השיקום של רבי עקיבא

עקיבא מאיר בחיזוק חיובי

הוא נולד בכפר טמרה לפני 48 שנה בשם סעיד, למשפחה מוסלמית בת 13 נפשות, והיום שמו בישראל הוא עקיבא מאיר. נו טוב, הוא לא הערבי המוסלמי היחיד או האחרון שהתגייר, אבל עד לפני חמש שנים סעיד מטמרה היה גם פושע, אחד שמאז ימי ילדותו היה נכנס ויוצא בשערי בתי הסוהר, לפני שהפך ליהודי וחזר למוטב. אבל גם בכך לא מסתיים סיפור חייו הפתלתל, היום הוא מוגדר רשמית כמשקם אסירים, לא עוד מכור נקי מסמים שמנחה או משתתף בקבוצות טיפוליות, אלא כזה שממונה על עבריינים אשר הורשעו על ידי בתי המשפט ונשפטו לבצע עבודות שירות, והם למעשה אסירים לכל דבר עניין. ואיפה? במפעל ההזנה "ארוחה חמה" של חב"ד בקריית אתא, שם הוא מונה לשמש כמנהל העבודה הכללי.

החיים של עקיבא עמוסים תפניות וזהויות. ב-2010 הוא עוד עשה עבודות שירות בבית התמחוי הזה, שמספק ארוחות למאות משפחות נזקקות כל שבוע. כיום הוא כבר מנהל העבודה שם, מועסק על ידי חב"ד ומפקח על מתנדבים ואסירים – עובדי שירות שנשלחים לרצות את עונשם בהכנת ארוחות ואריזות מנות מזון.

לפני שמונה שנים, בגיל 40(כמה סמלי) החל עקיבא להתקרב לדת היהודית, וכיום כאשר השלים את חובות הגיור בשילוב עם תהליך שיקומי יוצא דופן, הוא פותח את היום בתפילת שחרית לצד ראש העמותה, שהוא גם הרב הראשי של קריית אתא, איש חב"ד הרב חיים שלמה דיסקין. הם מתפללים יחדיו כל בוקר בבית הכנסת הנמצא מעל בית התמחוי.

הגענו למקום באחד מהימים האחרונים העמוסים של ערב תחילת ההכנות לחג. ביום רגיל אורזים ומספקים מכאן 300 ארוחות למשפחות נזקקות בקריית אתא. בימי חמישי מתקיים כאן שוק שבועי של פירות וירקות, ובימי שישי מספקת העמותה ארוחה חמה להרבה יותר נזקקים ומשפחות. לפני החג, שהינו אחד מזמני השיא בשנה, נארזים במקום כ-650 מנות וסלי מזון, העבודה בעיצומה ומתבצעת בעיקר על ידי כשמונה אסירים המרצים עבודות שירות ועוד כמה מתנדבים.

שוק ימי חמישי – כנסו לעמוד הפייסבוק של ידידי עמותת ארוחה חמה

הוא ישן בשדות

עקיבא מחלק הוראות ואז לוקח פסק זמן ומגלגל את סיפורו אחורה. "נולדתי למשפחה של 11 אחים. הייתי הילד הלא רצוי בבית. הוציאו אותי לפנימיות והייתי בורח, ישן בשדות בגיל 14. בגיל 15 וחצי כבר עזבתי את הכפר. התחלתי לעבוד בשטיפת כלים ובנקיונות בפלאפל ושווארמה בקריית אתא. תוך כדי והתחלתי להתעניין מסקרנות ולהכיר את החיים היהודיים. ליד הפלאפליה במרכז העיר הציבו בכל יום שישי דוכן תפילין. זה התפילין הראשונים שהנחתי בחיים. אני זוכר את עצמי מתעניין גם במה שקורה סביב בית הכנסת הקרוב, יושב על ספסל ושומע מרחוק מזמורי שבת.

"אבל במקביל, ועם החיפוש אחר שייכות, התחלתי להידרדר גם לפשע. מצאתי קורת גג וגרתי באותה תקופה אצל משפחה מקומית של עבריינים. שם התחלתי להתעסק בשטויות, חשיש וסמים.

"בגיל 17 נעצרתי פעם ראשונה לתקופה ממושכת בחשד לשוד מזוין של קשישה. הייתי עצור במשך 100 ימים עד שהמשטרה עשתה מסדר זיהוי, והקשישה אמרה לשוטרים כשראתה אותי: מה הבאתם לכאן ילד קטן, מי שתקף אותי הוא בחור רציני, גדול. משם התגלגלתי לעוד בלאגן ועוד בלאגן. נדחפתי עמוק יותר לפשע. סמים, זיוף, מכות, אלימות. כצעיר, אתה לא חושב יותר מדי על מה שאתה עושה ומגיב לכל פרובוקציה, לכל מי שמקלל, ורק כסף מעניין אותך.

	סמי בוקעי לפני שהפך לעקיבא מאיר

"כך נכנסתי ויצאתי מהכלא, אבל בסוף אתה מתבגר. ב-2005 אחרי עוד מאסר הכרתי את אנט, יהודיה מסורתית, התחתנו והחלטתי להתחיל בתהליך גיור. זה היה חלק מהחלטה לשים את העבר שלי וכל מה שעשיתי מאחור.

"קרוב לגיל 40 פתחתי תיק ברבנות חיפה. התהליך היה ארוך ולא קל. המשפחה שלי מטמרה, שעד אז עוד שמרתי איתם פה ושם על קשר, נידתה אותי אחרי שגילו שהנחתי תפילין, אפילו ביקור אצלם בטמרה נאסר עלי. אמנם הייתי נחוש להמשיך בדרכי, אבל פה ושם עדיין היו נפילות. הפעם האחרונה שבה נעצרתי היתה ב-2009, הייתי חודשיים במעצר. אתה יודע כמה יהודים שבחיים שלהם לא שמרו שבת ולא הניחו תפילין, עשו את זה באותה תקופה בזכותי?".

"אם אין קמח – אין תורה"

גשמיות ורוחניות
בעקבות התיק הזה עקיבא נשפט לשלושה חודשי עבודות שירות, הוא שוחרר מהכלא ונשלח ל"ארוחה חמה". לעמותה היתה באותה תקופה טבחית מבוגרת בגמלאות. יום אחד היא חלתה ואושפזה, ומי שנכנס במקומה למטבח היה עקיבא, שכבר היה בעל נסיון מעסקי הסעדה בעבר.

"עקיבא היה עובד שירות אצלנו, עובד מצטיין מבחינתנו", מספר הרב יצחק וייסגלס, המנהל האדמינסטריבי של העמותה. "הוא היה תוך כדי תהליך גיור והוא טבח בהכשרתו. כשהטבחית שלנו עזבה, הוא נכנס למטבח וכך גילינו אותו. אחרי התקופה שהיה אצלנו, החלטנו לעזור לו להשתקם ולעזור לו בתהליך הגיור", אומר הרב וייסגלס.

העמותה אפילו שלחה אותו לקורס טבחות במסגרת "שבוע הקולינריה הצרפתי" שמארגנת מדי שנה שגרירות צרפת בארץ. מאז, התפקיד העיקרי של עקיבא הוא של מנהל עבודה. "יש הוראה של הרבי מליובאוויטש לעזור ליהודים בגשמיות. תן ליהודים גשמיות, והם יענו לך ברוחניות", מסביר הרב וייסגלס את חזון העמותה בגרסה משלו ל"אם אין קמח – אין תורה". אגב, בניין העמותה מעוצב בדיוק כמו הבניין שבו שכן ביתו של הרבי מליובאוויטש בברוקלין, ניו יורק.

ב-2011, האזרח המוסלמי סמי (סעיד) בוקעי השלים את תהליך הגיור שלו וקבע את שמו העברי, עקיבא מאיר, כאשר הוא כבר אחד מאנשי העמותה מן המניין, וכשהרב דיסקין, ראש העמותה ורב העיר, הוא אחד מעדיו.

"אתה יודע למה עקיבא? כי רבי עקיבא היה בן של גרים. אחרי טקס הגיור ב-2011 ביקרתי בקברו של רבי עקיבא בטבריה, ומאז בכל פעם שאני בעיר אני עולה לקברו. החיבור לדת נותן לי שקט, שלווה. אני שומר שבת ומתפלל, את השבת האחרונה עשיתי בצפת. שואלים אותי למה התגיירתי, זה מה שהלב ומה שהרגש שלי אומר".

לעקיבא יש שתי בנות, האחת בת 20 מעולה חדשה איתה התגורר מספר שנים, וילדה בת שבע מאנט. "פתחתי דף חדש", הוא אומר. "היום אני לא חושב בכלל לחזור למקום שבו הייתי למרות שעד היום אנשים מתקשרים שאעזור לפתור בעיות ואהיה בורר. אין בעיה, אבל חס וחלילה, בלי להרים ידיים".

המנטור והמנהל, ר' יצחק וייסגלס

בניין ארוחה חמה בקריית אתא

בוררות? בלי ידיים