 |
| אילוסטרציה: FREEPIK |
הכול צריכים להיות שווים בפני הדין, ויותר מכול, יותר מכולם – שוטרים. הם נציגי החוק. הם האמונים והמופקדים על אכיפתו. הם אמורים להיות נציגיהם של ערכי המוסר, היושר והיושרה.
העמדה לדין של קצינים בכירים שסרחו והציעו שוחד מיני משדרת משדרת נחישות, דין אחד לאזרחים פשוטים ואותו הדין ללובשי המדים הכחולים. אבל היעדר העמדה לדין של נשים אשר הוכח כי נתנו שוחד מיני, מערערת את הסדר הזה, עושה צחוק מהחוק, הופכת את המשחדות למיוחסות, למי שנמצאות מעל החוק.
מצד אחד יחס נוקשה, בלתי מתפשר כלפי שוטרים ופקידים בכירים בדרגות הגבוהות ביותר (רובנו ככולנו מכירים את שמותיהם, את תפקידם ואת דרגתם), אשר גרם לפרישת אחדים מהם מהמשטרה והשירות הציבורי בבושת פנים, כשהם עטויי בושה וחרפה ויותר מכל כמי שדבק בהם קלון. מן העבר השני, הקלה בלתי סבירה, בלתי מתקבלת על הדעת ממש, של מערכת המשפט בעבירות שוחד שבוצעו בקרב לובשות המדים הכחולים אשר אינן עומדות לדין.
כדי להבין את חוסר הצדק ואת היעדר הסימטריה המשווע בהקשר של שוחד, כדאי לקרוא דברים שאמר זה מכבר שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, אשר נדרש לחומרת מתן עבירת שוחד במשפטו של צבי בר, לשעבר ראש עיריית רמת גן שהורשע בדין ונשפט למאסר.
"המחוקק ראה אומנם להחמיר בעונשו של מקבל השוחד יותר מן הנותן, משום שהמקבל הוא עובד ציבור, ובקבלת השוחד יש שימוש פסול בכוח השלטוני המסור לו, ופגיעה אנושה באמונו של הציבור. עם זאת, החומרה הגלומה במתן השוחד גם היא רבה עד מאוד; ראשית, נותן השוחד הוא שותף, ולעתים הכוח המניע, להשחתת השירות הציבורי. במצבים מסוימים, כאשר נותן השוחד הוא מחולל השחיתות, ראוי להתייחס אליו דווקא בחומרה רבה עוד יותר מאשר אל המקבל" (ההדגשה שלי- נ.ו.)
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
בימים האחרונים, נכון לדצמבר 2016, מאיר זרקור באור קר מר ועכור, שורה של גברים שהואשמו בביצוע הטרדות מיניות בדרגות חומרה שונות. אין ספק שחובת המערכת להרשיע את מי שהוכח כי חצו במעשיהם את הרף הפלילי, וחובת החברה להוקיע כל מי שמשתמש בנשים כגוף חימום ומשעבד אותן ליצריו הבלתי נשלטים. עם זאת, על המערכת המשפטית לבחון כל מקרה לגופו ולמצות את הדין גם עם נשים הנותנות שוחד מיני משיקולים שונים, ולא מקום שנכפו להשתמש בגופן כמכשיר לסיפוק יצריו של גבר כל שהוא.
מערכת המשפט אינה חוקרת – קל וחומר אינה ממצה את החקירה ואת הדין – עם מי שנותנות שוחד מיני תמורת רכב צמוד, קביעות, משרה נוחה, קידום וכיוצא בזה. דוגמה לכך ניתן לקרוא בעדותה של עובדת ציבור בעיריית אור יהודה לשעבר, דוד יוסף, אשר במשפט בו הורשע לאחרונה בשורה של עבירות מין העידה בפני השופט דוד רוזן שהיא התירה ליוסף "להשתמש בגופי", כדבריה, בתמורה לטובות הנאה שהיה ביכולתו להעניק לה מתוקף תפקידו הבכיר ביותר בעירייה. "(היא) הכירה בחולשתו של הנאשם לגופה והיא ידעה לנצל זאת לצרכיה שלה", קבע השופט רוזן.
היחס המקל והסלחני של מערכת המשפט כלפי נשים בוגרות מהמגזר הציבורי ושוטרות (ולא חיילות ילדות…) המעניקות מרצונן החופשי שוחד מיני, לא רק משחית את החברה; הוא גם מזהם את מערכת המשפט שלה והופך אתה נגועה בהטיות ובפניות, באפליה ובקיפוח. לא הכול שווים בפני החוק. בעיקר לא מי שיודעות לנצל אותו לטובתן ולתועלתן ולעשות ממנו צחוק.
