזרה, הוא הביע ביטחון בזיהוי; בחקירתו וגם מעל דוכן העדים, הוא זכר לומר כי למי שדקר אותו היו "קווי פנים ייחודיים", ש"יש לו שיניים שאי אפשר לא לזכור" וש"ניר (אלעזרה) דומה לשחקן קולנוע צרפתי מוכר – פרננדל", ולכן זיהה אותו מיד במסדר תמונות. בבית המשפט אפילו אמר, כי החוקר הסכים באשר לדמיון הזה: "הוא ראה אותם סרטים והוא הבין על מה מדובר".

ובכל זאת, גם המתלונן וגם חברו לעבודה לא הזכירו את הפרט שהכי מזהה את אלעזרה במבט ראשון – קעקוע גדול ובולט על ידו הימנית. עו"ד זמר טען, כי לא יתכן שבאירוע כה טראומטי עבור המתלונן, שנמשך מספר דקות ואולי אף פחות, הוא יידע לזהות את הדוקר לפרטי פרטים, למרות שראה אותו רק בחטף, אבל לא יזכור את הקעקוע. בעוד שאת אותו אלמוני, אותו ראה למשך זמן רב הרבה יותר, הוא כלל לא יידע לתאר.

מלבד אי העמקה בחקירת האליבי של אלעזרה, היו עוד כמה מחדלי חקירה שנחשפו בבית המשפט. למשל, התברר כי אחיו של אלעזרה היה דרוש לחקירה במשך שנה וחצי, בחשד שנכח בעצמו במקום האירוע, אולם המשטרה לא עשתה כמעט דבר כדי לאתר אותו. זאת ועוד, היא אף לא צירפה לתיק החקירה תמונה שלו (יתכן כי לא השיגה תמונה כזו).

בנוסף, למרות שמצלמות האבטחה באזור לא קלטו את אלעזרה בזירת האירוע, חוקרי הפרשה כלל לא ערכו מחקרי תקשורת לטלפון הסלולארי שלו, כדי לראות האם הוא אוכן במקום. למעשה, אפילו רשימת השיחות היוצאות והנכנסות של אלעזרה לא נבדקה.

אבל המחדל החמור ביותר היה זה: למרות העדות המיידית של הנדקר, על כך שאותו "אלמוני" שסייע לדוקר ברח להסתתר בעליית גג שמעל חנות ירקות סמוכה, המשטרה כלל לא בדקה את מקום המסתור הזה ולא אספה ממנו ראיות פורנזיות – לא בזמן אמת, וגם לא לאחר מכן.

השופט ערן קוטון

בהכרעת הדין השופט קוטון התייחס למחדלי החקירה הרבים, ואפילו לפרננדל – שם הבמה של השחקן הצרפתי המנוח פרנאן דזירה ז'וזף קונטנדן. "המתלונן טען כי מסר לחוקר משטרתי שהדוקר דומה לשחקן מסוים ודברים אלו לא באו לידי ביטוי כלשהו בראיות", ציין השופט בהכרעת הדין, ברומזו לכך שגם תמונת השחקן שהיתה עשויה להמחיש את הדמיון בין השניים לא הוכנסה לתיק החקירה, "אף לא הובררה מידת הדמיון בין הנאשם לבין אותו שחקן".

"הקשבתי ארוכות למתלונן, לחבר, לנאשם ולבת הזוג. התקשיתי לקבוע באופן חד משמעי כי דברי אחד מהם בשקר יסודם בכל הנוגע למועד ההתרחשות… לאחר שנאמר כל שנאמר, נותר עימדי ספק סביר ממנו זכאי הנאשם ליהנות", כתב השופט קוטון בהחלטתו, וזיכה את אלעזרה מהמיוחס לו.